יום שישי, 15 בנובמבר 2013

שינוי המרחב קורא לשינוי בתפיסה - הביטחון הלאומי של ישראל

ביטחון, יודעים רוב אזרחי המדינה הוא התחום המוביל את סדר היום של מדינת ישראל מאז היווסדה ועד ימינו אנו. הדיון בנושא תקציב הביטחון הוא חלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי של ישראל כבר שנים רבות. תפיסת הביטחון של ישראל נשענה מאז ומעולם על הסובב אותה ועל הצורך של ישראל להרתיע את האויבים שלה תוך כדי שהיא מצליחה להחזיק ביכולת להתריע בזמן מפני תוקפנות ומחזיקה צבא חזק דיו בכדי להכריע את האויב במהירות באמצעות כוח מחץ.


ראש הממשלה
השינויים שהביאו עמם אירועי ה"אביב הערבי" ועיקרם בכך שאין כיום צבא ערבי המאיים על קיומה של ישראל צריך להיות מבורך וחייב לתת ביטוי בתפיסת הביטחון העתידית של ישראל. אומנם, האיומים על מדינת ישראל לא פסקו ואולי אף גברו יחד עם זאת התצורה השתנתה והיא מחייבת יותר מדיון בתקציב הביטחון או רכישת טכנולוגיות מתקדמות ויתרון צבאי אסטרטגי. לא רק שהאיום לא פסק הוא אף קורא תיגר על תפיסת הביטחון של ישראל ומאיים בפעם הראשונה מאז קום המדינה באמצעים שונים ומשונים על היכולת להשיג ביטחון אך ורק באמצעות המטרות שהוזכרו זה עתה.
לדאבוני אני חש זה זמן רב כי תפיסת הביטחון של ישראל לא לוקחת בחובה את המציאות הגיאו-אסטרטגית של ישראל. בעוד מדינת ישראל טוענת קבל עם ועולם כי האיום הקיומי עליה הוא הנשק הגרעיני שמפתחת הרפובליקה האסלאמית של איראן ממשיכה ישראל "להתמרכז" בגוש אוכלוסיה אחד המושך אליו את מיטב המוחות ומרב האוכלוסייה היצרנית של מדינת היהודים. אינני מצליח להבין כיצד מרשה המדינה הקטנה והמאוימת על ידי נשק גרעיני לרכז את כל עצמתה במרכז אחד ויחיד שפגיע בו תוביל בהכרח לחורבן מוחלט של המדינה.


מעבר לכך, ל"התמרכזות" הזו ישנם השלכות רבות ועיקרן פגיעה באוכלוסיית הפריפריה ויצירת פער אדיר בין תושבי המרכז לבין שאר תושבי המדינה. אומנם, ממשלת ישראל הנוכחית פעלה רבות לצורך יצירת תשתיות אשר יסייעו לתושבי הפריפריה להגיע למרכז אך לדאבוננו התשתיות האלו שואבות את כוח האדם מהפריפריה למרכז ולא הפוך. תשתיות הן אמצעי חשוב לקיומה של מדינה מתוקנת ומסודרת, גרמניה לדוגמא ניצלה את כספי הסיוע של תוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה לצורך שיקום המדינה תשתיות אלו סייעו רבות להפיכתה של גרמניה למעצמה כלכלית. ניתן להשוות את התשתיות לעורקים בגוף האדם: ככל שהדם יעבור מהר יותר ובקלות יותר כך הגוף יתפקד טוב יותר. בגרמניה שלא כמו בישראל ניתן דגש על קיומם של מרכזי מסחר רבים ופיזור של העצמה על פני ערים רבות: המבורג כעיר נמל, ברמן עיר תעשייה, בפרנקפורט הוקם שדה התעופה הגדול באירופה המקשר את כל התעופה ביבשת, מינכן היא עיר התרבות והכלכלה, ברלין קוסמופוליטית ומרכזת את ממשל המדינה, אזור דיסלדורף/ גילזנקירשן/ דורטומונד מספקים את הפועלים ומכרות הפחם וערים כמו שטוטגרט, וולפסבורג מייצרות תעשיית פורה של רכבים. אף אחת מן הערים הללו לא עוברת את רף 3 מיליון התושבים וזאת במדינה של 80 מיליון תושבים , לכל עיר יכולת כלכלית שאינה תלויה ברעותה אך כל עיר מחוברת בתשתיות מפותחות לאחרת והיכולת של כל עיר לעמוד בעצמאות כלכלית מאפשרת לפריפריה סביבה להתקיים בצורה איכותית.
האביב הערבי
גם ישראל יכולה לעבור ולבנות את עצמה על פי המודל הגרמני. תחילה צריכה להתבסס תפיסה שכדי לקיים פריפריה איכותית יש לייצר בה את מקומות עבודה איכותיים וכי יש לבזר את העצמה שנמצאת במרכז הארץ לשאר המקומות. תחילה צריכה הממשלה לוודא שצה"ל יעביר את מרבית עצמתו ממרכז הארץ כולל תשתיות המודיעין וכולל הקמתו המידית של עיר הבה"דים המדוברת בדרום. ישראל יכולה וצריכה להעתיק את מרכזי השב"כ והמוסד ממרכז הארץ לצפונה ולדרומה כך שמרבית העובדים של ארגונים אלו יעברו להתגורר באזורים אחרים ויחזקו אותם. אם זה יכול לעבוד ל - CIA בלנגלי זה יכול לעבוד גם למוסד בבאר שבע או בחיפה. ניתן וצריך להעביר חלק גדול מהמוסדות.

