‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 12 ביוני 2016

מפיגועי הטרור דרך משחקי האירו ועד לבחירות בארצות הברית - מה קורה פה?

התהליכים המתקיימים בעולם בימים אלו ינותחו לפרטי פרטים בעתיד הלא רחוק. מורים להיסטוריה ומרצים למדעי החברה ילמדו על התהליכים המתרחשים במזרח התיכון כאשר האירו מתרחש באירופה תחת איומי הטרור בעת שבארצות הברית מתרחשת מערכת הבחירות הכי מעניינת והכי משעממת בו זמנית. התהליכים הגאו-פוליטיים המתנהלים תחת איומי הטרור מצליחים להשפיע ברובד הגלוי והסמוי על התהליכים הדמוקרטיים באירופה ובארצות הברית ומצליחה אף לנענע את הכיסאות של מנהגי מדינות ערב החדשים שעלו והוותיקים שנותרו עוד על כיסאותיהם כגון אסד בסוריה ועבדאללה מלך ירדן. 

אני גורס כי אין להאמין לגופי התקשורת בעולם המציינים את דעיכת דעא"ש באזורים מסוימים בסוריה, אם יש לכם קצת זמן פנוי אתם מוזמנים לפתוח את ה - YOUTUBE ולראות את הסרטונים של המדינה האסלאמית מרסקים אתרים היסטוריים בנינווה, רוצחים חיילים ומבצעים התקפות מוצלחות על צבא אסד. התקשורת מנסה לחפש את נפילתה של המדינה האסלאמית שבינתיים מראה נכונות להישאר בשטח ולצבור עצמה צבאית לא מבוטלת. דאע"ש מבצעת כיבוש בסוריה ועיראק ופעולות רכישה ומכירה מוצלחות של המוצרים שאף מדינה מודרנית לא תהיה מוכנה לעשות בגלוי כגון נפט, מכירת ילדות יזידיות\עבדים (ברשת!), תשלומי כופר. ארגון המדינה האסלאמית דואג להחזיר אותנו לתקופת האבן עם טוויסט מודרני.

נינווה נהרסת על ידי המדינה האסלאמית

לא רחוק משם - באירופה, מתנהל מאבק כוחות שטרם יצא לנו לראותו בעצמה כזו. הכוונה היא "למרדף החתול ועכבר" בין כוחות הביטחון המקומיים לגורמי הטרור המסתננים עם הפליטים במדינות אירופה. אין לדעת מי אויב ומי נזקק, אי לכך כוחות המודיעין עובדים שעות נוספות ומתנהלת חקירה קדחתנית כדי למנוע את הפיגוע הבא - שאכן יגיע בצורה כזו או אחרת. הבחירות באירופה רק יחזקו את הימין הקיצוני שירים את דגל השנאה ויפעל ביד קשה אל מול המוסלמים מפעולות אלימות ברחוב ועד להתחזקות פוליטית בפרלמנטים ברחבי אירופה. המבחן האמתי של האו"ם והאיחוד האירופי יהיו בזמן שהשנאה נגד המוסלמים תתחזק וארגון האומות המאוחדות יהיה חייב להחליט לצד מי הוא עומד ומה הוא עושה עם הפליטים. החלטות שגויות מצידו שלא ילכו יחד עם השקפות אירופה החדשות יגרמו לניכור וקריאה של האזרחים להתנתק מהארגון אשר הולך כנגדם ומגיע מתוכם. יש לציין כי כבר אנגליה הגדולה והחזקה שוקלת להתנתק מהאיחוד האירופי שמכביד על כפתיה.

האם דאע"ש יצליחו להרוס את האירו?

לצד כל המתח בין הציביליזציות - עומדים משחקי האירו בסימן שאלה וכבר טרם פתיחת המשחקים כל התראה על פיגוע משנה את סדר היום מקצה לקצה. במידה ואכן ארגוני הטרור יודעים מה הם עושים, נם יבצעו את פיגועי הטרור בסוף אירועי האירו כאשר רמת הכוננות תרד ורמת השאננות האירופאית כפי שאנו מכירים אותה תגבר. כך ינצלו הטרוריסטים את הפרצה ויבצעו פיגוע איכותי. בינתיים מקורות בתקשורת מציינים כי הפיגוע הבא יכלול נשק כימי - ולנו נותר לקוות כי מהלך זה לא יתרחש.

