הפיגוע אמיתי, חגורות הנפץ לא.

אין לדעת מה רצו המחבלים להשיג בפיגוע המזעזע שארע בלונדון בתחילתו של יוני בכך שלבשו על עצמם חגורות נפץ מדומות. אין ספק שמדובר בעליית מדרגה ובשינוי מהותי בדפוסי הפיגועים אשר אנו רגילים לראות באירופה. צורת הפיגוע ותפיסת המחשבה של דאע"ש תופסת תאוצה והבכירים שחושבים שדאע"ש תחוסל כאשר הם ישברו את הארגון בעיראק וסוריה, טועים.

המחשבה של המחבל רגע לפני הפיגוע היא התמקדות באדיקות דתית אלימה חסרת רסן, מוכנים לקרב ומוכנים להקריב את חייהם. מצב כזה מונע מחשיבה הגיונית לחדור ובכך מוביל את האינדיבידואל לאלימות משוחררת כל רסן. 

המעגל לא יפסק כאן ולא ישתנה, אירופה עברה מזמן את נקודת האל חזור בכל מה שקשור להתמודדות מול האסלאם בכלל והאסלאם הקיצוני בפרט, בכדי לעצור את ההתפשטות הזו, יצטרכו הרשויות לבצע עקירה מהשורש של כל הרוע המוביל את האסלאם ובכך גם לפגוע בחפים מפשע, צעד שאירופה לא תעז לבצע מבחינה מוסרית. האלימות אשר אופפת את הדת הקיצונית הזו תוביל לסבב דמים שיכלול פיגועי התאבדות בכל אירופה. לא עד כדי החרבה, אלא עד כדי פגיעה אנושה באורך החיים כפי שאנו מכירים אותם כיום.

בכדי שאירופה תוכל להציל את עורה היא תצטרך:
1. למנוע כניסה של מוסלמים נוספים למדינה בחסות הפליטות.
2. לסלק כל מי שרומז אפילו על שינוי הסטטוס קוו המתחולל בגבולות המדינה.
3. לחסל את גופי הטרור הנמצאים כיום במדינות אירופה.
4. לסלק יחד איתם את בני משפחתם - יהיו מי שיהיו ולא משנה כמה שנים הם נמצאים באותה המדינה או כמות המספרית.

רק אז יוכלו באירופה להתחיל ולדבר על חזרה לאורך חיים נורמלי.
עד אז, אל תשכחו לקחת את ביטוח החיים הגבוה ביותר אשר מציעים לכם בשוק כאשר אתם טסים לבלות באירופה (אן הפיליפינים או ניו יורק, או אפריקה, או שאתם קופצים לתל אביב)

טרום מלחמה לפני בחירות

התהליכים הצבאיים במזרח התיכון הובילו אותי לכתוב את הפוסט הזה. שינויי ראשי מנגנונים, שינויי סטטוס קוו ומהלכים אסטרטגיים יכולים להחשב ל GAME CHANGER בכל הקשור לבחירות בישראל. שסוקרים את תהליכי המאקרו, רואים תמונה מעניינת.

• אבו מאזן פונה לבית המשפט הבינלאומי בהאג לתבוע את ישראל על פשעי מלחמה לכאורה
• "המדינה האסלאמית" מתרחבת ונוקשת על דלתות לבנון וישראל
• פיגועי הטרור בצרפת והכוננות הגבוהה באירופה נגד מוסדות יהודים
• ישראל (לכאורה) תוקפת שיירה של רכבים ובתוכם בכירי צבא מלבנון ואיראן
• פיגוע דקירה במרכז תל אביב

אם מנתחים כל סיטואציה בנפרד, אולי לא נראה השפעה מיוחדת על מהלך הבחירות הקרוב. אולם כאשר מסתכלים על התמונה הכללית, בונים את תהליכי האסקלציה ומנתחים סיטואציות לעומק, רואים כי נוצר פה אפקט הדרדרות ביטחוני מטריד שיכול להשפיע בקלות על מהלך הבחירות הקרוב. 
תהליכי התסיסה מתוך המדינה ומחוצה לה דוחקים את ראש הממשלה בנימין נתניהו לחזית המאבק, גורמים לו להצטייר כמעורה בתהליך המאבק נגד הטרור והחשיפה התקשורתית שלה הוא זוכה מחזקת אותו פוליטית, ללא ספק. נתניהו מוכשר ככל שיהיה, יודע את חוקי המשחק ומשתף פעולה עם זה. אני משוכנע שהגורמים שהחליטו על התקיפה בלבנון ידעו בדיוק מי נמצא ברכב ומהי המטרה, האם זה היה מהלך פוליטי? בחיים לא נדע, אני רוצה להאמין שלא.

הגיבורים בפיגוע בתל אביב

"ביטחוניסט" כראש ממשלה
כאשר מדברים על המאבק בטרור, ראש הממשלה הוא המתאים ביותר בעל הידע הנרחב ביותר בטרור. למרות שכל מדינה מנסה לנכס לעצמה "ביטחוניסט" ברשימה, זה עדיין לא משכנע את קהל הבוחרים כי הם המפלגה המועדפת. אני משער, ללא כל בחינה מעמיקה כאמור, כי ישנם 4 מנדטים "צפים" שעדיין לא ידוע לאן ילכו. אם המפלגות לא ילכו על הקלף הביטחוני במקביל לקלף החברתי-מדיני, ולא רק במינוי כזה או אחר של אנשי ביטחון לשעבר, הם ימצאו את עצמם יורדים בכמות המנדטים ומאבדים גובה. ביבי יכול להיכשל במסגרת ההתנהלות הביטחונית הזו, אבל הוא עדיין יצטייר כנלחם בטרור, תואר אשר מקנה לו את היכולת לקבוע כי לא משנה מה הוא יעשה הוא עדיין לא יחשב כמפסיד בתהליכי האסטרטגיה הפנים ישראלית והחוץ מדינתיים.

השמועות אומרות כי ליברמן ומנסה לחבור לאחת המפלגות, אין ספק כי תקופת הזוהר שלו הולכת ומתפוגגת ויתכן כי הפילוג מהליכוד בשילוב האמבוש חקירתי עשו לו ולמפלגתו רק רע, שריון מתמודדים חסרי ניסיון פוליטי ברשימה רק ממשיכים להוריד אותו למטה בסקרים.

התקדמות המדינה האסלאמית לתוך לבנון

האם חיזבאללה יתקוף?
בשיחות סגורות אני נשאל מספר רב של פעמים האם חיזבאללה יתקוף וכיצד הוא יפעל. בתשובה לכך אני אומר כי חיזבאללה יתקשה להוציא פיגוע איכותי כעת בגבולה הצפוני של ישראל. מצבו הפוליטי בלבנון אינו יציב, המדינה האסלאמית יושבת על גבול המדינה ופוגעת קשות בצבא הארגון וכי החיסול של ג'יהאד מורנייה פגע במוטיבציה שלה לטווח הקצר. אולם ישנו הסיכוי כי הארגון יוציא לפועל מטח טילים (שכנראה ייכשל), או שינסה להחדיר מספר מחבלים לגבול המדינה, אולי לא בשביל לחטוף חייל אלא פשוט להתאבד בגבול ישראל, הם לא יכולים להסתכן בכניסת צה"ל ללבנון שוב, התשתיות שלהם עדיין לא השתקמו ב 100%. לכן או שיהיה אירוע סמלי כעת או שיהיה פיגוע ראווה בחו"ל ובעיקר באירופה, שספק אם יצליח בעקבות הכוננות העליונה אליה נכנסו מדינות אירופה בזמן האחרון בעקבות גרורות המדינה האסלאמית במדינה. 


משפט לסיכום
אנחנו עתידים לראות עוד נסיונות פיגוע בשטחי ישראל, עוד ספינים תקשורתיים, עוד נסיונות איחוד  בין מפלגות והמון המון פעילות מפלגתית. אולי זאת מערכת הבחירות צפויה ביותר, אבל ללא ספק היא לא מפסיקה לעניין ולהפתיע.

ההיסטוריה של אל-קעידה בעיראק (חלק שלישי ואחרון)

פעילות הארגון כיום ובעתיד 2011-2013 : 

יש לציין כי לפחות עד פברואר 2012 לאחר עזיבת כוחות ארה"ב את אדמת עיראק, נשארו 6 קבוצות חמושות, ברובן סוניות, אשר לא מוכנות להניח את נשקן ורוצות להמשיך להאבק "עד יציאת האמריקאי האחרון מאדמתן", זאת למרות שהשליטה האמריקאית הפכה להיות מועטה וכמעט לא רלוונטית לאותה התקופה וכמו כן אין לארצות הברית שום רצון לחזור לעיראק. הקבוצות הן הפלג של אל-קעידה עיראק, הצבא של האיש ממסדר נקשבנדי, הצבא האסלאמי, צבא המוג'הידון, צבא הראשידון ואנסר אל-סונה. אשר כולם התאגדו לפלג אשר ידוע לנו בשם דאעש של היום.

אחד מן הכתבים הערבים סיקר את המאבק וסבר כי מטרת הארגון בין השנים 2011-2012 הייתה להפעיל תאים רדומים באזורים שיעים אשר מטרתם הייתה לפגוע בעולי רגל שיעים בדרום עיראק ולפגוע במבנים צבאיים בעזרת מחבלים מתאבדים ורכבי תופת, זאת בכדי להעביר את המאבק לאזורים חדשים בעיראק אשר כוחות הביטחון לא ציפו שיגיעו לשם ודרך כך להתקדם להשתלטות מלאה על המדינה בצורה של איגוף מבני.

את שנת 2012 ניצלה אל קעידה בעיראק בכדי להעמיק את הקרע בין הסונים לשיעים בשורה של התקפות. הממשלה השיעית, אשר ישב בראשה נורי אל-מאליכי השיעי עד לשנת 2014, מנסה לפעול בנושא זה נגד ארגוני הטרור ופועלת ביד קשה נגדם, כך שיש קונפליקט בין הפגנת היד הקשה אל מול הסונים מצד אחד ומצד שני הרצון לשתפם בממשלה ולאחד את שורות השבטים הסונים. יש להוסיף כי ממשלת מאליכי במקביל מרחיקה מעל עצמה את האזרחים הסונים אשר עוברים לצד אל-קעידה עיראק אשר מרוויחה מתנדבים ולוחמים נוספים לשורותיה. חוסר הצדק בעיראק במערכת הפוליטית מבחינת הסונים לצד השפלתם של אותם שבטים סונים מובילה בסופו של דבר להפגנות שנאה ונאצה מצידם אשר אל-קעידה עיראק מנצל זאת לטובתו. 

