פח"ע עממ-מי?

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב משהו על ארועי הטרור "הרנדומלי" שמתרחשים בישראל על ידי מפגעים בודדים. חששתי בתחילה כי אני אפספס את המומנטום של כתיבת הפוסט, אבל התברר לי כי הארועים מתרחשים בתדירות גבוהה למדי ואני אוכל להשחיז קצת את המאמר עד שיצא מהודק וברור.

אולי בגלל פרשות אחרות שמעניינות את התקשורת ואף אולי בגלל שאתם עסוקים בחיי היום יום שלכם לא יצא לכם לעשות אחד ועוד אחד ולהסתכל על כל האירועים מפרספקטיבה טיפה שונה.
ארצה לסקור בקצרה את האירועים אשר התרחשו בחודשים האחרונים.

* זריקת אבנים על רכבים לכל אורך היום, עוד זריקות אבנים ועוד ארוע של אבנים (ועוד כמה קישורים בהמשך הכתבה)
* בת 9 שנפצעה קל מירי בפסגות
* הצתת עמדה ביטחונית בחברון
* ארוע טרור שסוכל על ידי הימ"מ והשב"כ שכלל חברי טרור סלאפי
* פלסטיני שרצח בדקירות סכין את החייל עדן אטיאס ז"ל

מה מתרחש בשטח
לא היה לי קשה לחפש את כל האירועים הללו ולקבץ אותם יחדיו. יש עוד עשרות אירועים שלא ציינתי, זאת רק דוגמה קטנה לכל האירועים הכוללים שהתרחשו, "במפתיע", בהדרגה מאז שחרור המחבלים בעסקת שליט ובעסקה האחרונה.
בואו נעשה שנייה פעולת חיבור פשוטה - ישראל שחררה מחבלים בעלי מוטיבציה רבה עם הרבה כעס על ישראל לתוך שטחי הרשות הפלסטינית פלוס נוער פלסטיני מתוסכל ואכול שקרים על יהודים פלוס מערכת חינוך שמטיפה לשנאה והרג, פלוס הבנה כי לא משנה איזה פעולת טרור תבצע (אם יתפסו אותך זורק אבן בערב, בבוקר כבר תשוחרר) אתה תקבל נוער פלסטיני משולהב שמעוניין לחסל אותך.

עדן אטיאס ז"ל

שמשחררים מחבלים עם דם על הידיים אתה לא רק מחזיר אנשי טרור מאומנים וחדורי שנאה בחזרה לאויב שלך, אלא אתה מחדיר מוטיבציה ופוגע בעוצמתך הביטחונית. אתה מערער את תחושת הביטחון של האזרחים שלך. למה ציפו במערכת הביטחון? הם חשבו שלא יהיו מפגעים בודדים?

רקע
פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) עממי לא קיים מאתמול, גם לא מלפני חודש וגם לא מלפני עשור. פח"ע עממי קיים מתחילת המאה הקודמת כאשר פלסטינים שחטו יהודים בסכינים ליד תחנות אוטובוס, ליד השדות, במרכזי קניות ואיפה לא. שלא נדבר על זריקות האבנים שהיו בדרך שיגרה.
התאכזבתי מהטור של רון בן ישי המכובד אשר הראה חוסר בקיאות משוועת כאשר ניסח את כותרת המאמר שלו "כזו לא אינתיפאדה שלישית. זה משהו חדש". אדון בן ישי וקוראי הבלוג, אין כאן מאפיינים חדשים, אין פה פעולות ללא מחשבה ואין פה צורך בדו-שיח עם הצד השני. יש מקום למעצרים נרחבים, השלטת עצמה בגדר ההפרדה ונטרול מוקדי הכוח שהתחזקו לאחרונה באזור יו"ע ועזה.

זריקת אבנים מקרית או לא?

