המאבק הנוכחי בין השיעים והסונים בפקיסטן

אשאיר אתכם במתח בזמן הקרוב לקראת החלק הרביעי שלי על ארגוני הטרור בג'יהאד העולמי וארענן אתכם במידע חדש וקצר על המאבק הקשה בין השיעים והסונים בפקיסטן. במלחמה הזו נהרגו אלפי אזרחים חפים מפשע ולא נראה סוף לנקמות הדם המתחוללות באזור בעקבות המאבקים הדתיים.
רקע:

השיעים מונים כשלושים מליון איש מתוך 180 מליון אזרחים בפקיסטן. בעיר קארצ'י יש רוב שיעי ובו קבוצות טרור המנסות להתנקש ברופאים, עורכי דין, פרופסורים ובכירים במדינה ובעיקרה האליטה השיעית. ישנם שיעים אשר תוקפים סונים בחזרה אך בעצימות נמוכה יותר מאשר ההתקפה הנגדית אשר פחות מסוקרת. על פניו נראה שהטבח הוא חד צדדי, על פי הדיווחים 460 שיעים נהרגו בשנת 2012, כמות זו הכפילה עצמה פי 2 מאשר שנת 2011. המקור Forign Policy מדווח כי נהרגו עד כה 375 אזרחים פקיסטנים על רקע מאבקים עדתיים, מתוכם כ – 100 אזרחים מתוך המיעוט האזרי.

תגובת הממשלה ופעולת ארגוני הטרור:
הממשלה מצידה, מתקשה להגן על המיעוט במדינה – עדות לכך ניתן לראות בחודש מרץ 2012 כאשר נהרגו 50 שיעים בשעה שציינו את החודש הקדוש המכונה מוחארם.
השילוב שהתרחש השנה הפך להיות קטלני עבור האזרחים השיעים במידה – המתנגדים לשיעה והטאליבן הפקיסטני חברו יחדיו תחת ארגון הגג אל-קעידה והם נחושים להכות בפקיסטן במלוא העוצמה. עפ"י בכירים שיעים נאמר כי כרגע הם שותפים לאותה אג'נדה.

ההיסטוריה ומבט לעתיד:
המשטר בפקיסטן תמך במשך 30 שנה בקבוצות הג'יהאד כדי שישמשו כמתווכים באבק מול אפגניסטן והודו. אך בעקבות 9\11 פקיסטן עברה לצידה של ארה"ב ולאחר מאבק של הכוחות המיוחדים האמריקאים במדינה כוחות הג'יהאד החלו להיאבק במי שהיו מנהיגם ומורי דרכם בצבא ובמודיעין.

מתי יפסק הטבח?

כעת הכוחות המזויינים מבחינים בין קבוצות ג'יהאד "טובות" אשר פועלות עפ"י האג'נדה של הממשל הפקיסטני וקבוצות ג'יהאד "רעות" אשר תוקפות במדינה. בעקבות אינטרסים פנימיים בממשלה, המשטר יכול לסבול קבוצות ג'יהאד בתקופה שבה היא נמצאת במאבק עם גורמים נוספים, בקבוצות אלה נכללים ארגונים אשר קיבלו על עצמם את האג'נדה הכוללת של ארגון אל-קעידה.

ההנהגה של שני פלגי ארגוני הטרור "Lashkar-e-Jhangvi" והטאליבן הפקיסטני יושבים בצפון ווזיריסטן ומהווים מכשול בפני הממשל הפקיסטני.