כניסת אל-קעידה עיראק למערכה בסוריה כחלק מפלג אל-נוסרה תוך שליחת מומחים לפיגועי התאבדות כחלק ממלחמת האזרחים, מרמזת כי הארגון רואה בעצמו ארגון התנגדות והוא משתתף במאבק על סוריה כשחקן לגיטימי אשר יש ביכולתו לתפוס את כס הנשיאות לאחר נפילתו של הנשיא בשאר אל אסד אשר עודנו מתנדנד על כס הנשיאות. התעצמות הפלגים בסוריה תוך רצח אלפי שיעים מוביל להסלמה ואי יציבות של כל העולם הערבי אשר מראה כי חוסר היציבות במזרח התיכון מתכנס כולו למאבק השיעי-סוני ומשנה את תמונת הזירה המקומית, דאעש רוצה מדינה אסלאמית חוצת גבולות קולוניאלים ולעומת זאת המערב וראשי המדינה עדיין עומדים יציבים ומראים כי הלחימה על השטחים הכבושים לא הסתיימה, השאלה כעת היא לאן יתעלו עצמם כוחות דאעש ומהי היא מטרתם, המדינה האסלאמית החדשה אינה יכולה להלחם בכל החזיתות והיא יודעת זאת, השאלה מה היא תחבר קודם לפני שתפנה לישראל.

מה ההסתברות שדאעש תפנה לאזורים חדשים במזה"ת?

חבל הכורדים מקבל את תשומת ליבו של דאעש ומטרתם היא לחסל את היישות הכורדית, אני צופה כי אין סכנה כזו כעת וכי דאעש ימתינו עד לסיום המלחמה בתוך סוריה ועיראק. בנוסף יש את חזית לבנון אשר כרגע נראית אמנם רלוונטית בעקבות המאבקים, אך לא שם דאעש שמים את יהבם. מטרתם לפגוע בחזבאללה באופן כזה שיאותת לנסראללה שלא יתעסק איתם ותכף הם שבים לפגוע בו דרך גבולות לבנון. ירדן היא המדינה הכי ספקולטיבית מבחינת כלל האזור, כמות הפלסטינים אשר מתגוררים במדינה כאזרחים אשר אינם שווי זכויות מתחיל לתת את אותותיו, ההתקוממות מתחילה באופן כזה, שאנו פה בישראל לא יכולים לחזותו, המהומות יכולות להתפרץ בכל רגע, במקרה כזה, דאעש יכולים לנצל את המומנטום ולהיכנס לתוך שטחי המדינה הריבונית הזו, אולם אני בספק אם דאעש תכנס פיזית עם כוחותיה דרך גבולות המדינה, כל עוד ירדן עודנה ריבונית ולמלך יש שליטה באזור.


ערב הסעודית בלחץ, הממלכה הסעודית חשה כי אם היא לא תצטייר כחזקה, דאעש יראו כי האזור הזה הינו בעצם פיקציה ללא צבא ויבצעו הפיכה אזורית. עקב כך מדגיש עבדאללה מלך סעודיה כי הוא נשבע "למחוץ" את דאעש כחלק מדרשתו בתקופת הרמדאן. הדבר הכי אלים שכרגע יכול לעשות המלך הוא לשלוח כספים לארגונים אשר מתנגדים לדאעש בכדי להחלישה. אמנם דאעש על גבולות ישראל, אמנם ישנה "זליגה" של לחימה לאזורנו (שאתם שומעים בטלוויזיה "זליגה" זה אומר ירי מכוון לעבר כוחותנו, אך אינני צופה כי הארגון יבצע פעולות עוינות חריגות באזור הגבול, יש לזכור כי אחיזת משטר אסד עודנה איתנה באזור וכי יקח זמן עד שדאעש יפרצו את הגבול הזה, בנוסף דאעש יודעים מהי עוצמתה של ישראל וכי הם יחששו לבינתיים לצעוד לכיוון הגבול המתוגבר והנפיץ החוצץ ביננו לבין סוריה.

אירופה

בשורה התחתונה, המאבק של הארגון הרצחני ישאר בגבולות עיראק וסוריה. בעיראק בגלל המבנה החברתי והטופולוגי אשר יצר הארגון והשתרשותו בקרקע, אשר יהיה קשה לעקור אותו לאחר עשור שהוא נמצא שם ובסוריה מכיוון שזו מדינה ללא מנהיג, מקום שבו ניתן להפיץ את התעמולה, להתחזק, לעבור בצורה נוחה ולהשתלט על שטחים ללא הפרעה רבה. כמו כן, אנו צופים כי התערבות מערבית\ערבית תעכב את פעילות דאעש אך לא תחסל אותו.

סיכום שלושת חלקי המאמר בעקבות נאומי בכירי הארגון והאביב הערבי :

החל משנת 2012, ניתן לראות כי כמות האזכורים של ראשי אל-קעידה העולמי בנוגע לעיראק בנאומיהם פחתו, ראשי הארגון כבר לא מציינים את עיראק כחוד החנית וכחזית המאבק ומתמקדים במקומות אחרים בעולם. אל-קעידה העולמי מצא את עצמו מאותגר לנוכח האביב הערבי. לא היה ואין ביכולתו להצליח להסב את מסכת האלימות והברוטליות להרואיזם. למרות האביב הערבי, הארגון נחל מפלה לאחר רצח מנהיגו אוסמה בן לאדן, אותו החליף איימן אל-זוואהירי אשר מוגדר כשנוי במחלוקת וחסר כח ומות בן לאדן מוגדר כאבידה גדולה לארגו על ידי פעיליו. דאעש תשאר בצורה כזו או אחרת בעיראק, הארגון מסוגל לשנות את מנהיגותו ודרכי פעולתו בהתאם לתנאים בשטח. הצלחת הארגון בשנים האחרונות נובעת מעצם העובדה כי הוא הצליח להחדיר את האידיאולוגיה שלו לכמות נכבדת של מדינות בעולם כגון אינדונסיה, ניגריה ומרכז אסיה.

דאעש כבר שנתיים מקדימה בשני צעדים את כוחות הביטחון העיראקים, מכירים בעובדה זו אפילו בכירים במטה הביטחון העיראקי, ולכן דאעש מנסה לנצל את המתח העדתי שקיים במדינה ולהעצימו לטובתם. כוחות הביטחון מתקשים לקרוא את הצעדים הבאים של הארגון ומתקשים להתחקות אחרי תוכניותיהם, כפי שניתן לראות, גם ארגוני הביון הבינלאומיים מתקשים בפעולה זו. בינתיים כוחות הביטחון מעבים את כוחותיהם ברחובות הראשיים של ערי עיראק, מבצעים מעצרים נרחבים ונשענים על גופי מודיעין לא מקצועיים אשר תוצאותיהם אינם מניבים תוצאות חיוביות.

יש לציין כי הפיגועים בבגדאד בשנת 2013 בוצעו כולם על ידי ארגון הגג של דאעש. מתאבדים מבצעים פעולות התאבדות רק כאשר אין אופציה להחדיר אמצעים אחרים לא מאויישים לערים עיראקיות, רק מטות ממשלה, בתי כלא ואזורי הביטחון מאובטחים היטב. מצד אחד, כאשר הארגון בוחר מטרות כגון שווקים או מטרות אזרחיות, הוא בא להגיד שהוא עדיין רלוונטי מבחינה פוליטית כאשר הפיגוע מפורסם בתקשורת. אך מצד שני, הארגון רוצה להבעיר את השטח מבחינת המאבק הבין עדתי.

הנני סבור כי המשך התקיפות של שנת 2015 אשר יתבצעו מטעם דאעש, יהיו נגד שיעים במקומות פופולאריים והומי אדם בעיראק וסוריה והמשך ההתעצמות באזורים אלו עם פזילה קטנה לגבולות המדינה. זוהי מטרתם העיקרית כחלק מהאידיאולוגיה שלהם. הארגון ימנף את עצמו וימתג את עצמו כמגן הסונים בעיראק וחבל השאם. הארגון יעשה כל שביכולתו להסב את מפגני העוצמה הסונית למאבק מזויין עוצמתי יותר כחלק ממלחמת אזרחים עקובה מדם. אולם יש לזכור כי הציבור הסוני ברובו מגנה את פעולות דאעש ונרתע מהם וכי הוא מתנגד לאלימות נגד פלגים אחרים במדינה. הציבור הסוני שואף לאחד את שורותיו בין כל הפלגים במדינה, אך הממשלה נכשלה בתמיכת הפלג הסוני בעם וכי הסיכוי שאזורים סונים יחזרו לשליטת דאעש הוא ממשי ויכול להתרחש בכל רגע. ולבסוף, המשך השחיתות בממשל העיראקי החדש וחוסר פעילות משותפת בין סונים לשיעים במדינה, תוביל להמשך שפיכות הדמים והמאבקים ולעליית כוחו של אל קעידה בעיראק.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה בכיר לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

חזבאללה נערך לקראת בואו של דאע"ש

האיום שמציב ארגון דאע"ש מתחיל לתת אותותיו על לבנון בכלל ועל ארגון החזבאללה בפרט. הארגון השיעי-לבנוני הלוחם לצידו של בשאר אל אסד בשלושת השנים האחרונות במלחמת האזרחים הסורית יודע כי הארגון הסוני שם לו למטרה גם את הפיכתה של לבנון לחלק מהמדינה האסלאמית החדשה ומבין כי אם ברצותו להגן על הקהילה השיעית במדינה עליו להגן הלכה למעשה על לבנון כולה. כך מצא עצמו חזבאללה משתף פעולה יחד עם צבא לבנון עת תקפו בתחילת החודש מספר לוחמי דאע"ש בצפון לבנון. בקרבות הקשים נהרגו מעל ל-11 חיילים לבנונים ונשבו כ-15 חיילים נוספים. סרטון בו נראה אחד מהחיילים מוצא להורג שוחרר על ידי דאע"ש לפני ימים אחדים.

