יום ראשון, 6 ביולי 2014

המלחמה הקרה - מודל 2014


מסוף מלחמת העולם הראשונה, היה ברור לכל העולם כי שתי מעצמות דומיננטיות בנוסף למעצמות ששלטו עד כה בעולם, מרימות ראש ותופסות את מקומן כמנהיגות העולם, כל אחת לפי הפריזמה שלה. הראשונה היא ארצות הברית הליברלית-קפיטליסטית והשניה היא ברית המועצות הקומוניסטית סוציליסטית. גודלן הפיזי אשר רומז על עצמתן הצבאית הגיע לשיאים שהאנושות לא נחשפה אליהם עד לאותו הרגע.
היינו עדים לעשורים מלאי מאבקי כח, שליטה ודומיננטית שהתחלפה בחוצפה. ברית המועצות אף פעם לא גברה על ארצות הברית, זאת למרות החשש האמריקאי מפיתוח סובייטי כלשהו שיאפשר לברית המועצות להוביל על הטכנולוגיה המערבית. התרגלנו למדיניות הדטאנט שהפכה להיות שגורה בפינו עד לעצם היום הזה עם שינויים כאלה.
כפי שאנו כבר רגילים לדעת מן המדע, כל מה שעולה - חייב לרדת, לכל אחד יש את המבנה, הגודל והמשקל שלו. ברגע שהעצם מגיע לעוצמתו המירבית מתחילה הדעיכה מטה במהירות כזו או אחרת. השוואה כזו היא קלאסית למדעי המדינה. זה קרה עם המעצמות הגדולות ביותר כגון האימפריה העתמ'אנית ואין שום סיבה שהמודל הזה לא יתאים גם לעת החדשה. זה קרה עם בריה"מ בשנת 1990 אשר דעכה, אך לדעתי היא לא חדלה מלהיות מעצמת על וכעת אנו רואים את מגמת הירידה גם אצל ארצות הברית. חולשה צבאית מובילה בסופו של דבר לחולשה כלכלית המובילה בסופו של דבר להתפרקות המעצמה בעידן הגלובליזציה, זאת למרות שאינני בטוח כי יתכן ודווקא בעקבות עידן הגלובליזציה, הכלכלה היא זו שתכריע את הכף.

כמובן שרוסיה, אשר אף פעם לא נחלשה והובסה בצורה חד משמעית, תנצל את המצב ותנסה לאחזור בשטחים ועוצמה כחלק מהאינסטינקט הישן שטמון ב - DNA של אותה המעצמה, היא מזהה טוב יותר את חוסר האיזון המבצבץ, את חולשת אירופה, את הגירעון העצום של ארה"ב, את האסלאם הרדיקלי המרים את הראש בלב ליבן של מדינות ערב ואירופה ואת התחזקותן של הודו וסין צבאית וכלכלית. אני ארצה לחזק את דברי במידה והם לא היו ברורים עד כה, המלחמה הקרה חזרה ללב המאבק, היא לא נפסקה אף פעם, היא רק דעכה. אנו עדיין לא עדים לשינוי בצורה אינטנסיבית, מכיוון שתהליכים גלובליים מתפתחים לאט, אך יש לקרוא את המפה בצורה אחראית וביקורתית ולנתח זאת לעומק.
כאשר המאבק במזרח התיכון ישקוט, אירופה תתייצב וארה"ב תמשיך לאבד מאחיזתה, אנו נהיה עדים להמשך התפשוטתה של רוסיה מערבה, פיתוח דפוסי נשק חדשים ויצירת בריתות שישאירו אותנו בפה פעור וכל זה בכסות של זכויות מדומות כחלק מהרצון של רוסיה דווקא "להיטיב" עם אזרחי המדינה הנכבשת.




יש לשים לב, ההשתלטות על אוקראינה נערכת כמצעד עוצמתי המלא בפאתוס, בקושי כדור אחד נורה כחלק מן ההשתלטות, פוטין לא ממהר לשום מקום והוא כבר למד מן העולם הערבי כי בעזרת סבלנות אפשר להשיג דברים יקרי ערך כגון אדמה ומשאבים. רוסיה תמוטט את השלטון, תהפוך אותו לתלותי וכחלק "מהסיוע הנדיב" של אמא רוסיה, היא תשאב את התושבים לתוכה, במיוחד בעקבות המאמר של זיו מן השבוע שעבר, אשר בעקבות חתימת אוקראינה על ההסכם עם האיחוד האירופי, גינתה רוסיה את ההסכם ותהיו בטוחים כי היא תדאג לסכל אותו.
בינתיים בצד המערבי של המפה הגלובלית, אנו רואים נשיא חיוור אשר מאיים בנשק סרק ומבצע אפס פעולה - דיפלומטית או צבאית. אין מה לצפות מנשיא אמריקאי שעבר את מחצית הקדנציה שלו, אין לו שום סיבה להיזכר כנשיא שהחל עימות עם רוסיה, הוא מבקש לסיים את השנתיים האלה כדי שנשיא חדש "ישבור את הראש" על הנושא הזה. בינתיים יותר חשוב לו לפתור את הבעיות בתוך האימפריה המתפוררת שלו. כעת חשוב לאובמה לשמור על היחסים הטובים בין המדינות ולשמור על שלום הבית, תהיו בטוחים כי אם קיסינג'ר היה יושב עכשיו על כסא מזכיר הממשלה, הוא היה דואג לבצע את הסדר הנדרש בסוגיה זו.
לבסוף, אותנו מעניין לדעת איך כחלק ממאבק הענקים הזה, תתמודד רוסיה עם התקפות הטרור הצ'צ'ניות, כיצד יגיבו להתקפות האלימות מצד האסלאם ואיך הם יטפלו בבעיה זו.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

VideoBar

התוכן הזה עדיין אינו זמין בחיבורים מוצפנים.