יום שבת, 28 ביוני 2014

ההסכם בין האיחוד האירופי ואוקראינה והשפעתו על היחסים עם רוסיה

לאחרונה אוקראינה חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי, דבר שבתקווה יצעיד אותה לכלכלה מודרנית, איכות חיים גבוהה וקרבה למערב. חתימת ההסכם הובילה גם לתגובה מצד רוסיה כאשר נשיא המדינה, ולדימיר פוטין, אמר כי פעולה זו תאלץ את אוקראינה לבחור בינה לבין האיחוד האירופי. הקרמלין איים כי רוסיה תנקוט פעולות כדי להגן על כלכלתה, אם היא תושפע לרעה מההסכם שנחתם.

כזכור, הנשיא הפרו רוסי לשעבר של אוקראינה, ויקטור ינוקוביץ', דחה בנובמבר האחרון חתימה על הסכם מול האיחוד האירופי כדי להדק את קשרי אוקראינה עם רוסיה, מה שגרר חודשים של מהומות ומחאות שהובילו בסופו של דבר לעזיבתו מהמדינה. מיד אחר כך, רוסיה פלשה לחצי האי קרים שהיה בשליטת אוקראינה, ולאחר מכן גרר סנקציות מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי. 





וכעת הנשיא הנכנס של אוקראינה, פטרו פורושנקו, אמר באירוע החתימה בבריסל כי החתימה על ההסכם זהו הארוע המשמעותי ביותר מאז כינון עצמאותה של אוקראינה משנת 1991. מנגד, הצד הרוסי אינו מרוצה מן ההסכם בלשון המעטה אשר בתגובה לכך אמרו מקורבי הנשיא פוטין כי "מוסקבה תנקוט צעדים על מנת להגן על כלכלתה". 

ההסכם של אוקראינה מרחיק את חזונו של פוטין להקים את האיחוד היורו-אסיאתי, ארגון כלכלי בה שותפות גם בלארוס וקזחסטן. הארגון נועד לספק משקל נגדי לאיחוד האירופי. יותר מזה, ההסכם עם האיחוד האירופי צפוי לבוא על חשבון הכלכלה והבטחון של רוסיה. ראשית, האיחוד האירופי מקווה באמצעות אוקראינה, להקים שער ראשי לסחורות שלהם על מנת לחדור לשוק הרוסי. כאשר הקרמלין הביע את נכונותו לעצור את התוכנית, באופן טבעי זה הכעיס את הצד השני שעבורם זה עלול לגרום לאובדן הכנסה חשוב. שנית, ההסכם עלול להבעיר מחדש את הסכסוך בין הבדלנים הפרו-רוסים לבין הצבא הרוסי. נכון לעכשיו קיים הסכם הפסקת אש, אולם כבר במהלכו נרשמו הפרות ונראה כי חשיבותו מוטלת בספק. כמו כן רוסיה עלולה לשחק תפקיד משמעותי יותר בהגנה על האינטרסים שלה והשאיפה של פוטין לבסס מחדש את ההשפעה הרוסית באזור גדולים מאי פעם.


לסיכום, ההסכם בין אוקראינה לאיחוד האירופי, הוא הפסד גדול לרוסיה. נראה שפוטין ניסה למנוע ככל יכלותו חתימת הסכם שכזה על ידי המהומות שהצית באוקראינה. אלא שתוצאות הפעולות שעשה הובילו למגמה הפוכה מבחינתו. כתוצאה מכך הוא דחף את אוקראינה לזרועות המערב יותר מאי פעם. לסיכום, נראה שההסכם צפוי לספק התנגשויות הדדיות בין רוסיה לאוקראינה הן בפן הפוליטי-מדיני והן בפן הכלכלי. השאלה היא האם אוקראינה תשרוד את המהלך והקרבה לאיחוד האירופי או שרוסיה ופוטין יעלו הילוך ונראה הסלמה אזורית בהיקף שעדיין לא ראינו?