חזבאללה מחזיק בידע מודיעיני על תוכנית המתקפה הצפויה של דאע"ש על לבנון, חשף לאחרונה כי הארגון עתיד לתקוף את לבנון בשני מאמצים עיקריים: האחד בצפון ה"בקעה" הלבנונית ליד העיר ארסל שם גם התרחשו האירועים האחרונים מתוך מטרה לתקוף את שבעת הכפרים השיעיים באזור והשנייה בצפון-מערב המדינה, העיר טריפולי הנחשבת למעוז סוני גדול בלבנון וגם משמשת כעיר נמל וכמוצא לים התיכון.

חזבאללה שואב את מרבית הידע המודיעיני כתוצאה ממעצרו של האמיר של דאע"ש אבו אחמד גומה על ידי צבא לבנון. זו גם הסיבה בגינה ביצע חזבאללה לפני מספר ימים תמרון יבשתי באזור ואף פרסם כתבה בערוץ מקומי הממחישה כי הוא מבין את כוונותיו של דאע"ש במטרה אולי לסכל את כוונותיו. הסרטון לכתבה מופיע כאן.

המצוקה העיקרית עמה מתמודד חזבאללה בימים אלה היא מצוקת כוח האדם. מכיוון שהוא פועל במקביל בסוריה שם ספג אבדות רבות, בצפון לבנון ושומר עתודות על גבול ישראל מתקשה הארגון לבצע את כל המשימות בעת ובעונה אחת. לכן, הוא מנסה יחד עם צבא לבנון לבנות מודל של "התנגדות מקומית חמושה" החוצה עדות וקהילות בלבנון במטרה שאלו יהוו חיץ בין לוחמי דאע"ש לבין לבנון. הארגון יוצא מנקודת הנחה כי צפויה זו להיות לחימה ארוכת טווח מול לוחמי ג'יהאד סוניים אשר "לא מוגבלים" לדברי מקור בחזבאללה בלוחמים אשר אינם חוששים להקריב את חייהם ולכן זקוק לכוח אדם נוסף מקרב עדות אחרות בלבנון בכדי לבלום את האיום החדש.

התנהלותו של חזבאללה לאחרונה מלמדת כי הארגון חושש חשש אמיתי מעלייתו של דאע"ש ורואה בו אתגר אמיתי לכוחו בלבנון. דבריו של מזכ"ל הארגון חסן נסראללה אשר כינה את דאע"ש "מפלצת שהרסן שלה הותר" והתנהלות הטקטית של הארגון מוכיחים זאת.חזבאללה מבין כי עליית האתגר ממזרח מחליש ושוחק את כוחו של ופוגע במאזן האימה שבנה הארגון מול ישראל. יחד עם זאת חשוב לציין כי אף על פי שבשלוש השנים האחרונות לחם חזבאללה לצד אסד הוא שמר ואף חיזק את מאגר הנשק שמיועד מבחינתו ללחימה מול ישראל.

עוז גרטנר בעל תואר M.A בתכנית ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר B.A במדעי המדינה ויחסים בין לאומיים, ובנוסף הינו מתמחה לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). כעת עוז מנהל שיווק ופרויקטים בחברת תמנון שיווק מערכות התראה ומיגון.

הטלטלה בעיראק והפרדוקס המערבי

עם כל הכבוד הראוי לאירועים ביהודה ושומרון, עיני העולם והמזרח התיכון נשואות ברגע זה (מעבר למשחקי המונדיאל בברזיל) למתרחש בעיראק. המדינה שסועת הקרבות אשר 65% מתושביה הם שיעים ו-35% סונים נכנסת לשלב חדש כאשר ארגון "דעאש" - ארגון המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם, אותו ארגון אשר נלחם במשטר אסד ובחיזבאללה בסוריה החל לכבוש חלקים מעיראק תחת דגל אל-קאעידה ונלחם במשטר השיעי של נור א-מלכי אותו המשטר שהקימו ואימנו האמריקאים לפני יציאתם מעיראק. בתגובה להתקפות הללו החל הצבא האירני לפעול בשטח עיראק מתוך חשש למצוא תוך שבועות מספר את אל-קאעידה על גבול איראן-עיראק, בגלוי ויחד עם שיתוף פעולה – אמריקני(!). הדבר המדהים בכל זה הוא שמחד גיסא נלחמת ארה"ב כנגד הארגון בשטח עיראק תוך כדי שיתוף פעולה עם לא פחות מהמשטר האיראני ומאידך גיסא היא מסייעת לו במלחמת האזרחים בסוריה כנגד אותו משטר איראני. מדיניות הזויה, לא פחות של ארה"ב (משהו אמר געגועים לסדאם?).

רכב תופת כחלק מפיגוע רב נפגעים בבקובה, עיראק

ארגון "דאעש" שואף להקים מדינת "שריעה" אסלאמית סונית קיצונית בכל חבל הארץ מעיראק ועד הלבנון כולל חלקים מסוריה וירדן. למעשה, הארגון פועל להכיל על כל השטחים בהם מתגוררים סונים את אותה המדינה וקורא תיגר על כל ההסכמים שהובילו לחלוקת המדינות במזרח התיכון. הטלטלה הזו משסעת לקרעים את המזרח התיכון כולו. לא ניתן יותר להסתיר את המאבק האדיר בין השיעה לסונה. לא ניתן יותר להסתיר את החשש של הלאומנים במצרים מהאסלאמיסטים הקיצוניים. לא ניתן יותר להסתיר את החשש האדיר של הווהאבים בערב הסעודית מהשיעים באיראן או את החשש האדיר של המשטר הירדני האשמי מהתפשטות אל-קעידה בגבול הצפוני והצפת ירדן בגל הפליטים הסוריים. לבנון, גם היא קרועה כתוצאה ממלחמת האזרחים הבלתי נגמרת בסוריה מלחמה שמחדדת את הקרעים הפנימיים במדינה בין חיזבאללה השיעי לבין הארגונים הסונים שתומכים במורדים בסוריה.

ארגון המדינה האסלאמית בעיראק כחלק ממסע הרציחות

מילה קטנה על ההבטחה הגדולה לשלום עולמי, מר ברק אובמה שנמצא כבר באמצע הקדנציה השנייה שלו כנשיא. המדיניות האמריקנית במזרח התיכון נחלה כישלון חרוץ! קרוב ל - 5,000 חיילים איבדה ארה"ב על אדמת עיראק ועוד מאות טובים ורבים באפגניסטן. בן לאדן אומנם מת, אבל החזון של אל-קאעידה רק מתקרב להקמת מדינה. מילארדים של דולרים בוזבזו על מנת להפוך את עיראק לדמוקרטיה עם צבא גדול וחזק, בפועל ארגון מורדים מצליח לכבוש חצי מדינה ללא התנגדות, הממשלה העיראקית נתונה לחסות איראנית. בסוריה, האיראנים וחיזבאללה יחד עם אל-קאעידה עושים כבשלהם ואובמה? לא רק שלא עושה דבר אלא מזיק ומסכן את כל מה שקרוב לדמוקרטיה באזור.

רגע לפני שעיראק מסיימת את תפקידה כמדינה

כאמור, המזרח התיכון כולו בטלטלה אדירה. ללא תמיכה ברורה של המעצמות או התערבות צבאית כזו או אחרת מצידם שתטה את הכף לצד כזה או אחר ,יכולים לחלוף שנים ארוכות עד שתיפסק המציאות הכאוטית הזו עד שתיווצר מחדש תמונה ברורה של ריבונות במזרח התיכון.

עוז גרטנר בעל תואר M.A בתכנית ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר B.A במדעי המדינה ויחסים בין לאומיים.

ההיסטוריה של אל-קעידה בעיראק חלק 2 מתוך 3

מצורף החלק השני של התפתחות ארגון אל-קעידה בעיראק. במידה ופספסתם את החלק הראשון, תוכלו להשלים את הפער בלחיצה על הלינק.

המשך המאבק תוך התמקדות בפגיעה בשיעים 2004-2005 :

בהמשך למאבקים אשר התרחשו על אדמת עיראק בין השנים 2004-2005, הגיע אל-זרקאווי למסקנה כי יש ביכולתו ללכוד את החיילים האמריקאים במלחמה עדתית סונית-שיעית. עקב כך החל להוציא פיגועי התאבדות קשים נגד השיעים במדינה ולהסית נגדם מבחינה פוליטית ודתית.

יש לציין כי אל-זרקאווי הצליח להתבלט ולקבל את תשומת הלב הבינ"ל בעקבות הפלישה האמריקאית, שבלעדיה, כנראה, לא היה משיג. בנוסף לכך הפצת סרטי התעמולה הקשים מטעם אל-קעידה עיראק הכוללים רצח ואלימות, הצליחו לעורר הדים בעקבות חשיפתם והצליחו להדגיש את פעילות אל-קעידה בעיראק בעקבות הפצתה ברחבי העולם.

כעיקרון ארגון אל-קעידה עיראק הוקם רשמית בשנת 2004 ע"י אל-זרקאווי אשר נשבע אמונים לארגון אל-קעידה העולמי. ישנם חוקרים החלוקים בדעתם שטוענים כי ארגון אל-קעידה עיראק הוקם כבר בשנת 2001 וכוונתו הייתה להיכנס לעיראק בכל מקרה, הדעה השניה סוברת כי כנראה בעקבות פלישת ארה"ב הוקם הארגון בחופזה בתחילה. על פניו נראה כי אין ביכולתו של הארגון, למרות כמות הפיגועים הרבה שהוציא לפועל, להשיב את השלטון הסוני לידיו. מהקמת הממשלה העיראקית ישב בשלטון ראש ממשלה השיעי, ואף נראה כי רוב העם איננו מעוניין בשלטון שררה אלים ופונדמנטליסטי וכי רוב העם אינו מעוניין לשתף פעולה עם הארגון.