מאירופה אנו מזנקים במהרה לארצות הברית שם המירוץ על הנשיאות מתנהל בשיא כוחו. כאשר שאל אותי חבר לפני כשנה "האם באמת דונלד טרמפ יהיה נשיא ארצות הברית?" הגבתי בבוז, אולם בימים אלו אני מבין כי ממש טעיתי ויש סיכוי טוב כי טרמפ יהיה אכן הנשיא למרות המאבק האינטרנטי המרתק שנותנת לו הילרי קלינטון ברשתות החברתיות ובחרישתה את מדינות ארצות הברית הלוך ושוב. כי שאנו רואים באירופה - הימין מרים את ראשו גם בארצות הברית ושנאת המיעוטים גוברת עם השנים. זו הסיבה למה טרמפ הקיצוני אשר "אומר את האמת" לדברי המצביעים האמריקאים נתפס כדמות אשר יכולה להשיב את הסדר האמריקאי על כנו. ההימור שלי הולך לדולנד טרמפ - הציבור האמריקאי רוצה דמות גברית, חזקה ומצליחה שיכולה להחזיר את "הכבוד האבוד" של העם האמריקאי, האזרחים האמריקאים לא מוכנים עדיין למנהיגה בדמות אישה - מצד שני אני חייב להגיד שלא האמנתי שנשיא שחור יכול להגיע לבית הלבן ואף להמשיך לקדנציה שנייה - מודה כי שוב טעיתי.

טרמפ וקלינטון ראש בראש?

ברשותכם אשליך על כל הנאמר עד כה ואנתח לכם את המתרחש בישראל. כל הזמן אני טוען כי לא משנה מי יהיה ראש הממשלה\שר הביטחון - המצב הביטחוני יראה אותו הדבר. הצבא שולט במצב הביטחוני ואף שר או ראש ממשלה לא יכול לשנות את התוואי בצורה דרסטית. אי לכך ליברמן לא יכול להשפיע בצורה דרסטית על מתרחש וגם הפיגוע בתל-אביב לא יחולל שינוי במתרחש בשטח הפלסטיני. הפיגועים לא יפסקו בקרוב והרתיעה של הפלסטינים לא תגיע, לפחות כל עוד דאע"ש לא מפסיק את פעולות האימה שלו בסוריה. הפלסטינים רואים שיטות פעולה פשוטות ומיישמים. הם זוכים לאהדה וגבורה וממשיכים לפעולה "ההירואית" הבאה.

מעבר לפרובוקציות של סדן וערוץ 10, המאבקים והצעקות בכנסת ואף הפרובוקציות שמנסים לנכס לשרה נתניהו. כל זה מסתיר דבר שהוא לפי דעתי הרבה יותר עמוק מכך - הביקורים הדחופים של נתניהו ברוסיה, למה הוא נוסע לשם? מה נושאים שהוא דן עליהם ומה התכניות לעתיד האזור? כנראה שלא נדע בזמן הקרוב, ברם אני מקווה שזה ישרת את האינטרסים ישראל במקרו. 

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - בוגר האוניברסיטה העברית, מאסטרנט באוניברסיטת תל אביב בלימודי ביטחון - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה בכיר לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

