המאבק על עתידה של אוקראינה

בשבועיים האחרונים נכתבו שני מאמרים העוסקים בהשפעתן של המעצמות (רוסיה, ארצות הברית והאיחוד האירופי) על מצבה הפוליטי-בטחוני של אוקראינה. המאמר השלישי יעסוק בזהותה של אוקראינה ויכולתה לתפקד כמדינה.  
מדינה ריבונית מוגדרת כיישות לה קיים זכות בסיסית לשלוט בשטח אשר הוגדר מראש. כמו כן, ליישות זו יש את הזכות לסמלי מדינה היחודיים לה בלבד. עד לקריסת ברית המועצות לאוקראינה לא היתה זכות ממשית. לאחר התמוטטה של המעצמה הסובייטית, אוקראינה הגדירה לעצמה דגל, המנון, שפה וסמלים אשר יועדו למצוא מכנה משותף אצל כלל אזרחי המדינה ולשקף את היותה מדינה ריבונית. 
הארועים האחרונים כגון סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה, מקדמים דיון חשוב בנוגע לשימוש בסמלים מקומיים והזכות של אוקראינה לריבונות עצמאית. 

כידוע, חצי האי קרים ניתן במתנה על ידי ניקיטה חרושצ'וב ב-1954, שליט ברית המועצות דאז. מאז, חצי האי קרים היה מאוכלס ברוב של דוברי רוסית. כמו כן, מאז עצמאותה של אוקראינה, דובר על רצונה של רוסיה לספח את את חצי האי. יותר מזה, השפעתה של רוסיה הייתה כה גדולה עד שנשיא אוקראינה לשעבר, ויקטור ינוקוביץ', אישר שימוש רשמי בשפה הרוסית במדינה. כתוצאה מכך, כוחה של רוסיה  גדל והחליש את עוצמתה וסמכותה של אוקראינה בשטחה. נוצר מצב בלתי סביר בו מדינה בעלת גבולות ברורים, דגל ושפה עצמאית, איבדה את הלגיטימציה השלטונית בשטחה. 
יותר מזה, אוקראינה מעולם לא נראתה כמדינה ריבונית. במזרח המדינה גרים כעשרה מליון דוברי רוסית, אזור שסופח על ידי ברית המועצות על מנת להחליש את הלאומיות האוקראינית. 
למרות שמבנה זה לא היה אמור למנוע התגבשותה של אוקראינה למדינה עצמאית, העובדות מראות כי בעשרים שנים האחרונות, היא נכשלה לעשות זאת. הכשלון התבטא בשלטון רופף שלא הצליח להנחיל את השפה האוקראינית וההסטוריה לעשרות מליוני תושביה. 

  
נוצר  מצב אבסורדי בו נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הביע דאגה לבטחונם ולזכויותם של תושביה דוברי הרוסית באוקראינה. השלב הבא עלול להיות קטלני יותר מן הצד הרוסי. לפיכך הפתרון המוצע של חיזוק הריבונות הרוסית על ידי בניית מוסדות מדינה חזקים, הפיכת השפה האוקראינית כשפה רישמית היחידה במדינה ולפעול בשיתוף פעולה עם תושביה על מנת לגרום להם להבין את הצורך להתנתק מזרועות הדוב הרוסי, הוא הפתרון המתבקש. הפעולה הראשונה שנעשתה לכיוון מטרה זו הוא חתימת הסכם כלכלי עם האיחוד האירופי, מהלך שחיזק את השלטון הנבחר באוקראינה והרחיק אותה מזרועותיה של רוסיה.   
לסיכום, אוקראינה כמדינה בעלת גבולות ברורים, שפה, המנון ודגל מוגדרת כריבונית. אולם, זה לא מספיק. שלטון רופף יחד עם מיעוט רוסי במזרח המדינה מאיים להפוף את אוקראינה למדינה נחשלת (Failed State). כמו כן כדי למנוע התערבות של שחקנים חיצוניים, אוקראינה חייבת למצוא את הנוסחא הנכונה לבסס שלטון חזק ויציב אשר יפנה לכלל המיעוטים במדינה. בחירתו של הנשיא החדש, שחתם על ההסכם הכלכלי עם האיחוד האירופי, ניראת החלטה טובה וחיובית לאוקראינה. אולם לאוקראינה עדיין דרך ארוכה ליציבות וגורלה רחוק מלהיות בטוח.

זיו ידוב, ראש ארגון בפתח, כעת נמצא בלימודי תואר M.A במסלול המחקרי באוניברסיטת חיפה בתחום יחסים בינלאומיים, בעל תואר B.A במדעי המדינה וגאוגרפיה. כמו כן היה מתמחה בכיר במסגרת תוכנית טרור ומלחמה בעצימות נמוכה במכון INSS.   