ישנם חוקרים אשר רואים בארגון אל-קעידה עיראק כארגון דטרמניסטי. ארגון זה פועל על פי אידיאל מסוים אותו הוא שואף להשיג ביום מן הימים. המאבק של המערב הוא נגד דרך חיים ולא נגד ארגון מסודר בעל אג'נדה לאומית-פוליטית. ארגון זה שואף להפוך את אדמות דאר אל חארב לדאר אל אסלאם בכח. ארגון אשר לא מציב לעצמו מטרות נראות לעין ותאריכים חד משמעיים ומאמין במאבק ממושך, אינו יכול להיכשל. זהו חלק מתהליך הרדיקאליזם האסלאמי אשר מתחולל כעת בעולם. הארגון אמנם יכול להיפגע מבחינת ראשי הנהגתו וחייליו, אך המורשת וההקצנה הדתית תזרים דם חדש לארגון ותתניע את הרעיון מחדש.

נקודת המפנה להתפצלות הארגון 2006-2008 :

מחד גיסא הפלישה האמריקאית לעיראק גרמה לשיקום הארגון מבחינת שמו הטוב, האידיאולוגיה שלו ושיקום תשתיתו המבצעית אשר נפגעה בעקבות הפלישה לאפגניסטן והסבה הפסדים קשים לאל קעידה באפגניסטן ולבן בריתו הטאליבן. אך מאידך גיסא, פעולות הטרור הקשות נגד חפים מפשע וכפייה דתית פגעו במעמדו ובפופולריות שלו וגרמו לאוכלוסיה להתנגד לו בצורה נחרצת לעיתים רבות. דרך הפעולה של אל-קעידה מתבסס על העיקרון בו מתנדבים יכולים להתאמן על אדמה עיראקית ולאחר הכשרה זו, יכולים המתנדבים לנדוד למדינות אחרות בעולם כדי להמשיך להפיץ את הטרור, מצב זה מתרחש בתקופה זו כפי שניתן לראות בסוריה. הפלתו של סאדאם חוסיין מכס השלטון וחולשת הכוחות הצבאיים והמשטרתיים העיראקיים במדינה יצרו מעבר בטוח ללוחמי אל-קעידה עיראק ומורדים נוספים במאבק נגד ארה"ב ובני בריתם, כך המצב בעיראק החמיר ופגע בתושבים.

שגריר ארה"ב לשעבר באו"ם, בולטון, סובר אחרת. טענתו היא שהפלת משטר חוסיין השיג נקודות אסטרטגיות חשובות במהלך המלחמה. הוא עונה לכמה אמרות נפוצות, דוגמא אחת בולטת שניתן לציין היא העובדה שלאחר נפילת סאדאם המצב בעיקר הדרדר. על כך הוא עונה כי החיים תחת שלטון טוטליטארי אף פעם אינם מיטיבים עם האזרחים וכי כעת יש סיכוי לעם העיראקי ליצור עתיד חדש וטוב יותר. והאלימות אשר הפעילה ארה"ב נגד עיראק אינה מעבר לנדרש, אלא המאבק היה מהיר, חזק ועם כמות נפגעים נמוכה, דבר שהפך את הסיטואציה של המלחמה לניצחון מבריק מבחינה צבאית.

נקודת השינוי החלה כאשר אל-קעידה עיראק תחת הנהגתו של אל-זרקאווי, הרחיקה לכת בעיראק. כלומר פלגי הטרור השונים האמונים תחת אל-קעידה החלו לצבור עוצמה ולהרוג אזרחים חפים מפשע כראות עיניהם, זאת למרות שאותם אזרחים תמכו בהם וסייעו להם להלחם. בהמשך שבטים סונים החלו להאבק באל-קעידה עיראק בסיועה של ארה"ב.

בעקבות פיגועי ההתאבדות ופיגועי הטרור הקשים של אל-קעידה עיראק באזורים שיעים, יצאה בקשה רשמית מראשי אל קעידה באפגניסטן, אשר ישבו בראשם בן לאדן ואל-זוואהירי, כי יש להפסיק מיד עם פעולות אלה. אל-זרקאווי התעלם מבקשות אלה והמשיך לעשות בארגון כבשלו.

בתאריך ה – 8 ביוני 2006, נהרג אל-זרקאווי במתקפה אווירית אמריקאית ביחד עם שבעה מאנשיו. ראש הממשלה המכהן נורי אל-מאליכי הודיע על מותו באמצעי התקשורת לקול מחיאות הכפיים של הקהל ברקע כאשר הודיע על מיגור הטרור בארצו.

בתאריך 15 באוקטובר 2006 התמזג הארגון עם פלג השבטים המורדים המבודד מהפוליטיקה ומספר ארגוני טרור נוספים. הצדדים קראו לעצמם מדינת עיראק המוסלמית (Islamic State Of Iraq - ISI). אך החוקר מאטרס סותר עובדה זאת וטוען כי אל-קעידה עיראק לא היה חלק מארגון ה - ISI אלא רק סייע בהקמתו. בשורה התחתונה, רה-ארגון זה שינה את דעתם של התושבים על הארגון וכמו כן פיצה על האובדן בבני ברית אסטרטגיים נוספים, ככל הנראה זה גם מה שהרחיק את אל-זרקאווי ממרכז הנהגת אל-קעידה באפגניסטן. בעקבות שינוי אדמיניסטרטיבי זה בשנת 2006, שונה מארג הקבוצה מריכוזיות - תחת מנהיגות מרכזית לביזוריות. רה-ארגון זה עזר לפצות על אובדנו של המנהיג אל-זרקאווי לאחר ניצחון צבא ארה"ב והמודיעין העיראקי כאשר חוסל. שינוי מארג זה הפך את הקבוצה לפחות פגיעה, והקשה על המשטר בעיראק לפגוע בראשיה.

לפי דעתי שינוי הארגון מAQI ל ISI הוביל לירידה הדרמטית בפיגועים בשנת 2006 (230) מאשר בשנת 2005 (349). זאת למרות שהחוקר קירדאר מציין במאמרו כי הירידה ברמת האלימות הייתה מזערית בלבד בין שנת 2006 לשנת 2007.

בשנת 2006 ניתן לראות בברור כי החלו להיווצר מאבקים טריטוריאלים על שטחים בין ראשי השבטים המורדים לבין מנהיגי אל-קעידה עיראק. ראשי השבטים חטפו אנשי אל-קעידה וחרטו על גופם אמרות מרתיעות כדי להרחיק את יתר החברים משטחיהם. בעקבות כך נוצר מצב שאנשי השבטים הצטרפו לארה"ב במאבקם. בשנת 2007 הכניסה ארה"ב עוד 20 אלף חיילים והגבירה את פעילותה במדינה. עפ"י התרשימים שלנו ניתן לראות כי שנת 2007 (353) היתה שנת פיגועים רצחנית יותר משנת 2006 (230) ואף השנה עם כמות הפיגועים הגבוהה ביותר, ככל הנראה בעקבות המאבק עם ראשי השבטים וכניסת חיילים אמריקאים נוספים אשר גרמו לסביבה לתסוס.

בשנת 2008 עפ"י דיווחי התקשורת נהרגו 2400 לוחמי אל-קעידה ונתפסו 8000 לוחמים. לארגון אשר מונה 15 אלף איש, מהלך זה נחשב לפגיעה קשה בארגון. אך, כמות הלוחמים הזרים המשיכה לזרום למדינה במקביל. מקור העיתונות WP מדווח כי נשארו לארגון בין 800 ל - 1000 חיילים בלבד – עובדה זו תקפה לנובמבר 2011.

עידן פוסט אל-זרקאווי וירידה בכמות הפיגועים 2009-2011 :

הנהגת אל-קעידה עיראק בעידן פוסט אל-זרקאווי החלה להצטייר כלא מאורגנת. כאשר שני מנהיגיה החלופיים נהרגו בשנת 2010 (אבו חאמזה ואבו עומאר), בעקבות מאבק בטרור, החל הבלבול בהררכית הארגון. למרות זאת נמצאו במהרה מנהיגים חלופיים - אבו סולימן הפך להיות שר הביטחון וראש ארגון אל-קעידה עיראק, ואבו באקר אל בגדאדי תפס את תפקיד האמיר.

כאשר אנו מסתכלים על גרף הפיגועים בעיראק, הבלבול בהיררכית הארגון נראה לעין בברור. נראה כי שנת 2008 הייתה רוויית פיגועים (211) עקב האינטרס הגבוה לפגוע באנשי השבטים המתנגדים לאל-קעידה עיראק ובחיילי הקואליציה שהצטרפו לאזור, אך עדיין אל קעידה התקשה להוציא פיגועי התאבדות רבים כפי שהיה בשנת 2007 (353).

בשנת 2009-2010 הפגיעה הקשה בארגון נתנה את אותותיה. ניתן לראות בברור את החולשה של הארגון והקושי בהוצאת פיגועים לעיתים קרובות. לפי דעתי אל-קעידה עיראק מנסה להישאר רלוונטית בזירה העיראקית ככל הניתן וממשיכה להוציא פיגועים כפי יכולתה כדי להישאר בתודעה העיראקית והבינ"ל.

בשנת 2010 נראה כי העם העיראקי סלד מהתנהגות הארגון והתרחק ממנו, אך ניתן לראות כי ראשי שבטים אשר היו מאוכזבים משיתוף הפעולה עם הצבא העיראקי ומאוכזבים מהעיכוב בתשלומי השכר, הצטרפו מחדש לשורותיהם של חברי אל-קעידה.

במקביל לכך, הארגון קיבל סיוע ממקום לא צפוי. איראן סייעה לארגון, מימנה אותו וסיפקה לו נשק ומדים. המניע הוא האויב המשותף וההנחה הייתה כי ברגע שהכוחות האמריקאים יעזבו את השטח האירנים ינטשו את ראשי הארגון ויזנחו אותם.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

לקראת הפעימה הרביעית - מיהו אבו מאזן?

קורה לי לעיתים קרובות שאני מתחבט עם עצמי זמן רב מה לכתוב. יש כל כך הרבה נושאים וכל כך מעט זמן פנוי. אני צריך לברור את הסוגיות הפוליטיות והבינלאומיות בהתאם לזמן שאני מקציב לעצמי. על הרשעתו של אולמרט אין לי יותר מידי מה להגיד, על המטוס המלזי צריך לכתוב בבלוג פנטזיה ולא בבלוג על הפוליטיקה, למרות העובדה כי ערוצי החדשות השקיעו לא מעט זמן בספקולציות חסרות כל שחר ולכתוב על מדינות ערב והמתרחש בהן יכול להמתין. כך החלטתי לנתח את סוגיית שחרור המחבלים בפעימה "המי יודע כמה" והפעם מזווית קצת שונה.