על פניו, אני צופה את המשך שפיכות הדמים והאלימות במדינה. המיעוט השיעי ימשיך להיאבק על זכותו ויזעק, ארגוני הטרור ימשיכו להכות במיעוטים והממשל הפקיסטני, חסר האונים, ימשיך להביט מן הצד על הנעשה, אך אני מקווה שהוא יתעשת בשלב מסוים ויסיים למיעוט להלחם בפלגי הטרור, מכיוון שאנו כבר למדים כי כאשר אתה נותן לארגון טרור לפרוח, הוא יכה אותך במלוא עצמתו.
מקור: Economist, FP

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

שינוי המרחב קורא לשינוי בתפיסה - הביטחון הלאומי של ישראל

ביטחון, יודעים רוב אזרחי המדינה הוא התחום המוביל את סדר היום של מדינת ישראל מאז היווסדה ועד ימינו אנו. הדיון בנושא תקציב הביטחון הוא חלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי של ישראל כבר שנים רבות. תפיסת הביטחון של ישראל נשענה מאז ומעולם על הסובב אותה ועל הצורך של ישראל להרתיע את האויבים שלה תוך כדי שהיא מצליחה להחזיק ביכולת להתריע בזמן מפני תוקפנות ומחזיקה צבא חזק דיו בכדי להכריע את האויב במהירות באמצעות כוח מחץ.

ראש הממשלה

השינויים שהביאו עמם אירועי ה"אביב הערבי" ועיקרם בכך שאין כיום צבא ערבי המאיים על קיומה של ישראל צריך להיות מבורך וחייב לתת ביטוי בתפיסת הביטחון העתידית של ישראל. אומנם, האיומים על מדינת ישראל לא פסקו ואולי אף גברו יחד עם זאת התצורה השתנתה והיא מחייבת יותר מדיון בתקציב הביטחון או רכישת טכנולוגיות מתקדמות ויתרון צבאי אסטרטגי. לא רק שהאיום לא פסק הוא אף קורא תיגר על תפיסת הביטחון של ישראל ומאיים בפעם הראשונה מאז קום המדינה באמצעים שונים ומשונים על היכולת להשיג ביטחון אך ורק באמצעות המטרות שהוזכרו זה עתה.
לדאבוני אני חש זה זמן רב כי תפיסת הביטחון של ישראל לא לוקחת בחובה את המציאות הגיאו-אסטרטגית של ישראל. בעוד מדינת ישראל טוענת קבל עם ועולם כי האיום הקיומי עליה הוא הנשק הגרעיני שמפתחת הרפובליקה האסלאמית של איראן ממשיכה ישראל "להתמרכז" בגוש אוכלוסיה אחד המושך אליו את מיטב המוחות ומרב האוכלוסייה היצרנית של מדינת היהודים. אינני מצליח להבין כיצד מרשה המדינה הקטנה והמאוימת על ידי נשק גרעיני לרכז את כל עצמתה במרכז אחד ויחיד שפגיע בו תוביל בהכרח לחורבן מוחלט של המדינה.

מעבר לכך, ל"התמרכזות" הזו ישנם השלכות רבות ועיקרן פגיעה באוכלוסיית הפריפריה ויצירת פער אדיר בין תושבי המרכז לבין שאר תושבי המדינה. אומנם, ממשלת ישראל הנוכחית פעלה רבות לצורך יצירת תשתיות אשר יסייעו לתושבי הפריפריה להגיע למרכז אך לדאבוננו התשתיות האלו שואבות את כוח האדם מהפריפריה למרכז ולא הפוך. תשתיות הן אמצעי חשוב לקיומה של מדינה מתוקנת ומסודרת, גרמניה לדוגמא ניצלה את כספי הסיוע של תוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה לצורך שיקום המדינה תשתיות אלו סייעו רבות להפיכתה של גרמניה למעצמה כלכלית. ניתן להשוות את התשתיות לעורקים בגוף האדם: ככל שהדם יעבור מהר יותר ובקלות יותר כך הגוף יתפקד טוב יותר. בגרמניה שלא כמו בישראל ניתן דגש על קיומם של מרכזי מסחר רבים ופיזור של העצמה על פני ערים רבות: המבורג כעיר נמל, ברמן עיר תעשייה, בפרנקפורט הוקם שדה התעופה הגדול באירופה המקשר את כל התעופה ביבשת, מינכן היא עיר התרבות והכלכלה, ברלין קוסמופוליטית ומרכזת את ממשל המדינה, אזור דיסלדורף/ גילזנקירשן/ דורטומונד מספקים את הפועלים ומכרות הפחם וערים כמו שטוטגרט, וולפסבורג מייצרות תעשיית פורה של רכבים. אף אחת מן הערים הללו לא עוברת את רף 3 מיליון התושבים וזאת במדינה של 80 מיליון תושבים , לכל עיר יכולת כלכלית שאינה תלויה ברעותה אך כל עיר מחוברת בתשתיות מפותחות לאחרת והיכולת של כל עיר לעמוד בעצמאות כלכלית מאפשרת לפריפריה סביבה להתקיים בצורה איכותית.

האביב הערבי

גם ישראל יכולה לעבור ולבנות את עצמה על פי המודל הגרמני. תחילה צריכה להתבסס תפיסה שכדי לקיים פריפריה איכותית יש לייצר בה את מקומות עבודה איכותיים וכי יש לבזר את העצמה שנמצאת במרכז הארץ לשאר המקומות. תחילה צריכה הממשלה לוודא שצה"ל יעביר את מרבית עצמתו ממרכז הארץ כולל תשתיות המודיעין וכולל הקמתו המידית של עיר הבה"דים המדוברת בדרום. ישראל יכולה וצריכה להעתיק את מרכזי השב"כ והמוסד ממרכז הארץ לצפונה ולדרומה כך שמרבית העובדים של ארגונים אלו יעברו להתגורר באזורים אחרים ויחזקו אותם. אם זה יכול לעבוד ל - CIA בלנגלי זה יכול לעבוד גם למוסד בבאר שבע או בחיפה. ניתן וצריך להעביר חלק גדול מהמוסדות.

יהודה ושומרון והסכם עתידי עם הפלסטינים יכול להוות זרז של ממש בפיתוח הגליל והנגב. העברת האוכלוסייה שתפונה במסגרת הסכם עתידי תאפשר למתיישבים האידיאולוגים תחושה של שליחות אמיתית בהפרחת הנגב ויישוב יהודי חדש של הגליל. מספיק להעיף מבט קטן אל המפה ולהבין שהישובים היהודים בגליל נראים בדיוק כמו הישובים ביהודה ושומרון בודדים בין ישובים ערבים גדולים. פינוי עתידי מיהודה ושומרון יכול לסייע לחיזוק אזורים אלו ולספק למפונים תחושה שליחות חדשה ולא פחות חשובה.

יחד עם זאת דורש המעבר הזה את טיפוחם של ערביי ישראל. ה"אביב הערבי" חיזק בקרב רבים מערביי ישראל את התודעה כי מעמדם טוב הרבה יותר משל אזרחים רבים במזרח התיכון. ישראל צריכה וחייבת להשוות את מעמדם ומצבם הכלכלי והתברואתי של ערביי ישראל לזה של המגזר היהודי וחייבת לפעול על מנת לקיים את אזורי הספר שלה תוך כדי שהיא מספקת ביטחון שוטף לכלל האוכלוסייה וליצור מארג יחסי תלות הדדית בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסיה הערבית. זה עובד כבר שנים בצורה מצוינת בעירי חיפה, זה יכול לעבוד מצוין גם בגליל וגם בנגב.
צעדים אלו יובילו לחיזוקה של ישראל מבפנים תוך כדי שהיא בונה את המדינה ומשווה את מעמדן של ערי השדה לערי המרכז, מחזקת את גבולות הארץ ויוצרת תפיסת ביטחון שנשענת על חוזק פנימי לפחות מבחינה דמוגרפית.
כיום דורשת ממשלת ישראל מהפלסטינים להכיר בה כמדינה יהודית. ישראל לא צריכה הכרה כזו היא פשוט צריכה להיות כזו ולשם כך פיזור העצמה של המדינה היהודית צריכה להתבצע בכל שטחה של המדינה.
הגיע הזמן שתפיסת הביטחון של ישראל תחל מפנים ותפנה כלפי חוץ לאחר שנים רבות שהיא נבנתה בצורה הפוכה.
אם תשכיל ישראל לבנות את המדינה לאורכה ולרוחבה ותשווה את המעמד של אזרחי הפריפריה לאלו של תושבי המרכז היא תוכל לטעון לכך שהיא מדינה שווה בין שוות במדינות ה-OECD, ויתרה מכך היא תבסס את השליטה שלה במדינה ובכך תחזק את כלכלתה של ישראל ואת ביטחונה.
בשלב הבא או במקביל לטיפול בבעיה הגיאו-אסטרטגית אותה הצפתי כאן, צריכה ישראל לדאוג לנושא השינוי הדמוגרפי האסטרטגי אותו היא עומדת לעבור ב-30 השנים הקרובות העתיד להשפיע לא פחות על ביטחון המדינה ועתידה כמדינה יהודית-דמוקרטית.

