מלאלה יוספזאי, ילדה בת 17 אשר נורתה בראשה על ידי הטליבן בפקיסטן, זכתה בפרס נובל לשלום לשנת 2014 ובזכות רבה ניתן לומר, אך נראה כי הזכייה תישאר מיותמת בגלל הפתרון שטרם נמצא. ב - 2012 יוספזאי נורתה בראשה בשל התנגדותה לשלטון הטאליבן במדינה והרצון לקדם זכויות אדם כמו חופש ושוויון בפקיסטן. במדינה בה קיימת נוכחות והשפעה רבה של ארגוני טרור, נראה כי כל צורה של התנגדות נגדם תוביל לתוצאות הרסניות.
יותר מכל, זכייתה של יוספזאי מסמלת את הבעיה האקוטית של פקיסטן ובטחון אזרחיה. ארגוני טרור ובראשם הטאליבן הפקיסטני משמשים כאוטוריטה מרכזית באזור צפון מערב ודרום המדינה. פקיסטן מתקשה לממש את ייעודה המרכזי לספק בטחון לאזרחיה ואף נכשלה בכך באירוע בו ראש הממשלה לשעבר, בנזיר הוטו, נרצחה ב - 2007 בעצרת בחירות. הטרור שולט בפקיסטן וכוחות הבטחון, ראשי המדינה וארגונים בינלאומיים נכשלים למצוא פתרון לבעיה.
ב-2011, תוואכול כרמאן, לימה בואי ואלן ג'ונסון-סירליף זכו בפרס הנחשק על היותן פעילות למען זכויות אדם במדינתן בליבריה ותימן. כמו במקרה של יוספזאי, הפעילות המבורכת של נשים אלו, אינה פתחה צוהר לחיים טובים במדינות שלהן. מדובר במדינות עולם שלישי אשר נדרשות לקבל עזרה מגופים בינלאומיים ומשאבים רבים על מנת לאפשר סביבת חיים סבירה לאזרחיהם.
קידום זכויות האישה ושוויון זכויות הן פעולות מבורכות וחיוביות למען שלום וזכויות אדם, אך אינו נותן ערובה להצלחה ואף עלול להזיק. פרס נובל לשלום מוענק לאנשים, מנהיגים וגופים אשר הוכיחו את פועלם למען השלום ומומשו. פרסים מוענקים על ביצועים ולא לפוטנציאל, לתוצאות, לא למאמץ. הפרס מאבד מערכו כאשר ניתן לאנשים ומנהיגים בעלי פוטנציאל לשינוי ולא אשר הוכיחו את עצמם והגיעו לתוצאות. במקרה של יוספזאי, הפרס ניתן רק בגלל שהתנגדה לפעולות הטאליבן ונורתה בראשה. אם אלפרד נובל היה חי היום, היה מעניק את הפרס על סמך ביצועים שהובילו לתוצאות. מאלאלה יוספזאי אינה עומדת בקריטריון זה.
זיו ידוב, ראש ארגון בפתח, כעת נמצא בלימודי תואר M.A במסלול המחקרי באוניברסיטת חיפה בתחום יחסים בינלאומיים, בעל תואר B.A במדעי המדינה וגאוגרפיה. כמו כן היה מתמחה בכיר במסגרת תוכנית טרור ומלחמה בעצימות נמוכה במכון INSS.
 |
| האם היא ראויה לנובל? |
יותר מכל, זכייתה של יוספזאי מסמלת את הבעיה האקוטית של פקיסטן ובטחון אזרחיה. ארגוני טרור ובראשם הטאליבן הפקיסטני משמשים כאוטוריטה מרכזית באזור צפון מערב ודרום המדינה. פקיסטן מתקשה לממש את ייעודה המרכזי לספק בטחון לאזרחיה ואף נכשלה בכך באירוע בו ראש הממשלה לשעבר, בנזיר הוטו, נרצחה ב - 2007 בעצרת בחירות. הטרור שולט בפקיסטן וכוחות הבטחון, ראשי המדינה וארגונים בינלאומיים נכשלים למצוא פתרון לבעיה.
ב-2011, תוואכול כרמאן, לימה בואי ואלן ג'ונסון-סירליף זכו בפרס הנחשק על היותן פעילות למען זכויות אדם במדינתן בליבריה ותימן. כמו במקרה של יוספזאי, הפעילות המבורכת של נשים אלו, אינה פתחה צוהר לחיים טובים במדינות שלהן. מדובר במדינות עולם שלישי אשר נדרשות לקבל עזרה מגופים בינלאומיים ומשאבים רבים על מנת לאפשר סביבת חיים סבירה לאזרחיהם.
קידום זכויות האישה ושוויון זכויות הן פעולות מבורכות וחיוביות למען שלום וזכויות אדם, אך אינו נותן ערובה להצלחה ואף עלול להזיק. פרס נובל לשלום מוענק לאנשים, מנהיגים וגופים אשר הוכיחו את פועלם למען השלום ומומשו. פרסים מוענקים על ביצועים ולא לפוטנציאל, לתוצאות, לא למאמץ. הפרס מאבד מערכו כאשר ניתן לאנשים ומנהיגים בעלי פוטנציאל לשינוי ולא אשר הוכיחו את עצמם והגיעו לתוצאות. במקרה של יוספזאי, הפרס ניתן רק בגלל שהתנגדה לפעולות הטאליבן ונורתה בראשה. אם אלפרד נובל היה חי היום, היה מעניק את הפרס על סמך ביצועים שהובילו לתוצאות. מאלאלה יוספזאי אינה עומדת בקריטריון זה.
זיו ידוב, ראש ארגון בפתח, כעת נמצא בלימודי תואר M.A במסלול המחקרי באוניברסיטת חיפה בתחום יחסים בינלאומיים, בעל תואר B.A במדעי המדינה וגאוגרפיה. כמו כן היה מתמחה בכיר במסגרת תוכנית טרור ומלחמה בעצימות נמוכה במכון INSS.