כרגע ארצה להתמקד ספציפית באבו מאזן, הלא הוא מחמוד עבאס. הנשיא הפלסטיני בן 79, יליד צפת, ממשיך דרכו של הנשיא הקודם הלא הוא יאסר ערפאת. פועלו בקצרה נע סביב פעילות פוליטית אינטנסיבית, אשר היה שותף בה כחלק מהתארגנות אשף כבר משנת 1980. הנשיא נטל חלק בהסכמי אוסלו ונחשב על ידי ההנהגה הישראלית כמתון יותר מערפאת, בגלל שהוא היה מוכן לשאת ולתת עם ישראל וכמו כן גם התנגד על פניו לטרור, תוך שימוש בדיפלומטיה מדינית אגרסיבית. במרץ 2003 כבר התמנה לראש הממשלה הרשות הפלסטינית. 

בשנת 2006 הפסיד הפת"ח לחמאס בבחירות ברצועת עזה, מצב אשר גרר את יציאת אבו מאזן ומקורביו מהאזור ליהודה ושומרון באלימות קשה מצד החמאס. במהלך זה, הפך אבו מאזן ללא רלוונטי באזור רצועת עזה וכוחו הצבאי פסק מלהתקיים. ברגע שמנהיג ערבי מאבד את כוחו המיליטנטי באזור, אין לו יכולת השפעה ואין לו אופציה להטיל מרות על השטח. כמובן שהחמאס לא מכיר בישראל ואף לא באבו מאזן, זאת למרות ניסיונות הפיוס בין הצדדים, אבל הפערים מוגדרים כגדולים מאוד ואין ביכולתם לגשר על כך.

אי לכך, אנו יכולים לראות "מנהיג", אשר אין בכוחו לבצע וויתורים פיזיים בשטחו זאת מכיוון שאין הוא שולט על כל השטח והוא אינו מספיק דומיננטי בכדי להטיל את מרותו על אנשיו שלו ועל אף כמה וכמה על אנשיו. ואין בכוחו אפילו להצהיר הצהרות פשוטות כגון מדינה יהודית בארץ ישראל או אפילו וויתור על זכות השיבה לפלסטינים. זאת מכיוון שהגורמים אשר מתנגדים לו יכולים לפגוע בו או להוריד אותו מתפקידו.

לכן, מנהיג מבוגר אשר מופעלים עליו מכבשי לחצים ממעצמת על והשטח עליו הוא "שולט", תוך שהוא כבול בשלשלאות הפחד, יכול לעשות רק מעשה אחד. למשוך זמן. כלומר לנסות להשיג לעמו את התנאים הכי טובים תוך וויתור מינימלי על מה שהוא יכול למסור, אם בכלל יש לו מה למסור. הדבר היחיד אשר יכול אבו מאזן למכור - זה הבטחה להמשך המשא ומתן, לא שום פעולה אשר מציגה תעוזה ורצון להסכם שלום.

כך אנו מוצאים את אבו מאזן ביד אחת חותם על מסמכים אשר יצרפו את האוכלוסייה שמוגדרת "כפלסטין" ל - 63 ארגונים בינ"ל ומצד שני מתלונן על כך כי ישראל מעכבת ופוגעת בהסכמי המשא ומתן. ג'ון קרי כמובן מוותר על בית המשוגעים הזה במזרח התיכון ומבטל את ההגעה שלו וכנראה גם מתעורר מחלומו באספמיה ואומר כי המו"מ נוטה למות.

אני באמת הייתי שמח לראות את ג'ונתן פולראד יוצא לחופשי, הייתי שמח גם לראות מחווה של רצון טוב מידידתנו הגדולה, ארה"ב,  ותשחרר את פולראד, כפי שהיא מצפה מבנימין נתניהו לבצע זאת. אך, גם במקרה זה הייתי מעדיף לא לראות 400 אסירים ביטחוניים, שהם עם או בלי דם על הידיים, שזה בכלל לא משנה, יוצאים לחופשי בדלת מסתובבת הזויה שכזו.

הייתי שמח לראות מנהיג ערבי חזק, אשר נוטל יוזמה ולוקח אחריות על מעשי הערבים תוך שימוש בכוח נגד כוחות המיליציה החמושות אשר מתריסות נגד המשא ומתן. הייתי שמח לראות סמלים ערבים ללא נשק וללא סממני התנגדות, אלא סמלים אמיתיים אשר שואפים לשלום, וויתור, הבנה כי עם ישראל לא ילך בזמן הקרוב ומוטיבציה לשבת ולשוחח על הקמת מדינה פלסטינית. מכיוון שאין מנהיג כזה באופק, אין לנו סיבה להישאר אופטימיים, אנו צריכים להישאר דרוכים ולבצע את כל מה שיידרש בכדי לשמור על גבולותינו ועל האזרחים השוכנים בתוכה, בלי וויתורים חד צדדים, בלי התנתקות, התבדלות או התכנסות. אם יהיה צורך להיכנס למעוזי החמאס והפת"ח ולפרוק אותם מנשקם בכדי לשמור על שלום אזרחינו, נצטרך לעשות זאת. 

כפי ששמעתי באחד מההרצאות הרבות אשר נכחתי בהן, את צבי יחזקאלי כאשר הוא אמר כי לעם הערבי יש זמן, הוא יכול לחיות במשך עשרות ומאות שנים בהמתנה להתחזקות העולם הערבי ולדעיכת העם היהודי אשר יושב בישראל, כי יש להם סבלנות. מנגד העם בישראל צמא למהירות, כאן ועכשיו, שינוי של סטטוסים מהיום להיום. לכן אנו צריכים גם כן לשנות את המנטליות שלנו, של האזרחים תחילה למחשבה ב - Slow motion, להבין שתהליכים נבנים לאט ואל לנו להחפז לתהליכים דיפלומטיים מהירים אשר יפגעו בביטחון המדינה.

זאת הזדמנות מעולה להודות לכל עשרות התגובות אשר זורמות לבלוג הזה, לשיתוף הפעולה שלכם ולתמיכה אשר פשוט דוחפת אותי להמשיך ולפתח את הבלוג הזה עוד ועוד.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

ההיסטוריה של אל-קעידה בעיראק חלק 1 מתוך 3

אני שמח וגאה לשתף אתכם במחקר אשר ביצעתי בשנת 2013 אשר חושף את התפתחות ארגון בטרור האכזרי בעולם, אל קעידה, המוכר לנו מן העשור האחרון. המאמר מתבסס על התפתחות הארגון בעיראק ופעולותיו בשנים האחרונות, קריאה מהנה.

_______________________________________

פתיחה:
פיגועי ה - 11 בספטמבר נחשבות כנקודת מוצא קריטי בתקופת התפתחותו של ארגון אל-קעידה העולמי. סדרת פיגועים זו נחשבה כנקודת הגאות והשפל הגדולה ביותר של הארגון. במקביל ליכולתו של הארגון להוציא מגה-פיגוע מתוחכם מן הכח אל הפועל, הובילה סדרת פיגועים זו בצורה ישירה לשיתוף פעולה בינ"ל והבנה מיידית כי ישנו צורך מיידי לערב את מעצמת העל בכל התפתחות אשר מתרחשת בעולם בנוגע לארגון המוסלמי הקיצוני ולסכל כל נסיון פיגוע עתידי כזה. בעקבות כך נוצר קשר ישיר להבנת מהות הסכנה של הטרור המוסלמי.

כהמשך ישיר ל – 11 בספטמבר, פלשה ארה"ב לאפגניסטן וגרמה לפגיעה קשה בתשתית הטרור של הטאליבן. ראשי הארגון היו חייבים לעבור לאזורים מסוכנים יותר ופחות נגישים בפקיסטן כדי להמלט מחיילי ארה"ב. כמו כן הפגיעה בארגון הטאליבן ובאל קעידה הייתה קשה יותר מבחינת הג'יהאדיסטים מכיוון שמבחינתם הטאליבן מייצג את המשטר האסלאמי הסוני האמיתי ביותר, סעודיה אינה נחשבת כמייצגת העולם המוסלמי מכיוון שהיא נחשבת לצבועה בעולם הערבי וכמו כן גם אירן נגועה בצביעות ובנוסף היא נשלטת תחת הנהגה השיעית.

מה הוא ארגון אל קעידה ומהן מטרותיו:

אנו כבר יודעים כי עיראק הינה מדינה שסועה ומכילה בתוכה מיעוטים רבים. המאבק העיקרי המתחולל בתוך עיראק הוא בין הסונים והשיעים, מרבית דפוסי הפעולה לפגיעה של הסונים בשיעים מתבצעים בעזרת רכבי תופת והמטרה הכי נוחה למתאבדים הם האזרחים. מרבית המתאבדים אשר ביצעו את פעולות התאבדות אלו הם זרים ועל מרבית הפיגועים אף ארגון לא נטל אחריות.

מטרת ארגון הטרור הרצחני היא לגרום לתסיסה במדינות מוסלמיות בעיקר, לפגוע במיעוטים שיעים, ליצור חזית סונית מאוחדת בקרב העם ולהקים בסופו של דבר, עם אחד בעל צביון אחד, עליו יחול חוק השריעה. מצב זה לא התאפשר בתקופת הדיקטטורה של סאדאם חוסיין בעיראק. ארגון אל-קעידה עיראק (AQI) כיום נשען בגדול על מספר ארגוני טרור אשר התאגדו יחדיו תחת מטרה משותפת. חזונם הוא להקים ח'ליפות עיראקית, מצב זה לא התרחש וגם ככל הנראה לא יתרחש בעתיד הנראה לעין.