זיו ידוב, ראש ארגון בפתח, כעת נמצא בלימודי תואר M.A במסלול המחקרי באוניברסיטת חיפה בתחום יחסים בינלאומיים, בעל תואר B.A במדעי המדינה וגאוגרפיה. כמו כן יידוב מתמחה בכיר לשעבר, יוצא מכון INSS.

יום שלישי, 17 ביוני 2014

הטלטלה בעיראק והפרדוקס המערבי

עם כל הכבוד הראוי לאירועים ביהודה ושומרון, עיני העולם והמזרח התיכון נשואות ברגע זה (מעבר למשחקי המונדיאל בברזיל) למתרחש בעיראק. המדינה שסועת הקרבות אשר 65% מתושביה הם שיעים ו-35% סונים נכנסת לשלב חדש כאשר ארגון "דעאש" - ארגון המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם, אותו ארגון אשר נלחם במשטר אסד ובחיזבאללה בסוריה החל לכבוש חלקים מעיראק תחת דגל אל-קאעידה ונלחם במשטר השיעי של נור א-מלכי אותו המשטר שהקימו ואימנו האמריקאים לפני יציאתם מעיראק. בתגובה להתקפות הללו החל הצבא האירני לפעול בשטח עיראק מתוך חשש למצוא תוך שבועות מספר את אל-קאעידה על גבול איראן-עיראק, בגלוי ויחד עם שיתוף פעולה – אמריקני(!). הדבר המדהים בכל זה הוא שמחד גיסא נלחמת ארה"ב כנגד הארגון בשטח עיראק תוך כדי שיתוף פעולה עם לא פחות מהמשטר האיראני ומאידך גיסא היא מסייעת לו במלחמת האזרחים בסוריה כנגד אותו משטר איראני. מדיניות הזויה, לא פחות של ארה"ב (משהו אמר געגועים לסדאם?).

רכב תופת כחלק מפיגוע רב נפגעים בבקובה, עיראק

ארגון "דאעש" שואף להקים מדינת "שריעה" אסלאמית סונית קיצונית בכל חבל הארץ מעיראק ועד הלבנון כולל חלקים מסוריה וירדן. למעשה, הארגון פועל להכיל על כל השטחים בהם מתגוררים סונים את אותה המדינה וקורא תיגר על כל ההסכמים שהובילו לחלוקת המדינות במזרח התיכון. הטלטלה הזו משסעת לקרעים את המזרח התיכון כולו. לא ניתן יותר להסתיר את המאבק האדיר בין השיעה לסונה. לא ניתן יותר להסתיר את החשש של הלאומנים במצרים מהאסלאמיסטים הקיצוניים. לא ניתן יותר להסתיר את החשש האדיר של הווהאבים בערב הסעודית מהשיעים באיראן או את החשש האדיר של המשטר הירדני האשמי מהתפשטות אל-קעידה בגבול הצפוני והצפת ירדן בגל הפליטים הסוריים. לבנון, גם היא קרועה כתוצאה ממלחמת האזרחים הבלתי נגמרת בסוריה מלחמה שמחדדת את הקרעים הפנימיים במדינה בין חיזבאללה השיעי לבין הארגונים הסונים שתומכים במורדים בסוריה.