יום ראשון, 24 באוגוסט 2014

הפרנויה היהודית

מהרגע שפרצו האירועים האחרונים (שיש המכנים אותה 'האינתיפאדה השלישית'), העיסוק שלנו בביטחון מסיח אותנו מעניינים חשובים לא פחות. כמובן שהתופעה הזו איננה חדשה, שהרי אין כמו מצוקה ביטחונית או מלחמה בכדי להסיח את דעת הקהל הישראלית מבעיות אחרות - קריטיות ומאיימות לא פחות.
לא רק החמאס הוא אויב מר ונבזי, אלא גם חוסר השוויון בנטל, הפערים החברתיים, יוקר המחייה וטשטוש הגבולות שבין חיי פנאי לחיי העבודה ועוד, מאיימים לא פחות. צה"ל (אולי הארגון הממלכתי היחיד שאזרחי ישראל עוד באמת מאמינים בו וסומכים עליו) ינצח. השאלה היא האם אנחנו ננצח את האיום הדמוגרפי לאור ירידה מהארץ (שמונעת לרוב משיקולים כלכליים) והריבוי הטבעי הנמוך של האוכלוסייה היהודית החילונית/מסורתית/דתית-לאומית בישראל. נכון, החמאס מפגיז, הדרום חיי חיים בלתי אפשריים, זה קשה, זה כואב, זה מתיש, אבל אסור לטעות.

תסתכלו על ההיסטוריה של היהדות - מייאוש, רדיפה, השפלה, הרחקה ונידוי עברה המדינה לתקומה, פריחה, יצירה וניצחון, הרי זוהי מהות קיום היהדות (כי גם ככה בכל דוד ודור מישהו יקום עליינו לכלותינו). תפיסת הקיום היהודית תמיד הייתה ותמיד תהיה פרנויה שאושררה על ידי העבר וההווה, הקרב האמיתי להישרדותו של העם היהודי תמיד סבב סביב שמירה על צביונו, המשך קיומו (הפיזי והרוחני) ויכולתו לחיות בשקט עם שכניו. העניין הוא, שהפחד שנטוע עמוק ב - DNA שלנו, גורם לנו להתעסק אך ורק בהישרדות ובאיומים של אלה שרוצים להשמיד אותנו.




אז הנני מבקשת - די, תפסיקו. אני לא אומרת שצריך להקל ראש במלחמה מול החמאס, חלילה! זכותם של אזרחי מדינת ישראל לחיות בשקט, זכותם של החיילים שלנו לחזור הביתה בריאים ושלמים. אני בטוחה שרוב המנהיגים שלנו בלב שלם, מאמינים בזכות זו - לגבי כל השאר, אני בספק. הניסיון להשמיד את עם ישראל לא צלח מעולם והיו רבים וטובים מהחמאס ומאיראן שניסו, עשו עבודה טובה אבל לבסוף משהו התפקשש שם. כפי שאמרתי - צה"ל חזק והוא ינצח. אבל מה עם ההתדרדרות החינוכית והערכית? מה עם הכבוד ההדדי? מה עם הנכים, העובדים הסוציאליים, המורים, הרופאים? מה עם אנשי הרוח והאקדמיה הרבים שנוטשים את הארץ? מה עם אחוז ההשתמטות הגבוהה? מה עם תרבות העבודה התובענית והמפלה? מה עם הפער בין השכר לבין עלות הצריכה?

שלא תתנו למלחמות ואינתיפאדות (שתמיד היו ותמיד יהיו) לעלות לכם לראש. אני אגלה לכם משהו - זה בדיוק מה שהאויב רוצה, הפרנויה שלנו מזינה אותו. ההתעסקות התמידית במלחמה ובאיומים הביטחוניים אם התקשורת ואם ברחוב הישראלי מפנים את כל הזרקורים לבריונים עם הרקטות. ואתם יודעים מה? הם יודעים את זה!


המאמר נכתב על ידי מורן צידון - סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת בר אילן, עוסקת במחקר והוראה ומרצה בתחומי הסוציולוגיה, חברה ישראלית והפסיכולוגיה חברתית.

יום שישי, 23 במאי 2014

קיצוץ בכוחות המילואים זה פופוליסטי! או שלא?