המלחמה הקרה - מודל 2014

מסוף מלחמת העולם הראשונה, היה ברור לכל העולם כי שתי מעצמות דומיננטיות בנוסף למעצמות ששלטו עד כה בעולם, מרימות ראש ותופסות את מקומן כמנהיגות העולם, כל אחת לפי הפריזמה שלה. הראשונה היא ארצות הברית הליברלית-קפיטליסטית והשניה היא ברית המועצות הקומוניסטית סוציליסטית. גודלן הפיזי אשר רומז על עצמתן הצבאית הגיע לשיאים שהאנושות לא נחשפה אליהם עד לאותו הרגע.
היינו עדים לעשורים מלאי מאבקי כח, שליטה ודומיננטית שהתחלפה בחוצפה. ברית המועצות אף פעם לא גברה על ארצות הברית, זאת למרות החשש האמריקאי מפיתוח סובייטי כלשהו שיאפשר לברית המועצות להוביל על הטכנולוגיה המערבית. התרגלנו למדיניות הדטאנט שהפכה להיות שגורה בפינו עד לעצם היום הזה עם שינויים כאלה.

כפי שאנו כבר רגילים לדעת מן המדע, כל מה שעולה - חייב לרדת, לכל אחד יש את המבנה, הגודל והמשקל שלו. ברגע שהעצם מגיע לעוצמתו המירבית מתחילה הדעיכה מטה במהירות כזו או אחרת. השוואה כזו היא קלאסית למדעי המדינה. זה קרה עם המעצמות הגדולות ביותר כגון האימפריה העתמ'אנית ואין שום סיבה שהמודל הזה לא יתאים גם לעת החדשה. זה קרה עם בריה"מ בשנת 1990 אשר דעכה, אך לדעתי היא לא חדלה מלהיות מעצמת על וכעת אנו רואים את מגמת הירידה גם אצל ארצות הברית. חולשה צבאית מובילה בסופו של דבר לחולשה כלכלית המובילה בסופו של דבר להתפרקות המעצמה בעידן הגלובליזציה, זאת למרות שאינני בטוח כי יתכן ודווקא בעקבות עידן הגלובליזציה, הכלכלה היא זו שתכריע את הכף.

כמובן שרוסיה, אשר אף פעם לא נחלשה והובסה בצורה חד משמעית, תנצל את המצב ותנסה לאחזור בשטחים ועוצמה כחלק מהאינסטינקט הישן שטמון ב - DNA של אותה המעצמה, היא מזהה טוב יותר את חוסר האיזון המבצבץ, את חולשת אירופה, את הגירעון העצום של ארה"ב, את האסלאם הרדיקלי המרים את הראש בלב ליבן של מדינות ערב ואירופה ואת התחזקותן של הודו וסין צבאית וכלכלית. אני ארצה לחזק את דברי במידה והם לא היו ברורים עד כה, המלחמה הקרה חזרה ללב המאבק, היא לא נפסקה אף פעם, היא רק דעכה. אנו עדיין לא עדים לשינוי בצורה אינטנסיבית, מכיוון שתהליכים גלובליים מתפתחים לאט, אך יש לקרוא את המפה בצורה אחראית וביקורתית ולנתח זאת לעומק.

כאשר המאבק במזרח התיכון ישקוט, אירופה תתייצב וארה"ב תמשיך לאבד מאחיזתה, אנו נהיה עדים להמשך התפשוטתה של רוסיה מערבה, פיתוח דפוסי נשק חדשים ויצירת בריתות שישאירו אותנו בפה פעור וכל זה בכסות של זכויות מדומות כחלק מהרצון של רוסיה דווקא "להיטיב" עם אזרחי המדינה הנכבשת.

יש לשים לב, ההשתלטות על אוקראינה נערכת כמצעד עוצמתי המלא בפאתוס, בקושי כדור אחד נורה כחלק מן ההשתלטות, פוטין לא ממהר לשום מקום והוא כבר למד מן העולם הערבי כי בעזרת סבלנות אפשר להשיג דברים יקרי ערך כגון אדמה ומשאבים. רוסיה תמוטט את השלטון, תהפוך אותו לתלותי וכחלק "מהסיוע הנדיב" של אמא רוסיה, היא תשאב את התושבים לתוכה, במיוחד בעקבות המאמר של זיו מן השבוע שעבר, אשר בעקבות חתימת אוקראינה על ההסכם עם האיחוד האירופי, גינתה רוסיה את ההסכם ותהיו בטוחים כי היא תדאג לסכל אותו.

בינתיים בצד המערבי של המפה הגלובלית, אנו רואים נשיא חיוור אשר מאיים בנשק סרק ומבצע אפס פעולה - דיפלומטית או צבאית. אין מה לצפות מנשיא אמריקאי שעבר את מחצית הקדנציה שלו, אין לו שום סיבה להיזכר כנשיא שהחל עימות עם רוסיה, הוא מבקש לסיים את השנתיים האלה כדי שנשיא חדש "ישבור את הראש" על הנושא הזה. בינתיים יותר חשוב לו לפתור את הבעיות בתוך האימפריה המתפוררת שלו. כעת חשוב לאובמה לשמור על היחסים הטובים בין המדינות ולשמור על שלום הבית, תהיו בטוחים כי אם קיסינג'ר היה יושב עכשיו על כסא מזכיר הממשלה, הוא היה דואג לבצע את הסדר הנדרש בסוגיה זו.