ארגון המדינה האסלאמית בעיראק כחלק ממסע הרציחות

מילה קטנה על ההבטחה הגדולה לשלום עולמי, מר ברק אובמה שנמצא כבר באמצע הקדנציה השנייה שלו כנשיא. המדיניות האמריקנית במזרח התיכון נחלה כישלון חרוץ! קרוב ל - 5,000 חיילים איבדה ארה"ב על אדמת עיראק ועוד מאות טובים ורבים באפגניסטן. בן לאדן אומנם מת, אבל החזון של אל-קאעידה רק מתקרב להקמת מדינה. מילארדים של דולרים בוזבזו על מנת להפוך את עיראק לדמוקרטיה עם צבא גדול וחזק, בפועל ארגון מורדים מצליח לכבוש חצי מדינה ללא התנגדות, הממשלה העיראקית נתונה לחסות איראנית. בסוריה, האיראנים וחיזבאללה יחד עם אל-קאעידה עושים כבשלהם ואובמה? לא רק שלא עושה דבר אלא מזיק ומסכן את כל מה שקרוב לדמוקרטיה באזור.
רגע לפני שעיראק מסיימת את תפקידה כמדינה
כאמור, המזרח התיכון כולו בטלטלה אדירה. ללא תמיכה ברורה של המעצמות או התערבות צבאית כזו או אחרת מצידם שתטה את הכף לצד כזה או אחר ,יכולים לחלוף שנים ארוכות עד שתיפסק המציאות הכאוטית הזו עד שתיווצר מחדש תמונה ברורה של ריבונות במזרח התיכון.


עוז גרטנר בעל תואר M.A בתכנית ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר B.A במדעי המדינה ויחסים בין לאומיים.

יום ראשון, 8 ביוני 2014

צדק שיהיה פה!

אני גאה להגיד שכבשנו יעד ראשון, אנו גדלים מיום ליום וההתעניינות בנו גדלה גם כן. עכבר העיר עשה כתבה על הבלוג שלנו ובעקבות כך החלטנו לבצע מספר שינויים. דבר ראשון, שינינו ושידרגנו את דף הפייסבוק שלנו וגם את הבלוג, התחלנו לעצב לוגו לפייסבוק ולבלוג והחלטנו בהחלטה ראשונה לתת שם לתהליך המדהים הזה שאנו עוברים אתכם.
השם החדש של המודל ההתנדבותי-ארגוני שהחלטנו להקים נקרא בפת"ח, אשר משמעו: ביטחון, פוליטיקה, תיקשורת וחברה.
אנו בתור אגודת סטודנטים שאפתנים, מעוניינים להגיע לפתח כל בית, לאוזני כל סטודנט ולרענן את הפוליטיקה בעלת אותן הדמויות ולהזרים לה דם חדש של ידע, מידע ואמביציה, לעניין אתכם ולתת לך את המידע הרלוונטי ביותר שלו אתם זקוקים לשיחות הסלון ולידע הכללי וקצת מעבר לו.
אתם מוזמנים להצטרף אלינו לחווית קריאה שאין שניה לה במדיה הכתובה או לחילופין בניו-מדיה שקיימת היום ולהציע, לכתוב או ליזום כל רעיון אשר יעלה על דעתכם.
אנו חשים צורך לציין כי אנו לא ממומנים על ידי אף גורם פוליטי כזה או אחר ולא מונעים על ידי אף אג'נדה שמישהו מכתיב לנו מלמעלה. אנו פועלים אך ורק על פי צו מצפוננו אשר מכתיב לנו את הלך הרוח אשר מנשבת בין דפי הפייסבוק, אתרי החדשות והשיחות ביננו כקבוצות סיעור מוחין (Think Tanks).
וכראייה לכך, אנו מצרפים את הכתבה הראשונה (ואנו בטוחים כי עוד כתבות רבות יבואו לאחר מכן) בסדרת כתבות התדמית של תחילת שינוי הנוף הפוליטי כפי שהוא מוכר לנו כיום.


ולמי שלא הצליח לקרוא את האותיות הקטנות ורוצה לדעת עלינו טיפה יותר:
מהי היצירה: "פוליטיקה בינלאומית" - בלוג פוליטי מנקודת מבט "צעירה ומרעננת" בו אני מנתח מהלכים גיאו-פוליטיים ומדיניים אקטואליים, תוך הקניית ערכים מוסריים וידע בעל ערך מוסף בנוגע למזרח התיכון. הבלוג הינו שיתופי וסטודנטים מכל רחבי הארץ פונים בכדי שאשתף את הכתבות והמחקרים שלהם כפלטפורמה מוצלחת להתפתחות בתחומי מדעי המדינה.
קצת עלי: סטודנט לתואר שני (פוליטיקה ודמוקרטיה) באוניברסיטה העברית. בעל תואר הראשון במדעי המדינה ומזרח תיכון מאוניברסיטת חיפה ובוגר התכנית "שגרירים ברשת", אוניברסיטת חיפה.
שיווק היצירה: מעגלי החשיפה הינם דרך רשתות חברתיות, שם נמצא קהל יעד של הבלוג.
שאיפות: לסייע לעיר שלי ולקהילה בה אני חי בהתפתחות וקידום הצדק החברתי לצעירים תוך הוזלת מחירי הדיור ותנאי המחיה.
מוטו לחיים: " גם המובן מאליו צריך שייאמר לפעמים " (מנחם בגין) המוטו הזה מנחה אותי בעת כתיבת הבלוג וגם במהלך חיי. 