טרור ואלימות ליד בית החולים והאוניברסיטה בירושלים (ובחיפה)
אז איך מסבירים לעולם שליד האוניברסיטה הכי טובה בארץ ובין הטובות בעולם, זורקים אבנים על רכבי הסטודנטים והאוטובוסים? זריקת האבנים "שגרתית" הפכה בימים האחרונים בתקשורת לפעולות טרור "והילדים" כונו חברי חוליית טרור, יותר נכון שתי חוליות טרור. לפי חקירת המשטרה, הנערים שייכו עצמם לארגון "החזית הדמוקרטית". ארגון זה הנו ארגון מיליטנטי פוליטי שכל מטרתו להתסיס את הלאום הערבי בישראל בכדי להובילו לאינתיפאדה שלישית אלימה וקשה יותר.
יש לציין בכל זאת לציין את המובן מאליו. יידוי האבנים וזריקת הבקטבי"ם הן פעולות מסוכנות שמבוצעות מידי יום מהכפרים סביב האוניברסיטה ומסכנות את העוברים והשבים, את החיילים ואת השומרים בבית החולים הדסה הר הצופים ובאוניברסיטת חיפה.
לא פחות מעשרה נערים בני 15-20 ביצעו את הפיגועים הללו בצורה מכוונת ומרושעת בכדי לפגוע ביהודים חפים מפשע. אותם חיות לא בוחלים באמצעים ומציבים תצפיתן על ההר בכדי לסמן לחבריו מתי מגיעה מכונית שניתן לרגום אותה. לאחרונה אף נפגעה תינוקת בת שנתיים חפה מפשע. אותם בני נוער טוענים שעשו זאת משנאה לישראל ומתוך רצון לפגוע ואף להרוג יהודים.
שלא תטעו, אין כאן מקום לטעון שאותם נערים באו ממצוקה וחיים במצב סוציו-אקונומי נמוך. אלו בני נוער אשר רוצים להתנתק מהחברה, לא רוצים שום קשר למדינה ומוכנים לפגוע באזרחים למען הערכים והאג'נדה שלהם.
זה כבר לא סוד שהאלימות בגדה המערבית זולגת לתוך ירושלים, זה רק עניין של זמן עד שתפרוץ מהומה תהומית ומסחררת שתגרור את כולנו למערבולת דמים.
לאחרונה גם בוצעו זריקות אבנים בחיפה והתופעה ממשיכה להתרחב ולהגיע עד לפתח דלתינו. 

אז מה צופן לנו העתיד?
אל לקורא לטעות ולחשוב כי אין אף גורם שמדרבן את אותם צעירים משולהבים עם אבן\סכין\בקט"ב ביד. הטפות במסגדים של אנשי הרוח המוסלמים רק מחזקת אותם, הקריאה לג'יהאד, מלחמת הקודש המפורסמת שלהם לא פוסקת ולא נחה לרגע, הם רק מחכים לניצוץ שיתחיל את האינתיפדה הבאה. אנו לא חוזים בהתפתחות תופעת זריקת האבנים והטרור העממי, אנו חוזים בריגרסיה! חזרה לתקופה מוקדמת יותר של הקמת המדינה, זהו מעגל, לא אבולוציה. כולם יודעים שאחרי האבנים והסכינים באים הרובים ואחריהם לאחרונה אף הטילים ונוצרת מלחמה.
בדרך כלל ידי כוחות הביטחון הישראלים הייתה על העליונה, אבל הערבים לא יפסיקו את מעגל השדים הזה עד שידם תהיה על העליונה. ואז הם לא ישתלטו עלינו וינהיגו את המדינה ואנו נחיה תחתם, אלא אנחנו נשחט ונברח. בואו נקווה שהיום הזה לא יבוא. האם יגיע היום שנפחד לצאת מהבית בגלל "ילדים" שזורקים אבנים?

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

שינוי המרחב קורא לשינוי בתפיסה - הביטחון הלאומי של ישראל

ביטחון, יודעים רוב אזרחי המדינה הוא התחום המוביל את סדר היום של מדינת ישראל מאז היווסדה ועד ימינו אנו. הדיון בנושא תקציב הביטחון הוא חלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי של ישראל כבר שנים רבות. תפיסת הביטחון של ישראל נשענה מאז ומעולם על הסובב אותה ועל הצורך של ישראל להרתיע את האויבים שלה תוך כדי שהיא מצליחה להחזיק ביכולת להתריע בזמן מפני תוקפנות ומחזיקה צבא חזק דיו בכדי להכריע את האויב במהירות באמצעות כוח מחץ.