המלחמה על תקציב הביטחון לא החלה אתמול, גם לא לפני שנה וגם לא בעשור האחרון. צה"ל מנהל מלחמת חורמה כבכל שנה ודואג לשלוח את טובי בניו ובנותיו לחזית (התקשורת) כדי להלחם (במשרד האוצר) ולהשיג את התקציב הטוב ביותר בעזרת הטכנולוגיה הטובה ביותר בעולם (מצגות, גרפים ופרזי).
אז כמה נתונים יבשים לפני שנתחיל: תקציב צה"ל עומד על כ - 60 מיליארד שקלים בשנה הסכום מהווה כ - 20% מתקציב המדינה בקירוב. הסיוע הביטחוני מארה"ב נאמד ב 2.7 מיליארד דולר (רובו מגיע בצורה של נשק ולא בכסף נזיל), 53% מהתקציב מיועד לשכר חיילים (קבע\סדיר), צה"ל על כל חיילו (סדיר ומילואים) מונה 622,000 ו - 4.7 מיליארד שקלים הולכים כל שנה לתשלומי פנסיה.


קרדיט לדה מרקר


עכשיו מאיפה הכל התחיל? למה כל פעם שעולה נושא הקיצוץ בצה"ל - קמה צעקה?
הכל התחיל כמובן במלחמת יום כיפור, המחדל אשר התברר סדר גדולו כאשר נפתחו המחסנים ונמצאו ריקים, חסרים ופגומים. מאז גורמי צה"ל מתריעים כי יהיה מחדל בכל הזדמנות שמשוחחים על התקציב ומתריעים כי אם יהיה קיצוץ, נזכה לראות מחדלים כאלו גם בעתיד, בתגובה לאמירות אלו, הממסד הממשלתי מתקפל באופן סיסטמתי, כי מי באמת רוצה להיות אשם במחדל ובעיקר במחדל של חיי חיילים? ומיד משווה את התקציב הכלכלי לגובה התקציב מהשנה הקודמת ואף משפרו. כך שבעשור לאחר מלחמת יום הכיפורים, בעצם הוכפל כוחו הצבאי של צה"ל - בעוד יתר מדינות ערב הרחיבו את עצמתן הצבאית הרבה פחות עד שהגענו לסכומי עתק אשר הפכו את צה"ל לגוף מסורבל אשר מתקשה לנהל את הכספים בצורה זו ולפקח בצורה נאותה על כלל התקציב - כפי שנראה על פניו.




אז אני הראשון שיגיד שהאיום הקיומי היה ועודנו נשאר על תילו. אני הראשון שתומך בצה"ל חזק - גם בלי פרסומות ציניות אשר מעידות על ראוותנות יתר בלבד בלי שמץ של פטריוטיות.  אך בוא נודה באמת, האם אפשר להסתדר בלי תקציבי עתק? האם כמויות הנשק והאמל"ח אשר נמצאים ברשותנו לא מספיקים לנו?
כאשר אני אומר אמירות "יום הדין", אני יכול לשלוף מיד את התגובה של אלוף אורנה ברביבאי, ראש אגף כח אדם בצה"ל אשר טענה בנוגע לקיצוץ בתקציב כי "זה בוודאי לא פשוט. כשהוחלט על קיצוץ של שבעה מיליארד שקל בתקציב הביטחון, צה"ל נדרש לערוך שינוי דרמטי, לשרטט קווי פעולה חדשים ולהתוות תוכנית עבודה המביאה בחשבון איומים קיימים, תרחישים עתידיים - ואיזה מענה אפשר לתת להם בתקציב קטן משמעותית מזה שהיה" (ביטאון רוח צוות).

אני בספק אם משרד הביטחון, בעת הזו כאשר הגבולות שקטים במקצת וכל מדינה ערבים מלקקת את פצעיה, צריך לקבל את מרב התקציב בישראל. זהו בדיוק הזמן להערכה מחדש וניהול התקציב בצורה חכמה יותר. אני סבור כי החינוך, אשר מהווה פרמטר חשוב יותר לעליונותה של ישראל, צריך להיות בראש סדר העדיפויות והשאיר לביטחון את המקום השני והמכובד. מערך המודיעין של ישראל מתקיים בצורה המקצועית והעדכנית ביותר בעולם. במידה ומערך המודיעין, אשר אנו גאים בו מאוד, יעביר מסר כי גבולות ישראל הולכים ומתחממים, אז כמובן יש לקחת זאת בחשבון ולעבות את מערך המילואים והאימונים. אך עד שנגיע לאירועים כאלו, אני סבור כי יש מקום לקיצוץ באגף הביטחון בצורה מידתית ושקולה.