תחילת התפתחות הארגון ושיטות פעולותיו 2001-2003 :

שמו של ראש הארגון, אשר הנהיג את אל-קעידה עיראק בתחילת שנות ה – 2000, הוא מצ'אב אל-זרקאווי אשר נולד בירדן. אל-זרקאווי שוחרר מהכלא בשנת 1999, בהמשך הקיף עצמו במתנדבים סונים עימם נלחם באפגניסטן. בשנת 2001 חיכה אל-זרקאווי לפלישה האמריקאית ביחד עם ארגונו "האיחוד ומלחמת הקודש", אנסר אל אסלאם ופלגים מרדניים נוספים שזרמו לעיראק בתקופה זו. אל-זרקאווי הוגדר כאמיר בתקופה זו בעיראק באזורים האסלאמיים. אל-זרקאווי באותה תקופה שמר על תאום מלא עם הנהגת הארגון המרכזי של אל קעידה ובהמשך אף חבר לאנסר אל אסלאם.

שיטת אל-זרקאווי התבססה על פגיעה בשלושה רבדים – בראש ובראשונה פגיעה בחיילי ארה"ב ובחיילי הקואליציה, הרובד השני הוא פגיעה בתחנות משטרה ותחנות גיוס עיראקיות והרובד השלישי והבסיסי ביותר, פגיעה בנסיון הבניה מחדש של המדינה. הארגון ביצע זאת בצורה כזו שהוא כיוון לפגיעה באזרחים, פוליטיקאים עיראקים ובפועלי בניין.

פיגוע ההתאבדות הראשון בעיראק בוצע ב - 26 בפברואר 2003 נגד חיילים עיראקים במחסום צבאי, אך מכיוון שהפלישה של צבא ארה"ב לעיראק החלה ב - 20 במרץ באותה השנה נוהגים להחשיב את הפיגוע הראשון שהתרחש בתאריך 22 במרץ, אשר גם הוא היה נגד הצבא העיראקי. בשנה זו התרחשו 24 פיגועי התאבדות בלבד, מתוכם בוצעו רק 11 פיגועים נגד כוחות אמריקאים ובני בריתם. יש לציין כי במחקר שנערך בשנת 2011 נמצא כי בין השנים 2003 עד 2010 נהרגו פי 60 יותר אזרחים מאשר חיילי קואליציה, 12 אלף אזרחים לעומת 200 חיילים בלבד, לכן על פי נתון זה אנו רואים כי מטרתו העיקרית של ארגון אל קעידה עיראק הייתה פגיעה באזרחים בוודאות ולאו דווקא בחיילי קואליציה.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

ציונות 2014 בגבעה הצרפתית

כבר תקופה ארוכה סטודנטים, ובעיקר סטודנטיות, באוניברסיטה העברית סובלים מהתנכלויות של פלסטינים. סמוך לאוניברסיטה העברית ממוקם הכפר עיסאוויה. הטרדות מיניות הפכו לדבר שבשגרה. לא מדובר על תופעה חדשה, אך לאחרונה היא מסלימה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שהסטודנטיות חוששות ללכת מהאוניברסיטה למעונות בשעות הערב. בחודשים האחרונים יש עליה ניכרת לא בהטרדות אלא גם בזריקות אבנים, לפעמים נזרקים גם בקבוקי תבערה. צריך לזכור שכל זה קורה בלב לבה של בירת ישראל.

איפה המדינה, אתם שואלים?

שאלה טובה. הסטודנטים באוניברסיטה העברית כבר הרבה זמן שואלים.

בצעד נדיר החליטו התאים הציוניים של האוניברסיטה העברית להתאגד. יוזמה חוצת מפלגות ודעות - מ"מרצ" ועד ל"אם תרצו". הוחלט שאם המדינה לא מספקת ביטחון, הסטודנטים יספקו ביטחון. יוקם צוות פטרולים שייסיר בשטח וילווה את הסטודנטיות. יוקם צוות אחר שידאג להביא "חיים" לצירי התנועה הראשיים. סטודנטים אחרים יעסקו בהעלאת הנושא לסדר היום הציבורי.

כל הכבוד להם. ב-1909 חבורה של צעירים אידיאליסטים החליטו שמספיק להיות "הנעבעך" של היהודי הגלותי והקימו את "השומר". בדיוק עם אותה מטרה - לשמור על היישוב היהודי בארץ ישראל. "תקומתה של מדינת ישראל, עתידנו הלאומי, עצם קיומנו המשקי והפיסי תלויים ביכולתנו וברצוננו אנו – להבטיח בכוח עצמנו את שלום הישוב. ובידינו הדבר.", כתב דוד בן-גוריון בתחילתה של מה שיהפוך לימים למלחמת העצמאות. הסטודנטים של הר הצופים בירושלים כיום עושים בדיוק את אותו הדבר. הם ראויים לכל ההערכה.

רק לא ברור לי משהו: אם הקמנו את המדינה כדי שדם יהודי לא יהיה הפקר כששם שהיה בגולה, למה היום סטודנטים צריכים לארגן פטרולים בלב הבירה?

כדאי, כדאי מאוד, שמישהו שם למעלה יתעורר. גם אם זה אומר שצריך להביא 20 ניידות שיוצבו באופן קבוע בהר הצופים ובגבעה הצרפתית.

דויד גורביץ' הוא דוקטורנט, ארכיאולוג שעוסק במחקר ירושלים הקדומה ומורה-דרך. 

אנו רוצים לציין כי מחזור ג' של שגרירים ברשת נפתח - כל הפרטים בנוגע להצטרפות מופיעים בדף בפייסבוק!

הצטרפו למאבק של הסטודנטים באוניברסיטה העברית בדף הפייסבוק נגד ההטרדות והאלימות הגוברת.

על מה כל הבלגן בלבנון?

אז שמענו על פיצוצים מסתוריים ברחבי ביירות, שמענו על נציגי חיזבאללה שהלכו לעולם. עכשיו אני אוכל לעשות לכם טיפה סדר ולהגיד לכם מי נגד מי במאבק הזה.

נתחיל כמובן מעצם העבודה הבסיסית כי כולם יודעים שחיזבאללה מעורב עמוקות במאבק הסורי לצידו של בשאר אל אסד. ידו של נסראללה, טמונה עמוק בצלחת והוא שולח חיילים באופן תדיר לתוך סוריה כחלק מהברית הלא כתובה שקושרת את הגורל הסורי ביחד עם גורל לבנון וספציפית - גורל החיזבאללה אשר הוקמה כפרוקסי (בא כוחו) בתחילת שנות ה - 70 בכדי לאיים על גבולה של ישראל. ועל כן, חשים בחיזבאללה מחויבות עמוקה לפטרונם, אסד הבן.

אמנם כמות החיילים אשר נשלחים לחזית אינם נאמדים בעשרות אלפים, אלא באלפים בודדים, בכל זאת האיום של חיילי החיזבאללה המאומנים הוא דומיננטי. עקב כך, הארגון מושך אליו אש מצד המורדים אשר גם להם יש שלוחות בתוך לבנון. מספר קבוצות אף איימו בעבר על הארגון, האם לא יפסיק את פעולותיו נגד המורים, הוא יתקל בהתנגדות אלימה. וזהו אכן המצב.

עקב כך, זה המצב הנוכחי. פיגועי התאבדות ורכבי תופת ברובע הדאחיה, אשר מצטייר כמאחז החיזבאללה. קחו כדוגמה את הקריה בתל אביב, תחשבו שמתרחש שם פיגוע, ממש מתחת לאפם של בכירי צה"ל. זה בעצם טריגר (גורם מדרבן) שרק "דוחף אצבע לעין" של מנהיגי החיזבאללה. לפי דעתי זה יוביל רק לעוד שפיכות דמים, אין דרך יציאה מתוך המאבק הזה, רק עוד מוות של שני הצדדים, סונים, שיעים, כורדים ומיעוטים נוספים אשר עוברים את הגבול המדומה בין שתי המדינות.

בדרך כלל ישנם ארגונים קיקיונים שלוקחים אחראיות על הפיגועים, אך בפיגוע האחרון נראה כי אף גורם לא נטל את האחראיות ונראה כי נוח לארגוני הטרור הגדולים להימנע מחיכוך עם החיזבאללה, גם אם מדובר על ארגון המשתייך לאל-קעידה. לעומת זאת, נסראללה לא יוותר על פיגוע נקמה לראוות בעלי בריתו. הרי כניסת ארגונו הובילה להטיית הכף לטובת המשטר הסורי הנוכחי. 

כאשר מצהיר מנהיג מוסלמי, כדוגמת מג'יד אל-מאג'יד, שנחשב "לאמיר" (יו"ר ארגון) בקבוצת טרור המקושרת לאל-קעידה הנקראת בריגדת עבודללה עזאם, וקורא לחייליו להמשיך להלחם נגד ארגון החיזבאללה והמשטר האיראני עד  להפלתם עקב סיועם למשטר הסורי, זהו מצב שיכול להפוך את היוצרות. אף אחד לא רוצה להתעסק עם ארגון הטרור האכזרי ביותר בעולם וכולם יודעים כי הם אינם חסינים בפניו. קבוצות המקושרות לאל-קעידה, ממשיכות לתכנן פיגועי התאבדות אכזריים נגד החיזבאללה בחצרם האחורית ולפגוע בבכיריה. בשל כך, טוענים בחיזבאללה כי הם אינם מסייעים לאסד במאבקו, אלא הם מתמקמים על הגבול בכדי למנוע זליגה של המלחמה לתוך שטחם. ובינתיים התברר כי אותו מג'יד נעצר בלבנון עד להודעה חדשה.

ולסיכום המאבק המתוקשר, ברצוני רק לציין כי בסוף החודש הקודם נראה כי ישנה זרימה דומיננטית של לוחמים סונים לשטחי סוריה אשר הגיעו במטרה לתמוך במורדים במאבקם. מצב זה מאפשר להם לשלוח מחבלים מתאבדים, לאגד ידע נוסף ולהרחיב את מאבקם במשטר הסורי המתפורר - אך יציב. אותם לוחמים סונים מגיעים ממערב אירופה, העולם הערבי ואזורים רחוקים כגון קזחסטן ואינדונזיה.
אז עד הסיכום הבא, אני מזמין אתכם להסתכל ימינה ושמאלה בדרכים, המצב הביטחוני בישראל גם לא מזהיר לאחר שתנפסו 12 חברי חולייה מטעם הג'יהאד, שנטלו חלק בנסיון הפיגוע הכושל בבת ים. אשר ניסו לפוצץ חפץ חשוד באוטובוס, אשר אחד מהם מוגדר "כשוטר" פלסטיני.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

פח"ע עממ-מי?

