כלכלת טרור: מקורות המימון של החמא"ס

המבצע בעזה גובה מישראל משאבים כלכליים כבדים שאת תוצאותיו נראה לאחר בסיום המערכה. כמו כן, החמאס צפוי לקבל מכה כלכלית לא קלה. על רקע הלחימה של מדינת ישראל מול ארגון החמא"ס, ראוי לבדוק מקורות המימון של הארגון. חמא"ס מוכרז כארגון טרור כמעט בכל מקום בעולם. לכן לא ניתן להעביר לו כספים באמצעים חוקיים ולגיטימיים כמו העברות בנקאיות ועסקאות מט"ח. בעקבות כך עם הזמן התפתחו שיטות שונות ועקיפות להעברת הכספים מתאי הארגון ברחבי העולם לעזה. למימון החמא"ס יש מרכיב מרכזי במימוש מטרותיו של הארגון. למשל, כיצד מממן החמא"ס את הלחימה מול ישראל?, או מה הם מקורות המימון של הארגון?

ללא מימון חיצוני , אין זכות קיום לחמא"ס. הוא חייב משאבים כספיים על מנת להמשיך ולממן את פעולות הטרור שלו.

ראשית, חמא"ס מקבל מימון ממדינות כגון איראן, ערב הסעודית וממדינות ערביות אחרות. כספי המימון לא מגיע רק מגורמים רשמיים (ראשי מדינה), אלא מאנשים פרטיים ואמידים התומכים באידיאולוגיה ופעולות החמא"ס.

שנית, החמא"ס משתמש בצדקה (Dawa) ככלי לגיוס כספים שהוא אחד מחמשת עמדוי האסלאם. השימוש בכלי זה נפוץ במיוחד אצל ארגוני טרור איסלמיים קיצוניים בגלל היעילות שלו.החמא"ס מגייס צדקה באופן חשאי ודיסקרטי עד כמה שניתן על מנת להימנע מזיקתו של הארגון לפעילות מסוג זה. 

הארגון מגייס תרומות מכל רחבי העולם כאשר הרוב מגיע מאגודות צדקה המהוות רשת פיננסית של החמא"ס:

• Interpal (קרן הרווחה והפיתוח לפלסטין) - ארגון צדקה המעביר כספים לחמא"ס. משרד המשפטים האמריקאי טען כי הארגון תומך במימון טרור ונאסר על אזרחי ארצות הברית לעשות עסקים עם הארגון.    
• The Al Aqsa Fund (קרן אל אקצה) - ארגון צדקה לו סניפים ברחבי אירופה. הארגון תואר על ידי ארצות הברית כמרכיב קריטי של תמיכה בחמא"ס אשר משתמש בסיוע כספי והומניטרי ככיסוי לספק תמיכה לארגון.
• Le Comité de Benfaisance et de Secours aux Palestiniens - קרן צדקה מצרפת שמגדירה את עצמה כארגון העוסק בפיתוח תוכניות כלכליות וחברתיות יחד עם ארגונים מקומיים בעזה. בשנת 1997 משטרת ישראל הגדירה את הארגון ככקבוצת טרור עם זיקה מובהקת לגיוס כספים בשביל ארגונים אחרים. בשנת 2003, משרד האוצר האמריקאי הגדיר אותם כקבוצת טרור לצרכי גיוס כספים למען טרור.
• Holy Land Foundation for Relief and Development (קרן האדמה הקדושה לרווחה ופיתוח) - קרן מימון הנמצאת בארצות הברית וממנת פעולות טרור של החמאס משנות התשעים. הארגון הוצא מחוץ לחוק בארצות הברית. באיחוד האירופי נכסיו הוקפאו. 

אלו הן רק חלק קטן מקרנות לגיוס כספים שחמא"ס משתמש על מנת לממן את המשך פעולותיו. קיימות מאות של קרנות מסוגים אלו ברחבי ארצות הברית, אירופה והמזרח התיכון. 

קיימות שיטות נוספות למימון הארגון כגון הלבנת הון, סחר בסמים וזיוף. נכון להיום לחמא"ס אין כל דרך חוקית להעביר אליו כספים. לכן, הוא נאלץ להשתמש בצינורות לא רישמיים על מנת להמשיך את פעילותו. לישראל ושאר מדינות המערב יש את הפתרונות לחסום צינורות אלו אך הן אינן יכולות למנוע את התופעה במלואה. לנוכח האיום, יש להגביר את השיתוף פעולה במסגרת הבינלאומית בין מדינות על מנת לקבל תמונה רחבה ככל האפשר לגבי מקורות המימון לחמא"ס. אם לא באמצעים צבאיים, אולי באמצעים כלכליים יהיה אפשר לנטרל את החמא"ס ולהוביל את האזור לעתיד טוב יותר. 