אתם מוזמנים לעשות לנו לייק בעמוד הפייסבוק ואף להרשם לעדכונים שוטפים בתיבת האי מייל, ממש פה למטה.

מאמר מערכת של בפת"ח - ביטחון, פוליטיקה, תיקשורת וחברה.

יום ראשון, 1 ביוני 2014

נשיא על הכוונת

אנו כעת נמצאים בשיאו של המרוץ לנשיאות המדינה. נשיא המדינה, התפקיד הממלכתי בישראל, תפקיד שכל כולו לנשק תינוקות, ללחוץ ידיים ולהופיע בארועים מכובדים. אנחנו בהחלט צריכים נציג כזה, מישהו ייצוגי, רהוט, חריף ופוליטקלי קורקט שידע איך לדבר עם העולם בגבוה העיניים ויחייך את החיוך המרוצה שלו. עם זאת, לאחרונה התעורר דיון ציבורי חריף יחסית הטוען כי אין צורך באושיה כזו אשר תייצג את ישראל. אני חושב כי מי שמעלה דיון שכזה חושב כי הבעיה נובעת מכך שאין מתמודדים ראויים לכס הנשיאות, ואותם מועמדים רואים בתפקיד הנשיא לא כתפקיד הממלכתי אשר מטרתו לשרת את התושבים ולייצג אותנו בעולם, אלא ככסא נוח ויוקרתי במיוחד אשר מטרתו לרפד את אותו נציג בבית הנשיא המאובטח והנוח. לפני כמה זמן ראיתי באחד מן הערוצים את קרובי משפחתם של המועמדים מסנגרים עליהם ואומרים כמה הם מתאימים לתפקיד, לא השתכנעתי.

ששת הנציגים אשר הגיעו לקו הסיום הם: רובי רבלין, דן שכטמן, בנימין בן אליעזר, דליה דורנר, מאיר שטרית ודליה איציק. איני רואה אף אחד מהם מטייל בעולם ורוכש כבוד למדינה, אלא ההיפך, רק הופך ללעג ולצחוק בפני האומה תחת אור הזרקורים החם וזכוכית המגדלת של "ארץ נהדרת". כאשר אני בא לבחון "מישהו אותו מועמד ראוי?" אני בוחן את רצינותו, טווח פעילותו לאורך השנים והמוטיבציה שיש ברשותו לתפקיד זה. כאשר אני מסתכל על אותם ששת המועמדים, איני רואה דמות שאוכל להתגאות בה, בעל רזומה פוליטי עשיר או לחילופין מישהו שאני מזדהה איתו.



אנו היינו עדים בתקופה האחרונה לשמועות רבות על מועמדים ושמות רבים של מועמדים לתפקיד הנשיאות. על פואד בן אליעזר, מועמד בעל סיכויים טובים להיכנס לתפקיד,  ניסו למצוא שבבי מידע אשר יוכלו לפגוע בו ולהוציא אותו מן המרוץ ללא הצלחה רבה, וכך על כל מתמודד שניסה להיכנס למרוץ וויתר על אופציה זו כגון סילבן שלום אשר נלקח לחקירה משטרתית על רקע "ניצול מיני" ובסופו של דבר יצא אמנם זכאי, אך עם כתם לכל החיים. ולעומת זאת אני שמח כי ישנם מועמדים אשר החליטו לא להיכנס בסופו של דבר למרוץ המוזר הזה כגון דוד לוי. מהלך שכזה היה בוודאות מעלה שוב את השד העדתי ופוגע בשמו הטוב, עדיף שינוח ויעשה לביתו מאשר יכנס לתפקיד אשר היה מחבל בעשרות שנים של תרומה למדינה.

