פוליטיקה של צעירים שונה מהמבוגרים. המבוגרים ראו כבר הכול, הם יודעים איך גלגלי המערכת פועלים ולרוב גם יודעים מראש כיצד יצביעו בבחירות, מה שנקרא גם "הצבעה מהראש". הצעירים לעומת זאת, מכירים את המשחק הפוליטי אבל "מצביעים מהבטן", כלומר לפי הלך רוח מסוים הקרוב לליבם ומניע אותם לבחור במועמד ללא שיקולים אסטרטגיים כאלה או אחרים*. כך גם ניתן להסביר את שיעור ההצבעה הגבוה ל'יש עתיד' בקרב צעירים: כשמועמד מבקש לקדם מאבק חברתי, בו הצעירים היו השותפים והיזמים המרכזיים, הוא למעשה ממנף את הנושא הבוער ביותר בקרבם. עכשיו נותר רק לשאול: האם המומנטום שצברה הצבעת הצעירים בבחירות הארציות ימשיך עד למועד הבחירות המקומיות?
שיעור ההצבעה הנמוך בבחירות המקומיות בקרב צעירים אינו תופעה מיוחדת למדינת ישראל. ברחבי העולם נכתבו דוחות מפורטים המנתחים את הבעיה, סיבותיה והשלכותיה תוך ניסיון להבין כיצד ניתן לעודד צעירים (לרוב יוגדרו בגילאי 18-25) להצביע בבחירות המקומיות. הסיבות המרכזיות המתוארות בדוחות הינן קבועות: חוסר מודעות, אדישות פוליטית, חוסר השתתפות בפעילויות אזרחיות ותחושה של חוסר יכולת להשפיע באמצעות הצבעה. אם נפרק את ארבעת המרכיבים הללו לקראת הבחירות המקומיות הקרבות ייתכן וניתן יהיה לעודד הצבעה בקרב צעירים באמצעות ארבע פעולות פשוטות:
חוסר מודעות
חוסר המודעות למשמעות המועצות העירוניות מהווה אבן נגף משמעותית בדרך לאחוזי הצבעה גבוהים בקרב צעירים. מאז פיצול הבחירות המקומיות ב-1975 חלה ירידה כללית בשיעור ההצבעה בקרב כלל האוכלוסייה, מבוגרים וצעירים כאחד, ונוצרה מעין תפיסה שגויה של ראש העיר כ"שליט היחיד" ברשות המקומית. העברת המסר כי למועצה יש תפקיד משמעותי בחיי התושבים, ובפרט בחייהם של הצעירים יחד עם חינוך והסבר מעמיק כיצד המערכת המקומית פועלת, עשויות לעורר מודעות בסיסית של חשיבות ההצבעה עבור מועמדים שיקדמו את זכויותיהם ובכך מניעת עלייתם של מועמדים העלולים לפגוע בצורכיהם.
אדישות פוליטית
SWITCH ID הינה קבוצת צעירים הפועלת ברובע דגנהאם בלונדון, אשר מציגה עצמה כ"קבוצת צעירים המבקשת לשנות תפיסות בקרב צעירים" וחרטה על דגלה את מטרת שינוי התפיסות השליליות שיש לצעירים ביחס לקהילה המקומית. קבוצה של כ-50 צעירים עברה מדלת לדלת ושאלה צעירים שאלות בסיסיות כמו "מיהו ראש הממשלה" או "מיהם ראשי המפלגות" ולאחר-מכן יצרה דיון קצר המעביר לצעירים מידע חשוב תוך ניסיון להעלאת מודעות. הצעירים שענו על הסקר דיווחו כי בעקבות הדיון הם רכשו בטחון גבוה ואף עניין רב בהתרחשות הפוליטית. בבדיקה שנעשתה בשני הרבעים בהם התקיימה הפעילות נמצא כי שיעור ההצבעה בבחירות המקומיות שהתרחשו היה גבוה באופן משמעותי מהבחירות הקודמות. ההסבר הוא אלמנטרי: כשאתה צעיר, אם אתה לא טוב במתמטיקה סביר להניח כי זה גם יהיה השיעור ממנו תבריז הכי הרבה. פעילות המעודדת מודעות פוליטית יוצרת עניין ועשויה להביא לעלייה בשיעור ההצבעה בקרב הצעירים.
חוסר השתתפות בפעילויות אזרחיות
המחאה החברתית איננה בלעדית לדיור הציבורי. בכל עיר כמעט קיימות מחאות ציבוריות כנגד מדיניות עירונית הפוגעת בהם: מחאת הגולשים בהרצליה שביקשה למנוע סגירת חוף לרחצה, מחאת הצעירים בחדרה שקראה להארכת שעות פעילות של עסקים בלילה, ואף בכרמיאל גויסה בטוויטר מחאה כנגד העירייה אותה יזמו ארבעה צעירים ש"מאסו בשיממון התרבותי" בעיר. כל מחאה שכזו היא נקודת התחלה טובה: היא מעידה על רצון לשנות באמצעות השתתפות אקטיבית ויש צורך למפות את צרכי הצעירים ע"פ המחאות הקטנות הללו שמוציאות אותן מהבית.
תחושה של חוסר השפעה באמצעות הצבעה.
המשוואה של עלות-תועלת בהתנהגות בוחרים עשויה להיות לא רלוונטית מרגע שהבוחר הצעיר מבין כי ייתכן והשפעתו היא אולי זניחה ביותר, אולם המצב יכול להיות גרוע יותר אם לא יצביע כלל. באם תתבצע פנייה אל הצעירים כקבוצה ולא אל הבוחר כיחיד ניתן יהיה ליצור תחושה של יכולת השפעה כמסה שמשנה את משקל המשוואה. גם כאן חשוב להיזהר מהגדרות כלליות מדיי כמו "קהל יעד". צעירים הם קהל יעד כשמדובר בשיווק מוצר מסחרי, אולם כאשר מנסים לשווק מועמדים בבחירות חשוב להדגיש את הערך המוסף של ההצבעה ולא את הערך המיידי אותו מקבלים בעת קניית מוצר. מצע המכוון לשיפור ולמענה אחר הצרכים הכלליים של צעירי העיר יכול בהחלט לשנות את התמונה באם ידגיש כי מדובר בשינויים שמתחילים בהצבעה ורק באם כולם ילכו להצביע.
המסר המרכזי אותו חשוב להעביר הוא שהשתתפות פוליטית, מודעות ואקטיביזם חברתי חייבים להתרחש על-מנת שתתקיים הצבעה בבחירות המקומיות בקרב צעירים. אין כאן סיפור של "הביצה והתרנגולת". העלייה בשיעור ההצבעה בקרב הצעירים בבחירות הארציות האחרונות לא יכולה ולא תיצור מודעות פוליטית בקרב צעירים לקראת הבחירות המקומיות. מדוע? כשם שמחאת קיץ 2012 הדגימה זאת בצורה הטובה ביותר: היא לא הצליחה לשחזר את ההצלחה של קיץ 2011 משום שכאשר אנשים יצאו לרחובות הם דרשו סיסמה אבל לא לגמרי הבינו מהו הצדק החברתי אותו הם דורשים. אם רוצים לעודד צעירים לצאת ולהצביע גם בבחירות המקומיות צריך קודם כל להשתמש בכל הערוצים האפשריים על-מנת לגרום להם להכיר את המערכת המקומית, המועמדים, השיטה, ההשלכות, היתרונות והחסרונות, ולהבין מדוע הם מצביעים. לכל מועמד יש חצי שנה שלמה לעשות זאת וזה יותר ממספיק. כאשר יגיע יום הבחירות עצמו אותו בוחר
או בוחרת צעירים יגבשו את ההבנה המושכלת האופטימלית ביותר של משמעות הצבעתם בבחירות המקומיות וילכו להצביע.
* אין הכוונה שמדובר בשיקולים לא רציונליים, אך הרציונל הוא מאוד פרטני לנושאים מסוימים ולעיתים מערב רגשות רבים כשיקול רציונאלי ("לא טוב לי עכשיו... אם אצביע יהיה לי יותר טוב").
שיעור ההצבעה הנמוך בבחירות המקומיות בקרב צעירים אינו תופעה מיוחדת למדינת ישראל. ברחבי העולם נכתבו דוחות מפורטים המנתחים את הבעיה, סיבותיה והשלכותיה תוך ניסיון להבין כיצד ניתן לעודד צעירים (לרוב יוגדרו בגילאי 18-25) להצביע בבחירות המקומיות. הסיבות המרכזיות המתוארות בדוחות הינן קבועות: חוסר מודעות, אדישות פוליטית, חוסר השתתפות בפעילויות אזרחיות ותחושה של חוסר יכולת להשפיע באמצעות הצבעה. אם נפרק את ארבעת המרכיבים הללו לקראת הבחירות המקומיות הקרבות ייתכן וניתן יהיה לעודד הצבעה בקרב צעירים באמצעות ארבע פעולות פשוטות:
חוסר מודעות
חוסר המודעות למשמעות המועצות העירוניות מהווה אבן נגף משמעותית בדרך לאחוזי הצבעה גבוהים בקרב צעירים. מאז פיצול הבחירות המקומיות ב-1975 חלה ירידה כללית בשיעור ההצבעה בקרב כלל האוכלוסייה, מבוגרים וצעירים כאחד, ונוצרה מעין תפיסה שגויה של ראש העיר כ"שליט היחיד" ברשות המקומית. העברת המסר כי למועצה יש תפקיד משמעותי בחיי התושבים, ובפרט בחייהם של הצעירים יחד עם חינוך והסבר מעמיק כיצד המערכת המקומית פועלת, עשויות לעורר מודעות בסיסית של חשיבות ההצבעה עבור מועמדים שיקדמו את זכויותיהם ובכך מניעת עלייתם של מועמדים העלולים לפגוע בצורכיהם.