זיו ידוב, ראש ארגון בפתח, כעת נמצא בלימודי תואר M.A במסלול המחקרי באוניברסיטת חיפה בתחום יחסים בינלאומיים, בעל תואר B.A במדעי המדינה וגאוגרפיה. כמו כן היה מתמחה בכיר במסגרת תוכנית טרור ומלחמה בעצימות נמוכה במכון INSS.   

יפן בין פאסיביות למיליטנטיות

במהלך דיון ארוך במיכלי המחשבה שהקמנו, סקרנו מדינות וארגונים רבים בעולם נוכח המצב הבטחוני העולמי הרעוע ונוכח עליית האסלאם הקיצוני, ע"ע המצב הישראלי-פלסטיני. לאחר בחינה מדוקדקת רצינו להצביע על שינוי דפוס חדש בעולם שעוד ידברו עליו רבות, הגענו למסקנה כי ישנה תזוזה בעולם אשר אף גורם טרם שם עליו את הדגש בחודשים האחרונים ואנו סוברים כי זוהי חובתנו לפרטה בפניכם, זאת בכדי שבעתיד הקרוב, כאשר תשמעו על התרחשויות הללו באזור ההוא של הגלובוס, תזכרו היכן נחשפתם לזה ראשונים.

יפן, כמדינה הממוקמת במקום העשירי בעולם מבחינת גודל אוכלוסייתה נשארה רדומה במקצת בחמישים השנים האחרונות, נראה כי מאז שנות ה - 70 ההתרחשויות סביבה בכל הנוגע לצבא, חימוש והגנה עצמית היו בגדר ספקולציות רחוקות. אך בחודשים אלו אנו עדים לשינוי בפרדיגמת הפעולה ההגנתית של המדינה. שינוי חוקתי אל מול שינוי פורמלי-צבאי אשר בא לציין שחר של יום חדש, לפחות מבחינת העם היפני.

ראש הממשלה היפני שינזו אבה, החל לחזק את עמדות מדינתו התוקפנית מכמה סיבות. בראש ובראשונה בכדי לקבל הכרה בינלאומית, כמו גם לשמור על עמדותיה ואזורי הסכסוך שלה ולבסוף בכדי להגן על תושביה בעת הצורך. לשם כך הם ביצעו שינוי חוקתי ראשון מאז שנת 1967, אשר מרחיב את סעיף ההגנה העצמית בצורת התחמשות צבאית באופן גורף תוך קביעת העובדה כי הצבא היפני יגן על אזרחיו ויסייע לבעלות הברית בעלי אינטרס משותף, אולם הדגיש לא פעם ראש הממשלה אבה כי הצבא היפני לא ישתתף בפעולות צבאיות כגון "מלחמת המפרץ" או "מלחמת עיראק". כך לפי הפרוטוקולים, יפן תגביר את התמיכה הכלכלית בצבאה ב - 5% למשך חמשת השנים הקרובות אשר יכללו בין היתר מכ"מ נגד מזלטי"ם, מטוסי F-35 אמריקאיים ומערכות תקיפה חדשניות.

אז מה בעצם השתנה פה מאז מלחמת העולם השניה מבחינת יפן? עד אותה התקופה, התמקדה יפן ברוסיה בכדי שתוכל להתמודד כנגדה בעת המלחמה הקרה, כאשר אותה המלחמה תמה, יפן התאוששה והחלה ללטוש עיניים לאזורייה המערביים והדרומיים תוך רצון להתרחב למזרח סין בכסות של "הגנה עצמית", לכן נוצר שינוי בדפוס הפעולה המלחמתי של יפן בכל מה שקשור ברכישות נשק חדש, ניסוי כלים לכלי נשק חדשים בחסות חברת מיצובישי, פיתוח אמצעי לוחמה ושינוי מדיניות, כל זאת בכדי לשים את הצבא מאחורי הממשל הסיני כדי שברגע האמת יוכלו לספח לעצמם את אותם אזורים שנויים במחלוקת ולקחת אותם לעצמה.

שינזו אבה (במרכז) יחד עם ג'ון קארי (שני משמאל)

למרות היחסים הדיפלומטיים האיתנים בין יפן לארצות הברית, אותה אימפריה מתפוררת שציינתי במאמרי הקודם, היחסים הצבאיים אינם מצליחים להבשיל לכדי מצב של רכישה וקנייה של נשק אחת מן השניה, אזי המצב מוביל לכך שיפן צריכה להיות תלויה על מדינות אחרות, אשר שמחות כמובן לסייע לה בשינוי פרדיגמת הלחימה האקטיבית שלה. בעקבות כך מתחילים להרקם קשרים מיוחדים עם מדינות באזור אסיה-פסיפיק כגון אוסטרליה ואף הפיליפינים אשר קיבלו בברכה את רצון יפן לנער את האבק מעל הצבא המיושן שלה ולשדרג אותו בתמורה למידע צבאי חדשני. בתוך כך, מזכיר הממשלה האמריקאי, ג'ון קרי, במסיבת עיתונאים בשיתוף שר החוץ היפני אמר כי ארצות הברית מבטיחה להגן על יפן מפני סין בכל הקשור לשטחים הכבושים.

השטחים הכבושים של בין יפן לסין

לא רק בתחום רכישות הנשק יפן שמה דגש, אלא גם אותה המדינה מחזקת את יצוא הנשק שלה לראשונה מאז 1967, כעת היא מפתחת נ"מ בשדרוג מערכות אמריקאיות תוך הובלתן לקאטר. כמובן מכיוון שהם כל כך הומנים, הם מבצעים זאת בשלושה תנאים הראשון הוא בשקיפות תעבורת הנשק, חתימת חוזים המונעים מעבר למדינת צד שלישי ואי ביצוע עסקאות עם מדינות אשר מצויות בסכסוך על פי החלטות האו"ם.

העם היפני אינו מגיב בהתלהבות רבה להתרחשויות האלה, לפחות לא כעת, המספרים מראים כי 34% אמרו כי הם בעד המהלך הצבאי-חוקתי בעוד 50% מתגדים לכך. אנו משערים כי העם אינו רואה את הפריזמה כולם של המפה הפוליטית צבאית שעומדת מולו ואינו מבין את המשמעויות של חיזוק יחסי הגומלין, אולי הוא חושש מן הענק הסיני בכל מה שקשור לעוצמתה הצבאית של מעצמת העל בפוטנציה. כיאה לסין, היא מגנה את הפעילות הזו וקוראת לממשלה היפנית לפעול בדרכי שלום ולא להתחמק מעברה הקודר (WWII) בכדי לבנות עתיד שקט תוך שמירה על השקט האזורי.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

המאבק על עתידה של אוקראינה

בשבועיים האחרונים נכתבו שני מאמרים העוסקים בהשפעתן של המעצמות (רוסיה, ארצות הברית והאיחוד האירופי) על מצבה הפוליטי-בטחוני של אוקראינה. המאמר השלישי יעסוק בזהותה של אוקראינה ויכולתה לתפקד כמדינה.  
מדינה ריבונית מוגדרת כיישות לה קיים זכות בסיסית לשלוט בשטח אשר הוגדר מראש. כמו כן, ליישות זו יש את הזכות לסמלי מדינה היחודיים לה בלבד. עד לקריסת ברית המועצות לאוקראינה לא היתה זכות ממשית. לאחר התמוטטה של המעצמה הסובייטית, אוקראינה הגדירה לעצמה דגל, המנון, שפה וסמלים אשר יועדו למצוא מכנה משותף אצל כלל אזרחי המדינה ולשקף את היותה מדינה ריבונית. 
הארועים האחרונים כגון סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה, מקדמים דיון חשוב בנוגע לשימוש בסמלים מקומיים והזכות של אוקראינה לריבונות עצמאית. 