פרסום ראשון של עוז גרטנר, בבלוג שלנו, עוז בעל תואר M.A בתכנית ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר B.A במדעי המדינה ויחסים בין לאומיים. מצטרף לצוות המוכשר והמעניין של הכותבים.

האיש החדש בראש הטאליבן - מולא פאוזוללה

האמריקאים ממשיכים לחזק את ממשלת פקיסטן, מעלים מזלטי"ם לאוויר ומורידים בכירים. בתחילת החודש (1.11), יירט וחיסל אחד המזלטי"ם את מנהיג הטאליבן בפקיסטן חכימוללה מחסוד שעמד מאחורי נסיונות פיגוע נועזים כגון פיצוץ מכונית התופת בטיימס סקוור וחיסול בכירים בארגון ה - CIA אשר שהו באפגניסטן.

חכימוללה מחסוד אשר כבר לא נמצא איתנו יותר

כמובן שלאחר תהילת העולם ונסיונות החיסול הרבים, הארגון לא חיכה זמן רב וכבר ערב לאחר מכן הכריז על מולא פאוזוללה ליורשו ולא על חאן סעיד כפי שצוין באתר YNET אשר תפקידו הינו מפקד הטאליבן האזורי. לפאוזוללה מיוחסים ארועי טרור מכובדים ורצחניים בין השנים 2008-2009 שבוצעו על מנת להכיל את חוק האסלאם על האוכלוסיה בפקיסטן. במשך תקופה קצרה נמלט לאיסלאמבד באפגניסטן בעקבות רדיפת המשטר אחריו, דבר אשר לא מנע ממנו להפסיק את השתתפותו בטרור ולהיפך, לאחר מכן שב לפקיסטן והמשיך להוביל ולארגן את פיגועי הטרור בשטחי המדינה.

החבר החדש - מולא פאוזוללה

כמובן שכמו כל ארגון טרור שפוי, יום לאחר מינויו של פאוזוללה לראש הארגון, נשבעו בארגון לנקום את מותו. על פי הניתוח שלי, אני חושב כי פגיעה במיעוט השיעי ופיגועי התאבדות נגד חיילי הקואליציה - קרובים מאוד ואף נסיון פיגוע באחד השגרירויות במדינות ערב או באתר תיירות אירופאי - יהיו יעד סביר בהחלט כנקמה - הכל שאלה של כמה חזק יתברג פאוזוללה במרקם הטאליבן ותוך כמה זמן יוכל הארגון להתאושש ולהוציא פיגועי איכותי לפועל. הערכתי היא שתוך שנה (ואף שנה אחת בדיוק) לאחר חיסול מנהיג הטאליבן - יוציאו אדריכלי הטאליבן פיגועי איכותי כנקמה על מות מנהיגם.

מהלך זה, הוא צעד מאוד קריטי לג'יהאד העולמי ומוכיח פעם אחר פעם כי גם אם תחסל את ראש הארגון, יבוא אחריו מנהיג אכזרי ורצחני יותר אשר יעמיד למטרה לעלות על המנהיג הקודם בכדי להיות רדיקאלי ואוונגרדי יותר.

עד אז נוכל להמתין להרפתקאות חדשות מבית היוצר של הטאליבן.
שבוע טוב לכל קוראי המגזין.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.