קרדיט לכלכליסט
כמובן שצריך לדעת איפה לקצץ ובאיזו כמות, הקיצוץ בתקציב הביטחון הוא לא דבר של מה בכך ואני מצפה מאותם גורם בצה"ל שידעו לקצץ בבשר החי בצורה משכילה ובהתאם לתנאים בשטח. הטלת מגבלות על רכבי קצינים, תקרות שכר, סבסוד בדלק ובנסיעה בכבישי אגרה, פחות ראוותנות ויותר חסכון. הגאווה הלאומית שלנו לא עומדת רק אל מול החוזק הצבאי שלנו, אנו לא צריכים לחמש את עצמנו לדעת בכדי להצטייר כצבא החזק ביותר באזור. דווקא מה שנציג צה"ל אמר בנאום שנשא בכנס מטעם מכון למחקרי ביטחון לאמי בשנת 2013 כאשר סבר כי יש להשקיע בצבא קטן, איכותי ומתקדם מבחינה טכנולוגית עם פחות כלי נשק כבדים ויותר נשק פרקטי ומתוחכם (כל אחד מוזמן לשער בראשו כיוונים כאלה ואחרים).



ובנוגע לגיוס החרדים. אני חושב שזו חובה לשתפם בזכות זו, הזכות של שרות המדינה ושיתופם במארג החברתי. עם זאת אני חושב שזו טעות להפנות את כולם לצה"ל. צריך להיות מערך מיוחד שיעריך את איכותם וכמותם של המתגייסים החרדים ויפנה אותם לתרומה שונה - ולאו דווקא צבאית, זאת כגון סיוע למיעוטי היכולת, סיוע למגן דוד אדום ומערכי החירום והעורף וכיוצא בזה. לחלוטין ארצה לראות את החרדים הפעילים והכשירים משרתים ביחידות קרביות, אבל ללא שיתוף, סיוע והכוונה אין זה יכול להסתדר עם המנטליות השונה והדיסוננס שהסיטואציה יוצרת בפניהם. חובה על כל אזרח ישראלי לתת שלוש שנים מחייו למדינה - בין אם זה בשרות צבאי או לחלופין בשרות התנדבותי במסגרת כזו או אחרת אשר תואמת את כישוריו.


אני אומר בצורה חד משמעית - תנו לצה"ל לנצח! אבל תעשו זאת בצורה חכמה, מסודרת, מתוקצבת ותקלו קצת על ערוצים נוספים שצריכים את הכסף מן התקציב שיכול להציל חיים. אל לנו להיכנס לשאננות, אל לנו להאמין כי האויב הערבי לא יתקוף אותנו ואי לכך - אנו תמיד נהיה מוכנים. אבל אני קורא לראשי הצבא לא לדאוג - ברגע האמת, כאשר ישנה מלחמה, כל המידה עומדת לצדכם וזה ידוע מכיוון שברגע שמתעוררת מלחמה, המדינה מניעה את גלגלי הכלכלה ודואגת לחמש ולתקצב את הצבא עד לשקל האחרון שתצטרכו.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

יום רביעי, 25 בספטמבר 2013

תקיפה באיראן - האמנם?

אתמול (24.09.13) ברק חוסיין אובמה עלה לבמה זחוח, הוא התחיל רק בדקה ה - 8 לדבר על סוריה, זאת לאחר שהוא פנה לקהילה הבנ"ל ומנה בצורה מסודרת את התהליכים שהתרחשו החל ממלחמת העולם הראשונה ועד הקמת האו"ם לאחר מלחמת העולם השניה. הוא השתמש בקלישאות של חופש וחרות. נשיא ארה"ב חיפש מחיאות כפים, הוא לא זקוק להן, הוא בא להעביר מסר. הוא עלה בפרצוף פוקר, קר והגיע למטרה לאט ובזהירות לאחר ששקל ככל הנראה את מילותיו בקפידה.

