יום שישי, 16 במאי 2014

למה בוקו חראם רוצים להשתלט על ניגריה? - כתבה שלישית בסדרה

בוקו חראם (בתרגום חופשי "חינוך מערבי אסור"), הינו ארגון הטרור המוסלמי הנוכח בניגריה. הארגון מתנגד לכל מה שנע על הספקטרום של מעבר לדרישות השריע (ההלכה המוסלמית). הארגון פועל בשיטה שכבר צויינה פה בעבר, אנשי הארגון משתלטים על אזורים אסטרטגיים ובהדרגתיות מונעים או נותנים לאזרחים את דרישותיהם הבסיסיות לפי האמונה באסלאם. כך הם יכולים לשלוט על האוכלוסיה ולכפות עליה את האסלאם. הם בעצם קוראים תיגר על החינוך המערבי ורוצים לבטלו.

בוקו חראם הוקם בשנת 2002 על ידי מוחמד יוסף, זאת במקביל לבניית בית ספר דתי ומסגד שם יוכל להטיף, ללמד ולאמן את המתגייסים החדשים שמגיעים בעיקר מהשכונות והכפרים העניים. מיקום הארגון בצפון מזרח ניגריה ובעיקר בעיירה בשם מיידוגורי (Maiduguri), באזור זה מתבצעים רוב הפיגועים הקטלניים. שיטת הארגון הנפוצה היא ביצוע פיגועי התאבדות בכנסיות בתפילות ימי ראשון. האג'נדה הכללית וחזונו של הארגון בכלליותו היא ליצור מדינה אסלאמית אשר יחול עליה החוק המוסלמי ביחד עם בית דין וחינוך מוסלמי אדוק. הארגון חולש על מטרות פוליטיות, כלכליות וחינוכיות ואינו בוחל באמצעים לשם כך.


בוקו חראם - נגד החינוך המערבי
בשנת 2009 לאחר שביצע הארגון פיגועים קשים כנגד משרדי ממשלה ואנשי שרות הביטחון, פשטו כוחות הביטחון על העיירה מיידוגורי, חיסלו את אנשי ארגון הטרור וכמו כן גם את ראש הארגון יוסף. כך היו משוכנעים כי עלה בידם לחסל את הארגון הרצחני בלא ישוב עוד. אך טעות עלתה ביד כאשר שנה לאחר מכן אנשי בוקו-חראם ארגנו עצמם מחדש תחת מנהיג כריזמטי בשם אבו-בקר שקאו ופיגוע טרור מתואם על בית כלא באזור באוצ'י (Bauchi), הצליחו לשחרר מאות אסירים מהארגון ולהשתלט שוב על שטחים. בנוסף לכך, חברו אליהם חבורות פשע מאורגן, אינדיבידואלים עם אג'נדה מוסלמית ואף אנשי שרות הביטחון שהפנו עורף למדינתם וערקו למחנה הטרור.

בשורה התחתונה נראה כי הארגון מתעצם ומתחזק, אם ניגריה לא תדאג לאזרחיה מבחינה סוציו-אקונומית ולא תדאג לשלוח עוד חיילים לחזית הלחימה, אנו נזכה לראות עוד הרבה מקרי רצח, פיגועים ומלחמות עיקשות בין שתי המחנות. על כן, ניתן ללמוד כי לא מספיק להרוג את ראש הארגון, אלא צריך לנקוט ביד קשה נגד כל חברי הארגון ולדאוג לפרקם כדי שלא יתאחדו מחדש. המצב הקיים יכול רק להוביל למלחמת אזרחים נוספת במדינה או לפיצולה.


מקור: BBC

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

VideoBar

התוכן הזה עדיין אינו זמין בחיבורים מוצפנים.