ראש הממשלה

השינויים שהביאו עמם אירועי ה"אביב הערבי" ועיקרם בכך שאין כיום צבא ערבי המאיים על קיומה של ישראל צריך להיות מבורך וחייב לתת ביטוי בתפיסת הביטחון העתידית של ישראל. אומנם, האיומים על מדינת ישראל לא פסקו ואולי אף גברו יחד עם זאת התצורה השתנתה והיא מחייבת יותר מדיון בתקציב הביטחון או רכישת טכנולוגיות מתקדמות ויתרון צבאי אסטרטגי. לא רק שהאיום לא פסק הוא אף קורא תיגר על תפיסת הביטחון של ישראל ומאיים בפעם הראשונה מאז קום המדינה באמצעים שונים ומשונים על היכולת להשיג ביטחון אך ורק באמצעות המטרות שהוזכרו זה עתה.
לדאבוני אני חש זה זמן רב כי תפיסת הביטחון של ישראל לא לוקחת בחובה את המציאות הגיאו-אסטרטגית של ישראל. בעוד מדינת ישראל טוענת קבל עם ועולם כי האיום הקיומי עליה הוא הנשק הגרעיני שמפתחת הרפובליקה האסלאמית של איראן ממשיכה ישראל "להתמרכז" בגוש אוכלוסיה אחד המושך אליו את מיטב המוחות ומרב האוכלוסייה היצרנית של מדינת היהודים. אינני מצליח להבין כיצד מרשה המדינה הקטנה והמאוימת על ידי נשק גרעיני לרכז את כל עצמתה במרכז אחד ויחיד שפגיע בו תוביל בהכרח לחורבן מוחלט של המדינה.

מעבר לכך, ל"התמרכזות" הזו ישנם השלכות רבות ועיקרן פגיעה באוכלוסיית הפריפריה ויצירת פער אדיר בין תושבי המרכז לבין שאר תושבי המדינה. אומנם, ממשלת ישראל הנוכחית פעלה רבות לצורך יצירת תשתיות אשר יסייעו לתושבי הפריפריה להגיע למרכז אך לדאבוננו התשתיות האלו שואבות את כוח האדם מהפריפריה למרכז ולא הפוך. תשתיות הן אמצעי חשוב לקיומה של מדינה מתוקנת ומסודרת, גרמניה לדוגמא ניצלה את כספי הסיוע של תוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה לצורך שיקום המדינה תשתיות אלו סייעו רבות להפיכתה של גרמניה למעצמה כלכלית. ניתן להשוות את התשתיות לעורקים בגוף האדם: ככל שהדם יעבור מהר יותר ובקלות יותר כך הגוף יתפקד טוב יותר. בגרמניה שלא כמו בישראל ניתן דגש על קיומם של מרכזי מסחר רבים ופיזור של העצמה על פני ערים רבות: המבורג כעיר נמל, ברמן עיר תעשייה, בפרנקפורט הוקם שדה התעופה הגדול באירופה המקשר את כל התעופה ביבשת, מינכן היא עיר התרבות והכלכלה, ברלין קוסמופוליטית ומרכזת את ממשל המדינה, אזור דיסלדורף/ גילזנקירשן/ דורטומונד מספקים את הפועלים ומכרות הפחם וערים כמו שטוטגרט, וולפסבורג מייצרות תעשיית פורה של רכבים. אף אחת מן הערים הללו לא עוברת את רף 3 מיליון התושבים וזאת במדינה של 80 מיליון תושבים , לכל עיר יכולת כלכלית שאינה תלויה ברעותה אך כל עיר מחוברת בתשתיות מפותחות לאחרת והיכולת של כל עיר לעמוד בעצמאות כלכלית מאפשרת לפריפריה סביבה להתקיים בצורה איכותית.