כידוע, חצי האי קרים ניתן במתנה על ידי ניקיטה חרושצ'וב ב-1954, שליט ברית המועצות דאז. מאז, חצי האי קרים היה מאוכלס ברוב של דוברי רוסית. כמו כן, מאז עצמאותה של אוקראינה, דובר על רצונה של רוסיה לספח את את חצי האי. יותר מזה, השפעתה של רוסיה הייתה כה גדולה עד שנשיא אוקראינה לשעבר, ויקטור ינוקוביץ', אישר שימוש רשמי בשפה הרוסית במדינה. כתוצאה מכך, כוחה של רוסיה  גדל והחליש את עוצמתה וסמכותה של אוקראינה בשטחה. נוצר מצב בלתי סביר בו מדינה בעלת גבולות ברורים, דגל ושפה עצמאית, איבדה את הלגיטימציה השלטונית בשטחה. 
יותר מזה, אוקראינה מעולם לא נראתה כמדינה ריבונית. במזרח המדינה גרים כעשרה מליון דוברי רוסית, אזור שסופח על ידי ברית המועצות על מנת להחליש את הלאומיות האוקראינית. 
למרות שמבנה זה לא היה אמור למנוע התגבשותה של אוקראינה למדינה עצמאית, העובדות מראות כי בעשרים שנים האחרונות, היא נכשלה לעשות זאת. הכשלון התבטא בשלטון רופף שלא הצליח להנחיל את השפה האוקראינית וההסטוריה לעשרות מליוני תושביה. 

  
נוצר  מצב אבסורדי בו נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הביע דאגה לבטחונם ולזכויותם של תושביה דוברי הרוסית באוקראינה. השלב הבא עלול להיות קטלני יותר מן הצד הרוסי. לפיכך הפתרון המוצע של חיזוק הריבונות הרוסית על ידי בניית מוסדות מדינה חזקים, הפיכת השפה האוקראינית כשפה רישמית היחידה במדינה ולפעול בשיתוף פעולה עם תושביה על מנת לגרום להם להבין את הצורך להתנתק מזרועות הדוב הרוסי, הוא הפתרון המתבקש. הפעולה הראשונה שנעשתה לכיוון מטרה זו הוא חתימת הסכם כלכלי עם האיחוד האירופי, מהלך שחיזק את השלטון הנבחר באוקראינה והרחיק אותה מזרועותיה של רוסיה.   
לסיכום, אוקראינה כמדינה בעלת גבולות ברורים, שפה, המנון ודגל מוגדרת כריבונית. אולם, זה לא מספיק. שלטון רופף יחד עם מיעוט רוסי במזרח המדינה מאיים להפוף את אוקראינה למדינה נחשלת (Failed State). כמו כן כדי למנוע התערבות של שחקנים חיצוניים, אוקראינה חייבת למצוא את הנוסחא הנכונה לבסס שלטון חזק ויציב אשר יפנה לכלל המיעוטים במדינה. בחירתו של הנשיא החדש, שחתם על ההסכם הכלכלי עם האיחוד האירופי, ניראת החלטה טובה וחיובית לאוקראינה. אולם לאוקראינה עדיין דרך ארוכה ליציבות וגורלה רחוק מלהיות בטוח.

זיו ידוב, ראש ארגון בפתח, כעת נמצא בלימודי תואר M.A במסלול המחקרי באוניברסיטת חיפה בתחום יחסים בינלאומיים, בעל תואר B.A במדעי המדינה וגאוגרפיה. כמו כן היה מתמחה בכיר במסגרת תוכנית טרור ומלחמה בעצימות נמוכה במכון INSS.   

המלחמה הקרה - מודל 2014

מסוף מלחמת העולם הראשונה, היה ברור לכל העולם כי שתי מעצמות דומיננטיות בנוסף למעצמות ששלטו עד כה בעולם, מרימות ראש ותופסות את מקומן כמנהיגות העולם, כל אחת לפי הפריזמה שלה. הראשונה היא ארצות הברית הליברלית-קפיטליסטית והשניה היא ברית המועצות הקומוניסטית סוציליסטית. גודלן הפיזי אשר רומז על עצמתן הצבאית הגיע לשיאים שהאנושות לא נחשפה אליהם עד לאותו הרגע.
היינו עדים לעשורים מלאי מאבקי כח, שליטה ודומיננטית שהתחלפה בחוצפה. ברית המועצות אף פעם לא גברה על ארצות הברית, זאת למרות החשש האמריקאי מפיתוח סובייטי כלשהו שיאפשר לברית המועצות להוביל על הטכנולוגיה המערבית. התרגלנו למדיניות הדטאנט שהפכה להיות שגורה בפינו עד לעצם היום הזה עם שינויים כאלה.