ריבלין ונתניהו בכנסת, 2012. ראש הממשלה חושש להישאר לבדבואו נקח דקה ונסתכל על יחסי רובי ריבלין-בנימין נתניהו. כאשר אנו בוחנים את יחסי נתניהו-ריבלין, אנו רואים יחסים אשר החלו בחיבוק חם בין השניים בתחילת הדרך והדרדרו לשפל המדרגה בעקבות כניסתו לתפקיד של ריבלין כיו"ר הכנסת אשר לדברי נתניהו זלזל בו כראש ממשלה ופגע בהתנהלותו במהלך תקופה זו. כעת נתניהו מנסה, באופן לגיטימי, לשקם את היחסים בינהם כחלק מהיותם חברים באותה מפלגה וזה אקט מקובל בעיני. הרי מי רוצה לראות נשיא פוטנציאלי וראש ממשלה מסוכסכים. נתניהו עשה חושבים, ניסה בתרגילים פוליטיים (אני מודה כי אינם מוצלחים) לתמוך במחליף ראוי לנשיא, כאשר הוא הסתכל שמאלה וימינה ראה כי אין כאלה ושהוא נמצא לבד במערכה. כאשר מנהיג חכם רואה שהוא לבד בשדה הקרב, הוא מעדיף להצטרף לקרבות שבהן הוא יודע שהוא לא הולך לנצח. על כן, הוא מחל מכבודו, יצר קשר עם ריבלין והודיע לו שיתמוך בו במרוץ לנשיאות, אין בכך שום דבר פסול שראש ממשלה מודה בטעותו ופונה לנציג הרוולנטי ביותר במרוץ באומרו שיתמוך בו במרוץ, אני בספק אם כמו שאומרים בתקשורת, מצב זה יפגע בו, זה יכול אך ורק לעזור לריבלין. ובכל זאת במקום לפרגן על המעשה האצילי של נתניהו, בחרו בתקשורת דווקא לצחוק עליו ולפגוע בו על כך, בצעד אווילי ביותר.

אני לפחות מרוצה מן העניין כי הבחירות לנשיאות, מתבצעות בצורה חשאית דרך בחירתם של 120 חברי הכנסת שלנו. היכולת ללכת עם הלב ולהצביע למועמד שחבר הכנסת חושב שהוא המתאים ביותר, מטיבה עם המועמדים לנשיאות ומשפרת את הסיכויים לבצע "מהפך" בנשיאות המדינה.
אנו נזכה לשמוע בוודאות לאחר הבחירות לנשיאות את נציגי הממשל שלנו קוראים לביטול המוסד היוקרתי ועתיר התקציב. אין ספק שמהלך מסוג זה יהיה אכן מועיל מבחינה כלכלית למדינה. אבל זה לא המקום לחסוך בו כעת, אפשר להתחיל משכר הבכירים במשק הציבורי, שכר חברי הכנסת, הוצאות חברי הכנסת וכן הלאה. חברי הכנסת איבדו את הצניעות ועוד לפני שהם רצים לבטל מוסדות אחרים, כדאי להם קודם כל להסתכל על עצמם ולראות כיצד הם יכולים להקל על העם.


Photo: ‎ובינתיים... המרוץ לנשיאות מגיע לשיאו!‎
ובינתיים המרוץ לנשיאות בשיאו!


וכעת, אתם מוזמנים לעשות לנו לייק בעמוד הפייסבוק ולהצטרף לעדכונים חמים ודיונים מעניינים - לחצו כאן כדי להגיע לדף הפייסבוק של "פוליטיקה בינלאומית"

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.