האביב הערבי

גם ישראל יכולה לעבור ולבנות את עצמה על פי המודל הגרמני. תחילה צריכה להתבסס תפיסה שכדי לקיים פריפריה איכותית יש לייצר בה את מקומות עבודה איכותיים וכי יש לבזר את העצמה שנמצאת במרכז הארץ לשאר המקומות. תחילה צריכה הממשלה לוודא שצה"ל יעביר את מרבית עצמתו ממרכז הארץ כולל תשתיות המודיעין וכולל הקמתו המידית של עיר הבה"דים המדוברת בדרום. ישראל יכולה וצריכה להעתיק את מרכזי השב"כ והמוסד ממרכז הארץ לצפונה ולדרומה כך שמרבית העובדים של ארגונים אלו יעברו להתגורר באזורים אחרים ויחזקו אותם. אם זה יכול לעבוד ל - CIA בלנגלי זה יכול לעבוד גם למוסד בבאר שבע או בחיפה. ניתן וצריך להעביר חלק גדול מהמוסדות.

יהודה ושומרון והסכם עתידי עם הפלסטינים יכול להוות זרז של ממש בפיתוח הגליל והנגב. העברת האוכלוסייה שתפונה במסגרת הסכם עתידי תאפשר למתיישבים האידיאולוגים תחושה של שליחות אמיתית בהפרחת הנגב ויישוב יהודי חדש של הגליל. מספיק להעיף מבט קטן אל המפה ולהבין שהישובים היהודים בגליל נראים בדיוק כמו הישובים ביהודה ושומרון בודדים בין ישובים ערבים גדולים. פינוי עתידי מיהודה ושומרון יכול לסייע לחיזוק אזורים אלו ולספק למפונים תחושה שליחות חדשה ולא פחות חשובה.

יחד עם זאת דורש המעבר הזה את טיפוחם של ערביי ישראל. ה"אביב הערבי" חיזק בקרב רבים מערביי ישראל את התודעה כי מעמדם טוב הרבה יותר משל אזרחים רבים במזרח התיכון. ישראל צריכה וחייבת להשוות את מעמדם ומצבם הכלכלי והתברואתי של ערביי ישראל לזה של המגזר היהודי וחייבת לפעול על מנת לקיים את אזורי הספר שלה תוך כדי שהיא מספקת ביטחון שוטף לכלל האוכלוסייה וליצור מארג יחסי תלות הדדית בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסיה הערבית. זה עובד כבר שנים בצורה מצוינת בעירי חיפה, זה יכול לעבוד מצוין גם בגליל וגם בנגב.
צעדים אלו יובילו לחיזוקה של ישראל מבפנים תוך כדי שהיא בונה את המדינה ומשווה את מעמדן של ערי השדה לערי המרכז, מחזקת את גבולות הארץ ויוצרת תפיסת ביטחון שנשענת על חוזק פנימי לפחות מבחינה דמוגרפית.
כיום דורשת ממשלת ישראל מהפלסטינים להכיר בה כמדינה יהודית. ישראל לא צריכה הכרה כזו היא פשוט צריכה להיות כזו ולשם כך פיזור העצמה של המדינה היהודית צריכה להתבצע בכל שטחה של המדינה.
הגיע הזמן שתפיסת הביטחון של ישראל תחל מפנים ותפנה כלפי חוץ לאחר שנים רבות שהיא נבנתה בצורה הפוכה.
אם תשכיל ישראל לבנות את המדינה לאורכה ולרוחבה ותשווה את המעמד של אזרחי הפריפריה לאלו של תושבי המרכז היא תוכל לטעון לכך שהיא מדינה שווה בין שוות במדינות ה-OECD, ויתרה מכך היא תבסס את השליטה שלה במדינה ובכך תחזק את כלכלתה של ישראל ואת ביטחונה.
בשלב הבא או במקביל לטיפול בבעיה הגיאו-אסטרטגית אותה הצפתי כאן, צריכה ישראל לדאוג לנושא השינוי הדמוגרפי האסטרטגי אותו היא עומדת לעבור ב-30 השנים הקרובות העתיד להשפיע לא פחות על ביטחון המדינה ועתידה כמדינה יהודית-דמוקרטית.

פרסום ראשון של עוז גרטנר, בבלוג שלנו, עוז בעל תואר M.A בתכנית ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר B.A במדעי המדינה ויחסים בין לאומיים. מצטרף לצוות המוכשר והמעניין של הכותבים.