כפי שאנו כבר רגילים לדעת מן המדע, כל מה שעולה - חייב לרדת, לכל אחד יש את המבנה, הגודל והמשקל שלו. ברגע שהעצם מגיע לעוצמתו המירבית מתחילה הדעיכה מטה במהירות כזו או אחרת. השוואה כזו היא קלאסית למדעי המדינה. זה קרה עם המעצמות הגדולות ביותר כגון האימפריה העתמ'אנית ואין שום סיבה שהמודל הזה לא יתאים גם לעת החדשה. זה קרה עם בריה"מ בשנת 1990 אשר דעכה, אך לדעתי היא לא חדלה מלהיות מעצמת על וכעת אנו רואים את מגמת הירידה גם אצל ארצות הברית. חולשה צבאית מובילה בסופו של דבר לחולשה כלכלית המובילה בסופו של דבר להתפרקות המעצמה בעידן הגלובליזציה, זאת למרות שאינני בטוח כי יתכן ודווקא בעקבות עידן הגלובליזציה, הכלכלה היא זו שתכריע את הכף.

כמובן שרוסיה, אשר אף פעם לא נחלשה והובסה בצורה חד משמעית, תנצל את המצב ותנסה לאחזור בשטחים ועוצמה כחלק מהאינסטינקט הישן שטמון ב - DNA של אותה המעצמה, היא מזהה טוב יותר את חוסר האיזון המבצבץ, את חולשת אירופה, את הגירעון העצום של ארה"ב, את האסלאם הרדיקלי המרים את הראש בלב ליבן של מדינות ערב ואירופה ואת התחזקותן של הודו וסין צבאית וכלכלית. אני ארצה לחזק את דברי במידה והם לא היו ברורים עד כה, המלחמה הקרה חזרה ללב המאבק, היא לא נפסקה אף פעם, היא רק דעכה. אנו עדיין לא עדים לשינוי בצורה אינטנסיבית, מכיוון שתהליכים גלובליים מתפתחים לאט, אך יש לקרוא את המפה בצורה אחראית וביקורתית ולנתח זאת לעומק.

כאשר המאבק במזרח התיכון ישקוט, אירופה תתייצב וארה"ב תמשיך לאבד מאחיזתה, אנו נהיה עדים להמשך התפשוטתה של רוסיה מערבה, פיתוח דפוסי נשק חדשים ויצירת בריתות שישאירו אותנו בפה פעור וכל זה בכסות של זכויות מדומות כחלק מהרצון של רוסיה דווקא "להיטיב" עם אזרחי המדינה הנכבשת.

יש לשים לב, ההשתלטות על אוקראינה נערכת כמצעד עוצמתי המלא בפאתוס, בקושי כדור אחד נורה כחלק מן ההשתלטות, פוטין לא ממהר לשום מקום והוא כבר למד מן העולם הערבי כי בעזרת סבלנות אפשר להשיג דברים יקרי ערך כגון אדמה ומשאבים. רוסיה תמוטט את השלטון, תהפוך אותו לתלותי וכחלק "מהסיוע הנדיב" של אמא רוסיה, היא תשאב את התושבים לתוכה, במיוחד בעקבות המאמר של זיו מן השבוע שעבר, אשר בעקבות חתימת אוקראינה על ההסכם עם האיחוד האירופי, גינתה רוסיה את ההסכם ותהיו בטוחים כי היא תדאג לסכל אותו.

בינתיים בצד המערבי של המפה הגלובלית, אנו רואים נשיא חיוור אשר מאיים בנשק סרק ומבצע אפס פעולה - דיפלומטית או צבאית. אין מה לצפות מנשיא אמריקאי שעבר את מחצית הקדנציה שלו, אין לו שום סיבה להיזכר כנשיא שהחל עימות עם רוסיה, הוא מבקש לסיים את השנתיים האלה כדי שנשיא חדש "ישבור את הראש" על הנושא הזה. בינתיים יותר חשוב לו לפתור את הבעיות בתוך האימפריה המתפוררת שלו. כעת חשוב לאובמה לשמור על היחסים הטובים בין המדינות ולשמור על שלום הבית, תהיו בטוחים כי אם קיסינג'ר היה יושב עכשיו על כסא מזכיר הממשלה, הוא היה דואג לבצע את הסדר הנדרש בסוגיה זו.

לבסוף, אותנו מעניין לדעת איך כחלק ממאבק הענקים הזה, תתמודד רוסיה עם התקפות הטרור הצ'צ'ניות, כיצד יגיבו להתקפות האלימות מצד האסלאם ואיך הם יטפלו בבעיה זו.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).