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב משהו על ארועי הטרור "הרנדומלי" שמתרחשים בישראל על ידי מפגעים בודדים. חששתי בתחילה כי אני אפספס את המומנטום של כתיבת הפוסט, אבל התברר לי כי הארועים מתרחשים בתדירות גבוהה למדי ואני אוכל להשחיז קצת את המאמר עד שיצא מהודק וברור.

אולי בגלל פרשות אחרות שמעניינות את התקשורת ואף אולי בגלל שאתם עסוקים בחיי היום יום שלכם לא יצא לכם לעשות אחד ועוד אחד ולהסתכל על כל האירועים מפרספקטיבה טיפה שונה.
ארצה לסקור בקצרה את האירועים אשר התרחשו בחודשים האחרונים.

* זריקת אבנים על רכבים לכל אורך היום, עוד זריקות אבנים ועוד ארוע של אבנים (ועוד כמה קישורים בהמשך הכתבה)
* בת 9 שנפצעה קל מירי בפסגות
* הצתת עמדה ביטחונית בחברון
* ארוע טרור שסוכל על ידי הימ"מ והשב"כ שכלל חברי טרור סלאפי
* פלסטיני שרצח בדקירות סכין את החייל עדן אטיאס ז"ל

מה מתרחש בשטח
לא היה לי קשה לחפש את כל האירועים הללו ולקבץ אותם יחדיו. יש עוד עשרות אירועים שלא ציינתי, זאת רק דוגמה קטנה לכל האירועים הכוללים שהתרחשו, "במפתיע", בהדרגה מאז שחרור המחבלים בעסקת שליט ובעסקה האחרונה.
בואו נעשה שנייה פעולת חיבור פשוטה - ישראל שחררה מחבלים בעלי מוטיבציה רבה עם הרבה כעס על ישראל לתוך שטחי הרשות הפלסטינית פלוס נוער פלסטיני מתוסכל ואכול שקרים על יהודים פלוס מערכת חינוך שמטיפה לשנאה והרג, פלוס הבנה כי לא משנה איזה פעולת טרור תבצע (אם יתפסו אותך זורק אבן בערב, בבוקר כבר תשוחרר) אתה תקבל נוער פלסטיני משולהב שמעוניין לחסל אותך.

עדן אטיאס ז"ל

שמשחררים מחבלים עם דם על הידיים אתה לא רק מחזיר אנשי טרור מאומנים וחדורי שנאה בחזרה לאויב שלך, אלא אתה מחדיר מוטיבציה ופוגע בעוצמתך הביטחונית. אתה מערער את תחושת הביטחון של האזרחים שלך. למה ציפו במערכת הביטחון? הם חשבו שלא יהיו מפגעים בודדים?

רקע
פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) עממי לא קיים מאתמול, גם לא מלפני חודש וגם לא מלפני עשור. פח"ע עממי קיים מתחילת המאה הקודמת כאשר פלסטינים שחטו יהודים בסכינים ליד תחנות אוטובוס, ליד השדות, במרכזי קניות ואיפה לא. שלא נדבר על זריקות האבנים שהיו בדרך שיגרה.
התאכזבתי מהטור של רון בן ישי המכובד אשר הראה חוסר בקיאות משוועת כאשר ניסח את כותרת המאמר שלו "כזו לא אינתיפאדה שלישית. זה משהו חדש". אדון בן ישי וקוראי הבלוג, אין כאן מאפיינים חדשים, אין פה פעולות ללא מחשבה ואין פה צורך בדו-שיח עם הצד השני. יש מקום למעצרים נרחבים, השלטת עצמה בגדר ההפרדה ונטרול מוקדי הכוח שהתחזקו לאחרונה באזור יו"ע ועזה.

זריקת אבנים מקרית או לא?

טרור ואלימות ליד בית החולים והאוניברסיטה בירושלים (ובחיפה)
אז איך מסבירים לעולם שליד האוניברסיטה הכי טובה בארץ ובין הטובות בעולם, זורקים אבנים על רכבי הסטודנטים והאוטובוסים? זריקת האבנים "שגרתית" הפכה בימים האחרונים בתקשורת לפעולות טרור "והילדים" כונו חברי חוליית טרור, יותר נכון שתי חוליות טרור. לפי חקירת המשטרה, הנערים שייכו עצמם לארגון "החזית הדמוקרטית". ארגון זה הנו ארגון מיליטנטי פוליטי שכל מטרתו להתסיס את הלאום הערבי בישראל בכדי להובילו לאינתיפאדה שלישית אלימה וקשה יותר.
יש לציין בכל זאת לציין את המובן מאליו. יידוי האבנים וזריקת הבקטבי"ם הן פעולות מסוכנות שמבוצעות מידי יום מהכפרים סביב האוניברסיטה ומסכנות את העוברים והשבים, את החיילים ואת השומרים בבית החולים הדסה הר הצופים ובאוניברסיטת חיפה.
לא פחות מעשרה נערים בני 15-20 ביצעו את הפיגועים הללו בצורה מכוונת ומרושעת בכדי לפגוע ביהודים חפים מפשע. אותם חיות לא בוחלים באמצעים ומציבים תצפיתן על ההר בכדי לסמן לחבריו מתי מגיעה מכונית שניתן לרגום אותה. לאחרונה אף נפגעה תינוקת בת שנתיים חפה מפשע. אותם בני נוער טוענים שעשו זאת משנאה לישראל ומתוך רצון לפגוע ואף להרוג יהודים.
שלא תטעו, אין כאן מקום לטעון שאותם נערים באו ממצוקה וחיים במצב סוציו-אקונומי נמוך. אלו בני נוער אשר רוצים להתנתק מהחברה, לא רוצים שום קשר למדינה ומוכנים לפגוע באזרחים למען הערכים והאג'נדה שלהם.
זה כבר לא סוד שהאלימות בגדה המערבית זולגת לתוך ירושלים, זה רק עניין של זמן עד שתפרוץ מהומה תהומית ומסחררת שתגרור את כולנו למערבולת דמים.
לאחרונה גם בוצעו זריקות אבנים בחיפה והתופעה ממשיכה להתרחב ולהגיע עד לפתח דלתינו. 

אז מה צופן לנו העתיד?
אל לקורא לטעות ולחשוב כי אין אף גורם שמדרבן את אותם צעירים משולהבים עם אבן\סכין\בקט"ב ביד. הטפות במסגדים של אנשי הרוח המוסלמים רק מחזקת אותם, הקריאה לג'יהאד, מלחמת הקודש המפורסמת שלהם לא פוסקת ולא נחה לרגע, הם רק מחכים לניצוץ שיתחיל את האינתיפדה הבאה. אנו לא חוזים בהתפתחות תופעת זריקת האבנים והטרור העממי, אנו חוזים בריגרסיה! חזרה לתקופה מוקדמת יותר של הקמת המדינה, זהו מעגל, לא אבולוציה. כולם יודעים שאחרי האבנים והסכינים באים הרובים ואחריהם לאחרונה אף הטילים ונוצרת מלחמה.
בדרך כלל ידי כוחות הביטחון הישראלים הייתה על העליונה, אבל הערבים לא יפסיקו את מעגל השדים הזה עד שידם תהיה על העליונה. ואז הם לא ישתלטו עלינו וינהיגו את המדינה ואנו נחיה תחתם, אלא אנחנו נשחט ונברח. בואו נקווה שהיום הזה לא יבוא. האם יגיע היום שנפחד לצאת מהבית בגלל "ילדים" שזורקים אבנים?

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

המאבק הנוכחי בין השיעים והסונים בפקיסטן

אשאיר אתכם במתח בזמן הקרוב לקראת החלק הרביעי שלי על ארגוני הטרור בג'יהאד העולמי וארענן אתכם במידע חדש וקצר על המאבק הקשה בין השיעים והסונים בפקיסטן. במלחמה הזו נהרגו אלפי אזרחים חפים מפשע ולא נראה סוף לנקמות הדם המתחוללות באזור בעקבות המאבקים הדתיים.
רקע:

השיעים מונים כשלושים מליון איש מתוך 180 מליון אזרחים בפקיסטן. בעיר קארצ'י יש רוב שיעי ובו קבוצות טרור המנסות להתנקש ברופאים, עורכי דין, פרופסורים ובכירים במדינה ובעיקרה האליטה השיעית. ישנם שיעים אשר תוקפים סונים בחזרה אך בעצימות נמוכה יותר מאשר ההתקפה הנגדית אשר פחות מסוקרת. על פניו נראה שהטבח הוא חד צדדי, על פי הדיווחים 460 שיעים נהרגו בשנת 2012, כמות זו הכפילה עצמה פי 2 מאשר שנת 2011. המקור Forign Policy מדווח כי נהרגו עד כה 375 אזרחים פקיסטנים על רקע מאבקים עדתיים, מתוכם כ – 100 אזרחים מתוך המיעוט האזרי.

תגובת הממשלה ופעולת ארגוני הטרור:
הממשלה מצידה, מתקשה להגן על המיעוט במדינה – עדות לכך ניתן לראות בחודש מרץ 2012 כאשר נהרגו 50 שיעים בשעה שציינו את החודש הקדוש המכונה מוחארם.
השילוב שהתרחש השנה הפך להיות קטלני עבור האזרחים השיעים במידה – המתנגדים לשיעה והטאליבן הפקיסטני חברו יחדיו תחת ארגון הגג אל-קעידה והם נחושים להכות בפקיסטן במלוא העוצמה. עפ"י בכירים שיעים נאמר כי כרגע הם שותפים לאותה אג'נדה.

ההיסטוריה ומבט לעתיד:
המשטר בפקיסטן תמך במשך 30 שנה בקבוצות הג'יהאד כדי שישמשו כמתווכים באבק מול אפגניסטן והודו. אך בעקבות 9\11 פקיסטן עברה לצידה של ארה"ב ולאחר מאבק של הכוחות המיוחדים האמריקאים במדינה כוחות הג'יהאד החלו להיאבק במי שהיו מנהיגם ומורי דרכם בצבא ובמודיעין.