לבסוף, אותנו מעניין לדעת איך כחלק ממאבק הענקים הזה, תתמודד רוסיה עם התקפות הטרור הצ'צ'ניות, כיצד יגיבו להתקפות האלימות מצד האסלאם ואיך הם יטפלו בבעיה זו.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

ההסכם בין האיחוד האירופי ואוקראינה והשפעתו על היחסים עם רוסיה

לאחרונה אוקראינה חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי, דבר שבתקווה יצעיד אותה לכלכלה מודרנית, איכות חיים גבוהה וקרבה למערב. חתימת ההסכם הובילה גם לתגובה מצד רוסיה כאשר נשיא המדינה, ולדימיר פוטין, אמר כי פעולה זו תאלץ את אוקראינה לבחור בינה לבין האיחוד האירופי. הקרמלין איים כי רוסיה תנקוט פעולות כדי להגן על כלכלתה, אם היא תושפע לרעה מההסכם שנחתם.

כזכור, הנשיא הפרו רוסי לשעבר של אוקראינה, ויקטור ינוקוביץ', דחה בנובמבר האחרון חתימה על הסכם מול האיחוד האירופי כדי להדק את קשרי אוקראינה עם רוסיה, מה שגרר חודשים של מהומות ומחאות שהובילו בסופו של דבר לעזיבתו מהמדינה. מיד אחר כך, רוסיה פלשה לחצי האי קרים שהיה בשליטת אוקראינה, ולאחר מכן גרר סנקציות מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי. 

וכעת הנשיא הנכנס של אוקראינה, פטרו פורושנקו, אמר באירוע החתימה בבריסל כי החתימה על ההסכם זהו הארוע המשמעותי ביותר מאז כינון עצמאותה של אוקראינה משנת 1991. מנגד, הצד הרוסי אינו מרוצה מן ההסכם בלשון המעטה אשר בתגובה לכך אמרו מקורבי הנשיא פוטין כי "מוסקבה תנקוט צעדים על מנת להגן על כלכלתה". 

ההסכם של אוקראינה מרחיק את חזונו של פוטין להקים את האיחוד היורו-אסיאתי, ארגון כלכלי בה שותפות גם בלארוס וקזחסטן. הארגון נועד לספק משקל נגדי לאיחוד האירופי. יותר מזה, ההסכם עם האיחוד האירופי צפוי לבוא על חשבון הכלכלה והבטחון של רוסיה. ראשית, האיחוד האירופי מקווה באמצעות אוקראינה, להקים שער ראשי לסחורות שלהם על מנת לחדור לשוק הרוסי. כאשר הקרמלין הביע את נכונותו לעצור את התוכנית, באופן טבעי זה הכעיס את הצד השני שעבורם זה עלול לגרום לאובדן הכנסה חשוב. שנית, ההסכם עלול להבעיר מחדש את הסכסוך בין הבדלנים הפרו-רוסים לבין הצבא הרוסי. נכון לעכשיו קיים הסכם הפסקת אש, אולם כבר במהלכו נרשמו הפרות ונראה כי חשיבותו מוטלת בספק. כמו כן רוסיה עלולה לשחק תפקיד משמעותי יותר בהגנה על האינטרסים שלה והשאיפה של פוטין לבסס מחדש את ההשפעה הרוסית באזור גדולים מאי פעם.

לסיכום, ההסכם בין אוקראינה לאיחוד האירופי, הוא הפסד גדול לרוסיה. נראה שפוטין ניסה למנוע ככל יכלותו חתימת הסכם שכזה על ידי המהומות שהצית באוקראינה. אלא שתוצאות הפעולות שעשה הובילו למגמה הפוכה מבחינתו. כתוצאה מכך הוא דחף את אוקראינה לזרועות המערב יותר מאי פעם. לסיכום, נראה שההסכם צפוי לספק התנגשויות הדדיות בין רוסיה לאוקראינה הן בפן הפוליטי-מדיני והן בפן הכלכלי. השאלה היא האם אוקראינה תשרוד את המהלך והקרבה לאיחוד האירופי או שרוסיה ופוטין יעלו הילוך ונראה הסלמה אזורית בהיקף שעדיין לא ראינו?

זיו ידוב, ראש ארגון בפתח, כעת נמצא בלימודי תואר M.A במסלול המחקרי באוניברסיטת חיפה בתחום יחסים בינלאומיים, בעל תואר B.A במדעי המדינה וגאוגרפיה. כמו כן יידוב מתמחה בכיר לשעבר, יוצא מכון INSS.