אדישות פוליטית
SWITCH ID הינה קבוצת צעירים הפועלת ברובע דגנהאם בלונדון, אשר מציגה עצמה כ"קבוצת צעירים המבקשת לשנות תפיסות בקרב צעירים" וחרטה על דגלה את מטרת שינוי התפיסות השליליות שיש לצעירים ביחס לקהילה המקומית. קבוצה של כ-50 צעירים עברה מדלת לדלת ושאלה צעירים שאלות בסיסיות כמו "מיהו ראש הממשלה" או "מיהם ראשי המפלגות" ולאחר-מכן יצרה דיון קצר המעביר לצעירים מידע חשוב תוך ניסיון להעלאת מודעות. הצעירים שענו על הסקר דיווחו כי בעקבות הדיון הם רכשו בטחון גבוה ואף עניין רב בהתרחשות הפוליטית. בבדיקה שנעשתה בשני הרבעים בהם התקיימה הפעילות נמצא כי שיעור ההצבעה בבחירות המקומיות שהתרחשו היה גבוה באופן משמעותי מהבחירות הקודמות. ההסבר הוא אלמנטרי: כשאתה צעיר, אם אתה לא טוב במתמטיקה סביר להניח כי זה גם יהיה השיעור ממנו תבריז הכי הרבה. פעילות המעודדת מודעות פוליטית יוצרת עניין ועשויה להביא לעלייה בשיעור ההצבעה בקרב הצעירים.
חוסר השתתפות בפעילויות אזרחיות
המחאה החברתית איננה בלעדית לדיור הציבורי. בכל עיר כמעט קיימות מחאות ציבוריות כנגד מדיניות עירונית הפוגעת בהם: מחאת הגולשים בהרצליה שביקשה למנוע סגירת חוף לרחצה, מחאת הצעירים בחדרה שקראה להארכת שעות פעילות של עסקים בלילה, ואף בכרמיאל גויסה בטוויטר מחאה כנגד העירייה אותה יזמו ארבעה צעירים ש"מאסו בשיממון התרבותי" בעיר. כל מחאה שכזו היא נקודת התחלה טובה: היא מעידה על רצון לשנות באמצעות השתתפות אקטיבית ויש צורך למפות את צרכי הצעירים ע"פ המחאות הקטנות הללו שמוציאות אותן מהבית.
תחושה של חוסר השפעה באמצעות הצבעה.
המשוואה של עלות-תועלת בהתנהגות בוחרים עשויה להיות לא רלוונטית מרגע שהבוחר הצעיר מבין כי ייתכן והשפעתו היא אולי זניחה ביותר, אולם המצב יכול להיות גרוע יותר אם לא יצביע כלל. באם תתבצע פנייה אל הצעירים כקבוצה ולא אל הבוחר כיחיד ניתן יהיה ליצור תחושה של יכולת השפעה כמסה שמשנה את משקל המשוואה. גם כאן חשוב להיזהר מהגדרות כלליות מדיי כמו "קהל יעד". צעירים הם קהל יעד כשמדובר בשיווק מוצר מסחרי, אולם כאשר מנסים לשווק מועמדים בבחירות חשוב להדגיש את הערך המוסף של ההצבעה ולא את הערך המיידי אותו מקבלים בעת קניית מוצר. מצע המכוון לשיפור ולמענה אחר הצרכים הכלליים של צעירי העיר יכול בהחלט לשנות את התמונה באם ידגיש כי מדובר בשינויים שמתחילים בהצבעה ורק באם כולם ילכו להצביע.
המסר המרכזי אותו חשוב להעביר הוא שהשתתפות פוליטית, מודעות ואקטיביזם חברתי חייבים להתרחש על-מנת שתתקיים הצבעה בבחירות המקומיות בקרב צעירים. אין כאן סיפור של "הביצה והתרנגולת". העלייה בשיעור ההצבעה בקרב הצעירים בבחירות הארציות האחרונות לא יכולה ולא תיצור מודעות פוליטית בקרב צעירים לקראת הבחירות המקומיות. מדוע? כשם שמחאת קיץ 2012 הדגימה זאת בצורה הטובה ביותר: היא לא הצליחה לשחזר את ההצלחה של קיץ 2011 משום שכאשר אנשים יצאו לרחובות הם דרשו סיסמה אבל לא לגמרי הבינו מהו הצדק החברתי אותו הם דורשים. אם רוצים לעודד צעירים לצאת ולהצביע גם בבחירות המקומיות צריך קודם כל להשתמש בכל הערוצים האפשריים על-מנת לגרום להם להכיר את המערכת המקומית, המועמדים, השיטה, ההשלכות, היתרונות והחסרונות, ולהבין מדוע הם מצביעים. לכל מועמד יש חצי שנה שלמה לעשות זאת וזה יותר ממספיק. כאשר יגיע יום הבחירות עצמו אותו בוחר
או בוחרת צעירים יגבשו את ההבנה המושכלת האופטימלית ביותר של משמעות הצבעתם בבחירות המקומיות וילכו להצביע.
* אין הכוונה שמדובר בשיקולים לא רציונליים, אך הרציונל הוא מאוד פרטני לנושאים מסוימים ולעיתים מערב רגשות רבים כשיקול רציונאלי ("לא טוב לי עכשיו... אם אצביע יהיה לי יותר טוב").