מתי יפסק הטבח?

כעת הכוחות המזויינים מבחינים בין קבוצות ג'יהאד "טובות" אשר פועלות עפ"י האג'נדה של הממשל הפקיסטני וקבוצות ג'יהאד "רעות" אשר תוקפות במדינה. בעקבות אינטרסים פנימיים בממשלה, המשטר יכול לסבול קבוצות ג'יהאד בתקופה שבה היא נמצאת במאבק עם גורמים נוספים, בקבוצות אלה נכללים ארגונים אשר קיבלו על עצמם את האג'נדה הכוללת של ארגון אל-קעידה.

ההנהגה של שני פלגי ארגוני הטרור "Lashkar-e-Jhangvi" והטאליבן הפקיסטני יושבים בצפון ווזיריסטן ומהווים מכשול בפני הממשל הפקיסטני.

על פניו, אני צופה את המשך שפיכות הדמים והאלימות במדינה. המיעוט השיעי ימשיך להיאבק על זכותו ויזעק, ארגוני הטרור ימשיכו להכות במיעוטים והממשל הפקיסטני, חסר האונים, ימשיך להביט מן הצד על הנעשה, אך אני מקווה שהוא יתעשת בשלב מסוים ויסיים למיעוט להלחם בפלגי הטרור, מכיוון שאנו כבר למדים כי כאשר אתה נותן לארגון טרור לפרוח, הוא יכה אותך במלוא עצמתו.
מקור: Economist, FP

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

האיש החדש בראש הטאליבן - מולא פאוזוללה

האמריקאים ממשיכים לחזק את ממשלת פקיסטן, מעלים מזלטי"ם לאוויר ומורידים בכירים. בתחילת החודש (1.11), יירט וחיסל אחד המזלטי"ם את מנהיג הטאליבן בפקיסטן חכימוללה מחסוד שעמד מאחורי נסיונות פיגוע נועזים כגון פיצוץ מכונית התופת בטיימס סקוור וחיסול בכירים בארגון ה - CIA אשר שהו באפגניסטן.

חכימוללה מחסוד אשר כבר לא נמצא איתנו יותר

כמובן שלאחר תהילת העולם ונסיונות החיסול הרבים, הארגון לא חיכה זמן רב וכבר ערב לאחר מכן הכריז על מולא פאוזוללה ליורשו ולא על חאן סעיד כפי שצוין באתר YNET אשר תפקידו הינו מפקד הטאליבן האזורי. לפאוזוללה מיוחסים ארועי טרור מכובדים ורצחניים בין השנים 2008-2009 שבוצעו על מנת להכיל את חוק האסלאם על האוכלוסיה בפקיסטן. במשך תקופה קצרה נמלט לאיסלאמבד באפגניסטן בעקבות רדיפת המשטר אחריו, דבר אשר לא מנע ממנו להפסיק את השתתפותו בטרור ולהיפך, לאחר מכן שב לפקיסטן והמשיך להוביל ולארגן את פיגועי הטרור בשטחי המדינה.

החבר החדש - מולא פאוזוללה

כמובן שכמו כל ארגון טרור שפוי, יום לאחר מינויו של פאוזוללה לראש הארגון, נשבעו בארגון לנקום את מותו. על פי הניתוח שלי, אני חושב כי פגיעה במיעוט השיעי ופיגועי התאבדות נגד חיילי הקואליציה - קרובים מאוד ואף נסיון פיגוע באחד השגרירויות במדינות ערב או באתר תיירות אירופאי - יהיו יעד סביר בהחלט כנקמה - הכל שאלה של כמה חזק יתברג פאוזוללה במרקם הטאליבן ותוך כמה זמן יוכל הארגון להתאושש ולהוציא פיגועי איכותי לפועל. הערכתי היא שתוך שנה (ואף שנה אחת בדיוק) לאחר חיסול מנהיג הטאליבן - יוציאו אדריכלי הטאליבן פיגועי איכותי כנקמה על מות מנהיגם.

מהלך זה, הוא צעד מאוד קריטי לג'יהאד העולמי ומוכיח פעם אחר פעם כי גם אם תחסל את ראש הארגון, יבוא אחריו מנהיג אכזרי ורצחני יותר אשר יעמיד למטרה לעלות על המנהיג הקודם בכדי להיות רדיקאלי ואוונגרדי יותר.

עד אז נוכל להמתין להרפתקאות חדשות מבית היוצר של הטאליבן.
שבוע טוב לכל קוראי המגזין.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

שחרור אסירים - פעימה ראשונה, שניה, שלישית... נמכר!

אני אחזור קצת לענייני ארצנו הקטנטונת אם יורשה לי.
אנסה לשכנע אתכם, אם אתם לא כבר משוכנעים, למה אסור לנו לשחרר מחבלים. אם עוד לא השתכנעתם אני מקווה שאוכל לפחות להכניס קצת הגיון בכל הטרוף הזה. 
אז בנט זה אח, לבני זאת אחות, לפיד הוא... מישהו יודע מה לפיד אמר על שחרור המחבלים? טוב זאת לא הסוגיה.

אני בטוח שראש הממשלה שקל בכובד ראש את כל הפרספקטיבות לשחרור האסירים. אך, היום נזכרתי בהרצאה של מזכיר הממשלה הנוכחי הטרי והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אביחי מנדלביט, ששוחח עם קבוצת סטודנטים במכון למחקרי ביטחון לאומי על סוגיית המחבלים המתאבדים. הוא אמר כי הכינוי "אסירים" הוא פגום מבסיסו. הפעולה הראשונה שהצבא צריך לעשות הוא לקחת את אותו "גורם טרור" ולהפוך אותו לשבוי, כך אוטומטית חלים עליו חוקים בינלאומיים שהם בסיסים ביותר וכל התהליך משתנה מיסודו. הוא כמובן הרחיב וניתח את התהליך והשלכותיו אך אין זה רלוונטי לנושא זה. בשורה התחתונה אני מסכים עם אמירה זו, אין סיבה לכנות את המחבלים שנעצרו ונאסרו "אסירים" ביצוע פיגועי טרור צריך לגרור סנקציות קשות. ולכן צריכים להיות משוחררים רק באופן חריג אותם מחבלים.

דבר נוסף, כיצד אפשר להחזיר את אותם "אסירים" לשטחים ביודעין שהם יוגדרו כאלילי נוער בצורת ג'סטין ביבר ויתקבלו בזרועות פתוחות הישר לזרועות הטרור שמחכה להם ולידע שצברו, בקוצר רוח. בתגובה לשחרור, אנו מקבלים בהתרסה פצצות מרגמה על ישובים בתחומי הקו הירוק ואיומים לסנקציות על ישראל מפי אבו מאזן. אם אין פרטנר לשלום, אז עדיף פשוט לא לשתף פעולה, לעשות פעולת מחווה כדי לרצות את האמריקאים או את השמאל, זה פשוט פגיעה במורל הלאומי, שלא נדבר על המשפחות השכולות ספציפית.

שחרור מחבלים - לא בכל מחיר

נקודה נוספת שברצוני לציין היא הסטטיסטיקה, שליש מהמחבלים ששוחררו "בעסקת ג'בריל" (1,150 מחבלים) בשנת 1985 חזרו לעסוק בטרור. מאות אזרחים ישראלים נרצחו על ידי אותם מחבלים משוחררים ומי לקח אחריות על פיגועים אלה? אני אתן לכם לענות לבד על השאלה. מי אמר שעכשיו המחבלים לא יחזרו לעסוק בטרור?

רוצים דוגמא נוספת עם מסקנה ברורה? בסדר. רוב משוחררי עסקת שליט שבו לעסוק בטרור. אתם לא צריכים אותי בשביל שתבינו את זה. תגגלו "עסקת שליט" ותראו מספר רב של כתבות על ניסיונות פיגוע וגלי מעצרים של המחבלים ששוחררו בעסקת שליט ששבו לעסוק בטרור ומתכננים כעת לחטוף חיילים. בעסקת שליט עוד קיבלנו הטבה כלשהי. כאן אנו פשוט מחזירים להם אנשים שעברו אימון בכלא והם כעת נחשבים לגיבורי הכפר.
בכל מקרה שאני מקווה שעד הפעימה הבאה, מזכיר הממשלה יכניס קצת הגיון בראש הממשלה שלנו וישכנע אותו ששחרור אסירים יוביל להסלמה של ארגוני הטרור, ולנו פשוט נותר לשבת ולחכות עד שהחייל הבא ילקח מאיתנו.

אז למה בעצם בנימין נתניהו רוצה כל כך לשחרר את אותם מחבלים? גם לכך יש מספר השערות.
אולי בגלל שהוא רוצה לחזק את אבו-מאזן שהוא במו ידיו החליש במהלך הקדנציה האחרונה בממשלה.
אולי כדי להצטייר מול העולם כהומני שמשיב את האסירים בחזרה לביתם ובכדי לקבל קצת הערכה.
אולי כי הוא רוצה לרצות את הימין והשמאל יחדיו כאשר מצד אחד הוא משחרר מחבלים ומן הצד השני מפשיר בנייה בשטחים וכדי להמשיך לבנות באותם שטחים במחלוקת.
בכל מקרה, ראשי השב"כ טוענים שניתן לעקוב אחרי המחבלים המשוחררים וניתן לסקל את תכניותיהם  אבל צריך לזכור שאנו לא יכולים להיות תמיד חסינים הרמטית ב - 100%. ואני צריכים לפעול לפעמים בצורה יותר אגריסיבית לצערי, בכדי לממש את האינטרסים שלנו אל מול שכננו.

בשורה התחתונה, אני כמובן לא בעד שחרור אסירים בטחונים אלימים ומסוכנים עם דם על הידיים. אני חושב שצריך לשחרר רק בתמורה אמיתית ובצורה הדדית ומלאת אמון בין הצדדים. כאשר המשא ומתן תקוע ואין לך מנהיג אמיץ, כריזמטי וסוחף לפלסטינים - כל פעולה שתבצע תחשב... בעצם היא לא תחשב, היא תעלם בתהום הנשיה עד חטיפת החייל הבאה או אסקלציית הפיגועים כפי שאנו עדים אליה כיום.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.