ניתן לראות לפי נאומו כי יותר מהפחד מהתגובה מבית, לפי דעתי אובמה נרתע מהתגובה הרוסית ומהמלחמה החמה עם האויבת מהמזרח אשר שכחה לה כבר למעלה מ - 20 שנה. אובמה נכנס לתפקידו מלכתחילה כנשיא אשר מחפש להוציא את חייליו מאזורי האש חזרה לחיקה החם של מעצמת העל.

ניסיונותיו של אובמה עולים בתוהו כשאר הוא מדבר על המצב בסוריה והרצון לחופש של האזרחים והפסקת הלחימה. נראה כי ההתלחששויות באולם מעלות את החשש כי הנושא הזה בוודאי לא מעניין את הסובבים או שמא הם חוששים להכניס את ראשם המודאג גם ככה לתוך המיטה הסורית החולה. נראה כי אף אחד אינו מעוניין להקשיב למאבק\טבח אזרחי אשר מתחולל במדינה.

האשמה, כפי שמציין זאת אובמה, נתונה בידה של ארה"ב. היא זו שלטווח ארוך שלטה ביד רמה בתהליכים במזרח התיכון בכלל ובאיראן בפרט והוא זה שרוצה לפתור את הסוגיה הזו כדי למוסס את התסכול האיראני משלטון אימפריאליסטי במזרח התיכון. כאן נתונה בעייתו של אובמה. תחושת האשמה כי ידה של ארה"ב בכל, היא תחושת אשמה שצרובה בתודעה של מדינות המזה"ת מזה שנים והיא אינה הולכת להשתנות כפי הנראה בשנים הקרובות. במקום להסתכל אל תוך משטרם ולפתור את הבעיות בצורה דמוקרטית, בוחרים המשטרים הקיצונים להטיל את אשמת נחיתותם על גבם של ארה"ב וישראל ולהמציא אמונות שווא במצבם העגום.

שמחתי לשמוע כי אובמה אכן מכיר בישראל כמדינה יהודית, עובדה שהרבה אנשים מפלג השמאל בישראל מסרבים להכיר בה. ניתן לראות ללא ספק כי אובמה מבין בדיפלומטיה, אך אפשר להגיד שהוא לא מבין את הלך הרוח האזורי. כאילו הוא מבין אך ורק את הרובד אשר נראה על פני השטח ולא מנסה לקלוט את האינטרפרטציה ואת הרובד הפנימי של העימות משורשו כדי לנסות לפתור אותו. בכדי לסיים את הסכסוך, יש צורך לדון עם זקני הכפר ולא עם הנוער הישראלי והפלסטיני - ופה בדיוק הוא מפספס. המפגש "האקראי" שלו עם נוער ישראלי ופלסטיני היה מבוים וכך גם קלישאותיו האופטימיות של אובמה לאורך כל נאומו.

האם תהיה התערבות אמריקאית בסופו של דבר לאחר נאום של 43 דקות של הרבה מלל ומעט מעשים? אני בספק. כל עוד רוסיה תומכת במשטרו של אסד והיא נשארת נאמנה לשושלת המשפחתית משנת 1970, אובמה לא לתקוף, כמו כן הקונגרס לא יראה בעין יפה אם אכן חיילים אמריקאים מתים על אדמת איראן כפי שארע באפגניסטן ובעיראק. לבינתיים אסד ממשיך במאבקו נגד אוגדות האופוזיציה, חזית אל-נוסרה ממשיכה להתחזק ולתפוס עמדות בסוריה והמאבק עוד רחוק מלהסתיים.

יש לקחת בערבון מוגבל את דברי נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, ונשיא איראן, חסאן רוחנאי, כאשר הם מדברים על שלום עולמי ורצון להתפרק מנשקם הכימי\אטומי כמלכת יופי שכעת זכתה בתוארה. אני כולי תקווה שאובמה ויועציו אכן שוקלים בכובד ראש את הצעתם של אותם מנהיגים ואינם חושבים באמת כי אפשר לסמוך עליהם כדי שהם לא יוליכו את נשיא ארה"ב שולל.


קישור : 

נאומו המלא של ברק אובמה באו"ם - מתוך אתר הארץ

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.