הפרנויה היהודית

מהרגע שפרצו האירועים האחרונים (שיש המכנים אותה 'האינתיפאדה השלישית'), העיסוק שלנו בביטחון מסיח אותנו מעניינים חשובים לא פחות. כמובן שהתופעה הזו איננה חדשה, שהרי אין כמו מצוקה ביטחונית או מלחמה בכדי להסיח את דעת הקהל הישראלית מבעיות אחרות - קריטיות ומאיימות לא פחות.

לא רק החמאס הוא אויב מר ונבזי, אלא גם חוסר השוויון בנטל, הפערים החברתיים, יוקר המחייה וטשטוש הגבולות שבין חיי פנאי לחיי העבודה ועוד, מאיימים לא פחות. צה"ל (אולי הארגון הממלכתי היחיד שאזרחי ישראל עוד באמת מאמינים בו וסומכים עליו) ינצח. השאלה היא האם אנחנו ננצח את האיום הדמוגרפי לאור ירידה מהארץ (שמונעת לרוב משיקולים כלכליים) והריבוי הטבעי הנמוך של האוכלוסייה היהודית החילונית/מסורתית/דתית-לאומית בישראל. נכון, החמאס מפגיז, הדרום חיי חיים בלתי אפשריים, זה קשה, זה כואב, זה מתיש, אבל אסור לטעות.

תסתכלו על ההיסטוריה של היהדות - מייאוש, רדיפה, השפלה, הרחקה ונידוי עברה המדינה לתקומה, פריחה, יצירה וניצחון, הרי זוהי מהות קיום היהדות (כי גם ככה בכל דוד ודור מישהו יקום עליינו לכלותינו). תפיסת הקיום היהודית תמיד הייתה ותמיד תהיה פרנויה שאושררה על ידי העבר וההווה, הקרב האמיתי להישרדותו של העם היהודי תמיד סבב סביב שמירה על צביונו, המשך קיומו (הפיזי והרוחני) ויכולתו לחיות בשקט עם שכניו. העניין הוא, שהפחד שנטוע עמוק ב - DNA שלנו, גורם לנו להתעסק אך ורק בהישרדות ובאיומים של אלה שרוצים להשמיד אותנו.

אז הנני מבקשת - די, תפסיקו. אני לא אומרת שצריך להקל ראש במלחמה מול החמאס, חלילה! זכותם של אזרחי מדינת ישראל לחיות בשקט, זכותם של החיילים שלנו לחזור הביתה בריאים ושלמים. אני בטוחה שרוב המנהיגים שלנו בלב שלם, מאמינים בזכות זו - לגבי כל השאר, אני בספק. הניסיון להשמיד את עם ישראל לא צלח מעולם והיו רבים וטובים מהחמאס ומאיראן שניסו, עשו עבודה טובה אבל לבסוף משהו התפקשש שם. כפי שאמרתי - צה"ל חזק והוא ינצח. אבל מה עם ההתדרדרות החינוכית והערכית? מה עם הכבוד ההדדי? מה עם הנכים, העובדים הסוציאליים, המורים, הרופאים? מה עם אנשי הרוח והאקדמיה הרבים שנוטשים את הארץ? מה עם אחוז ההשתמטות הגבוהה? מה עם תרבות העבודה התובענית והמפלה? מה עם הפער בין השכר לבין עלות הצריכה?

שלא תתנו למלחמות ואינתיפאדות (שתמיד היו ותמיד יהיו) לעלות לכם לראש. אני אגלה לכם משהו - זה בדיוק מה שהאויב רוצה, הפרנויה שלנו מזינה אותו. ההתעסקות התמידית במלחמה ובאיומים הביטחוניים אם התקשורת ואם ברחוב הישראלי מפנים את כל הזרקורים לבריונים עם הרקטות. ואתם יודעים מה? הם יודעים את זה!

המאמר נכתב על ידי מורן צידון - סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת בר אילן, עוסקת במחקר והוראה ומרצה בתחומי הסוציולוגיה, חברה ישראלית והפסיכולוגיה חברתית.