יהודה ושומרון והסכם עתידי עם הפלסטינים יכול להוות זרז של ממש בפיתוח הגליל והנגב. העברת האוכלוסייה שתפונה במסגרת הסכם עתידי תאפשר למתיישבים האידיאולוגים תחושה של שליחות אמיתית בהפרחת הנגב ויישוב יהודי חדש של הגליל. מספיק להעיף מבט קטן אל המפה ולהבין שהישובים היהודים בגליל נראים בדיוק כמו הישובים ביהודה ושומרון בודדים בין ישובים ערבים גדולים. פינוי עתידי מיהודה ושומרון יכול לסייע לחיזוק אזורים אלו ולספק למפונים תחושה שליחות חדשה ולא פחות חשובה.





יחד עם זאת דורש המעבר הזה את טיפוחם של ערביי ישראל. ה"אביב הערבי" חיזק בקרב רבים מערביי ישראל את התודעה כי מעמדם טוב הרבה יותר משל אזרחים רבים במזרח התיכון. ישראל צריכה וחייבת להשוות את מעמדם ומצבם הכלכלי והתברואתי של ערביי ישראל לזה של המגזר היהודי וחייבת לפעול על מנת לקיים את אזורי הספר שלה תוך כדי שהיא מספקת ביטחון שוטף לכלל האוכלוסייה וליצור מארג יחסי תלות הדדית בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסיה הערבית. זה עובד כבר שנים בצורה מצוינת בעירי חיפה, זה יכול לעבוד מצוין גם בגליל וגם בנגב.
צעדים אלו יובילו לחיזוקה של ישראל מבפנים תוך כדי שהיא בונה את המדינה ומשווה את מעמדן של ערי השדה לערי המרכז, מחזקת את גבולות הארץ ויוצרת תפיסת ביטחון שנשענת על חוזק פנימי לפחות מבחינה דמוגרפית.
כיום דורשת ממשלת ישראל מהפלסטינים להכיר בה כמדינה יהודית. ישראל לא צריכה הכרה כזו היא פשוט צריכה להיות כזו ולשם כך פיזור העצמה של המדינה היהודית צריכה להתבצע בכל שטחה של המדינה.
הגיע הזמן שתפיסת הביטחון של ישראל תחל מפנים ותפנה כלפי חוץ לאחר שנים רבות שהיא נבנתה בצורה הפוכה.
אם תשכיל ישראל לבנות את המדינה לאורכה ולרוחבה ותשווה את המעמד של אזרחי הפריפריה לאלו של תושבי המרכז היא תוכל לטעון לכך שהיא מדינה שווה בין שוות במדינות ה-OECD, ויתרה מכך היא תבסס את השליטה שלה במדינה ובכך תחזק את כלכלתה של ישראל ואת ביטחונה.

בשלב הבא או במקביל לטיפול בבעיה הגיאו-אסטרטגית אותה הצפתי כאן, צריכה ישראל לדאוג לנושא השינוי הדמוגרפי האסטרטגי אותו היא עומדת לעבור ב-30 השנים הקרובות העתיד להשפיע לא פחות על ביטחון המדינה ועתידה כמדינה יהודית-דמוקרטית.

פרסום ראשון של עוז גרטנר, בבלוג שלנו, עוז בעל תואר M.A בתכנית ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר B.A במדעי המדינה ויחסים בין לאומיים. מצטרף לצוות המוכשר והמעניין של הכותבים.

VideoBar

התוכן הזה עדיין אינו זמין בחיבורים מוצפנים.