הכל הולך להשתנות. ולהישאר אותו הדבר.
רמת הפיגועים תעלה מדרגה -
וישראל עדיין תגיד שהיא נלחמת בעוז נגד הטרור.
בנימין נתניהו עדיין יהיה ראש ממשלה בכנסת עם 61 חברי וכנסת -
ועדיין הממשלה תהיה חלשה מעין שעור.
נשיא הולך להתחלף בבית הלבן (לפי דעתי מנשיא אפרו אמריקאי לאישה) -
ועדיין יהיו הטוענים שכל מי שיחליף אותו לא יהיה מספיק טוב למדינת ישראל.
שוב מהדורת החדשות תכנס באמצע שום מקום למבזק חדשות מיוחד -
ועדיין ידאגו לחזור על אותם פרטים בפעם המי יודע כמה רק כדי לשרוף זמן.
איש תרבות יחזיר את נשמתו לבוא נשמתו וכולנו נצקצק ונגיד כמה טוב היה פה פעם -
ונחזור מיד לשמוע ולצרוך את הלהיטים החדשים של אותו הז'אנר, נתרפק על העבר ונחיה את ההווה.
קבוצת כדורגל ישראלית תעלה לגביא אופ"א -
ושוב תזרק משם אחרי סיבוב (או שניים)
כולנו נצעק כמה המילקי\קוטג'\מוצר אחר יקרים בטרוף -
ויש אחר כך נלך לקנות אותו כי איזו רשת עשתה הנחה עליו.
כולנו נתמרמר במקום עבודתנו כמה אי אפשר לחיות במדינה הזו ואי אפשר לקנות דירה -
ואז נקח משכנתא מטורפת ונתחייב לאלף השנים הבאות שנשלם אותה.
שוב שעשועונים בטלוויזיה, שוב תוכניות שירה עם כוכב שיפרוץ,
שוב תוכניות ראליטי שיגחיכו את המגזר הזה או האחר.
שוב צעקות להסתה, שוב בכיר שהטריד מינית, שוב חשד לשחיתויות.
אני לא ממש יכול להגיד לכם מה יקרה בשנה הבאה, אבל קחו את התבנית הזו ותלבישו אותה על המדינה
אנחנו חיים בלופ אינסופי שלא משתנה כבר 25 שנה.
הכל הולך להישאר אותו דבר, ובעצם הולך להשתנות.
אז מי בא להפגין בכיכר גם השנה בכדי לצאת עם 0 תוצאות?
כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה בכיר לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
רמת הפיגועים תעלה מדרגה -
וישראל עדיין תגיד שהיא נלחמת בעוז נגד הטרור.
בנימין נתניהו עדיין יהיה ראש ממשלה בכנסת עם 61 חברי וכנסת -
ועדיין הממשלה תהיה חלשה מעין שעור.
נשיא הולך להתחלף בבית הלבן (לפי דעתי מנשיא אפרו אמריקאי לאישה) -
ועדיין יהיו הטוענים שכל מי שיחליף אותו לא יהיה מספיק טוב למדינת ישראל.
שוב מהדורת החדשות תכנס באמצע שום מקום למבזק חדשות מיוחד -
ועדיין ידאגו לחזור על אותם פרטים בפעם המי יודע כמה רק כדי לשרוף זמן.
 |
| אנחנו חיים בתבנית מעגלית |
איש תרבות יחזיר את נשמתו לבוא נשמתו וכולנו נצקצק ונגיד כמה טוב היה פה פעם -
ונחזור מיד לשמוע ולצרוך את הלהיטים החדשים של אותו הז'אנר, נתרפק על העבר ונחיה את ההווה.
קבוצת כדורגל ישראלית תעלה לגביא אופ"א -
ושוב תזרק משם אחרי סיבוב (או שניים)
כולנו נצעק כמה המילקי\קוטג'\מוצר אחר יקרים בטרוף -
ויש אחר כך נלך לקנות אותו כי איזו רשת עשתה הנחה עליו.
כולנו נתמרמר במקום עבודתנו כמה אי אפשר לחיות במדינה הזו ואי אפשר לקנות דירה -
ואז נקח משכנתא מטורפת ונתחייב לאלף השנים הבאות שנשלם אותה.
שוב שעשועונים בטלוויזיה, שוב תוכניות שירה עם כוכב שיפרוץ,
שוב תוכניות ראליטי שיגחיכו את המגזר הזה או האחר.
שוב צעקות להסתה, שוב בכיר שהטריד מינית, שוב חשד לשחיתויות.
אני לא ממש יכול להגיד לכם מה יקרה בשנה הבאה, אבל קחו את התבנית הזו ותלבישו אותה על המדינה
אנחנו חיים בלופ אינסופי שלא משתנה כבר 25 שנה.
הכל הולך להישאר אותו דבר, ובעצם הולך להשתנות.
אז מי בא להפגין בכיכר גם השנה בכדי לצאת עם 0 תוצאות?
כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה בכיר לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה