ישנים בעמידה- מורן צידון

כולנו מזועזעים מההתייקרויות של החלב, הלחם הדלק והמים. זוגות צעירים לא מצליחים לקנות דירה, בזמן שבעלי הדירות מעלים את מחיריהן. הממשלה, ובעלי האינטרסים לא מאפשרים הכשרת קרקעות ליצירת היצע גדול יותר שיוריד את המחירים הבלתי אפשריים, והקבלנים בעלי הקרקעות הפרטיות גובים סכומי עתק להכשרת קרקעות פרטיות לבנייה. כבר שנים שאנחנו מקבלים בהסכמה את התחזקות החזקים והחלשות החלשים, ואף אחד לא פוצה פה.

בשנת 2010, גיל הפנסיה בצרפת הועלה מ - 60 ל - 63, מיד יצאו המונים לרחובות וקראו לבטל את הגזירה. בישראל גיל הפנסיה עלה כבר מזמן, אבל אנחנו - ממשיכים לשבת בבית. בדרך כלל בעיות ביטחוניות וקיומיות מעסיקות את אזרחי המדינה, כך באופן יעיל, עוסק השיח הציבורי רוב הזמן בנושאים המסיחים את דעתו מהמצב החברתי. הדבר הזה משרת נאמנה את המנהיגים שלנו, שלא די בכך שאנחנו כבר לא סומכים עליהם ומגיעים לקלפי לבחור בנציג זה או אחר כי זה מה יש -  אלא ממשיכים להוריד את ראשינו לנוכח המיסים, הגזירות והדוחק הכלכלי.

משנת 2007, התייקרו מוצרי היסוד בעשרות אחוזים. המשכורת ששימשה אותך לשכר דירה, דלק או תחבורה ציבורית שגם ככה מקרטעת, חשבון סלולר ביגוד וכדומה, תלך כולה על קניות של מוצרי מכולת. ואתה? רוב הסיכויים שמקסימום קצת מתלונן על המצב, מזעיף פנים ורוטן בקול בפורומים מצומצמים של חברים או בני משפחה.

צעיר יקר, סביר להניח כי שרתת בצה"ל בין שנתיים לשלוש, בילית כמה שנים בשקידה על תארים אקדמיים/לימודי תעודה/עבודה מאומצת/פתיחת עסק. אל תתבייש לעמוד על כך שמגיע לך לנסוע בתחבורה ציבורית מבלי לקרוע את הכיס, דירה מרווחת ונגישות למוצרים ציבוריים כמו חשמל, מים ודלק מבלי להיכנס לאוברדראפט פסיכוטי. אנחנו, הצעירים ובעיקר ציבור הסטודנטים במדינה עושים ככל שביכולתינו ליצור תנאים מחיה סבירים על מנת לספק עתיד טוב לנו ולדור שיבוא אחרינו. סביר להניח כי אם אנחנו נמשיך להתקופף תחת העול הכלכלי הגזירות והמיסים, המצב גם דור העתיד יאלץ להתמודד עם בעיות דומות, אם לא גרועות יותר.

האופי הפאסיבי של צעירי ישראל חייב להיפסק. העם שלנו הוא שיודע לומר את דברו שהוא רוצה- המחאות על גלעד שליט בזמנו, אירוע המרמרה או התאגדות הסטודנטים באוניברסיטת ירושלים למען עובדות הנקיון היו מחאות רחבות וכללו עשרות על אלפי משתתפים. המצחיק הוא, שזה מגיע לעתידינו ורווחתנו האישית, כל מה שאנחנו עושים זה להתלונן או מקסימום לכתוב איזו עצומה...

חייבים להבין שהפערים החברתיים רק ילכו ויתרחבו, אנחנו חייבים לבלום את התופעה המדאיגה הזו. הממשלה מתחמקת מאחריות ומכפה על כך בעוד מיסים וגזירות על האזרחים- מי שנפגע מכל המצב הזה זה רק אנחנו.

סטודנטים יקרים, תהיו אקטיביים. זה תפקידם של ציבור הסטודנטים בכל מדינות העולם, הם אלו המובילים מהפיכות, מחאות והפגנות. תבינו שמעבר ללמידה לתואר יש לכם כאן תפקיד נעלה יותר, אתם מובילי החברה, אתם עמודי התווך של החברה הזו ואתם אלה שצריכים לצאת לרחובות ולמחות שפוגעים בכם!

"... נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ..."

בתאריך ה26.6.2011, כתבתי טור בשם "ישנים בעמידה", באחד מעיתוני הסטודנטים. הטור נועד להוציא את ציבור הסטודנטים והצעירים לרחובות, במחאה על המצב הכלכלי- חברתי האבסורדי במדינת ישראל.  כעבור מס' שבועות, פתחתי את הטלוויזיה ונפעמתי ממראה עיניי - הפוסט הזה הוא ממש נבואה שהגשימה את עצמה.

השימחה בליבי הייתה עצומה! סוף סוף עם ישראל התעורר, סוף סוף אנשים במדינה הזו קמים וזועקים כי את רוע הגזירה הזו הם כבר לא מוכנים לקבל. מדינות העולם לא הפסיקו לסקר את אלפי הישראלים שיוצאים לרחובות, מצויידים בשלטים, מגפונים, אוהלים, גיטרות וסושי...

מיד לאחר מיכן, מצאתי את עצמי בגן האם בחיפה, עם שלט צהוב ענקי עליו כתוב "מדינה אוכלת יושביה". יום אחרי זה, הגעתי לקמפוס, ניסיתי לגייס עוד אנשים למחאה הגדולה שתוכננה למחרת וזכיתי לתגובות כמו " שאני אלך למחות ולישון באוהל? מה משעמם לי בחיים?!" או "זו מחאה של שמאלנים מסביון"  וכיוצ"ב. ההפגנות החיפאיות בהם נכחנו היו קטנות בהרבה מאלה התל אביביות. כמה אוהלים בודדים קישטו את הגן שבמרכז הכרמל, פה ושם סטודנטים עם מיקרופונים שצועקים קצת ומנפנפים בשלטים וזהו. קצת התאכזבתי שזו התגובה של החיפאים- עיר עם הגירה שלילית גבוהה,  מזדקנת ומנומנמת. שבוע לאחר תחילת המחאה החברתית, החלטתי שאני לוקחת אוהל, גיטרה, כמה קופסאות שימורים ומברשת שיניים ותופסת אוטובוס בדיוק למקום המחאה. שהגעתי, נדהמתי לגלות כי הגן שומם- אין אוהלים ואין סטודנטים עם מגפון.

לא הבנתי מה קרה, מיד הרמתי טלפון לידיד החיפאי - אמריקאי שלי, אלן. אלן אמר לי שכולם העבירו את האוהלים לרחבת הסינמטק כמה בלוקים ליד. באנגלית רהוטה הוא המשיך לומר לי כמה הקריירה שלו בארץ קרובה לשיאה, וכמה הוא יודע שכדאי לפרוש בשיא, מועקה גדולה תקפה אותי. אותו יהודי טוב, שבא לעשות ציונות, מוברח מכאן כיוון שלא יכול לסיים את החודש. 

לפתע מגיח אלן מפתח האוהל, בכפכפים, חולצה אדומה שעליה מצוירת האות ב' ודגל ישראל גדול. אלן לא מפסיק להגיד לי כמה הוא " רוצה לחיות בכבוד במדינה הזו", תוך כדי שהוא מצביע בכאב על הדגל... שהוא קולט  את הצער הרב שעל פניי, הוא שוב חוזר לדפוסי הנימוס האמריקאים שלו, ומזמין אותי לביקור חטוף בברקלי- האוניברסיטה בה עשה את עבודת הדוקטורט שלו.

ברגע זה, נחמץ ליבי למראהו של מוח אקדמי מבריק שרק הגיע וכבר התמלא בייאוש לנוכח החיים היקרים והבלתי מתגמלים שלו בארץ המובטחת. כך הוציאה מדינת ישראל בקיץ 2011 את עם ישראל לרחובות, כך היא מבריחה את הרופאים, המדענים, החוקרים, כך היא שולחת חזרה את העולים החדשים שהגיעו אליה ממדינות המערב העשירות- אותם המשכילים, אותם המוחות, שעשויים להניע אותה קדימה ולהגשים את הסיסמה המפורסמת "אור לגויים".

כמה ימים לאחר מיכן, אני חוזרת  לרחבת הסינמטק.

הפעם אלן כבר לא שם. ישבתי  לי על המדרכה, ושומעת את הסטודנטים עם המגה פון מתבדחים להם:

סטודנט א': "ביבי, אני רוצה דירה"

סטודנט ב': "לא!!!!"

סטודנט א': "אבל ביבי, אני גר באוהל!"

סטודנט ב': "אז תגור בקוטג', זה רק 8.90"

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות מהבדיחה הזו...


כותבת המאמר היא מורן צידון - סטודנטית M.A תואר שני באוניברסיטת בר אילן בתחום הסוציולוגיה.

טורפים את הקלפים ב - 2016

הכל הולך להשתנות. ולהישאר אותו הדבר.

רמת הפיגועים תעלה מדרגה - 
וישראל עדיין תגיד שהיא נלחמת בעוז נגד הטרור.

בנימין נתניהו עדיין יהיה ראש ממשלה בכנסת עם 61 חברי וכנסת -
ועדיין הממשלה תהיה חלשה מעין שעור.

נשיא הולך להתחלף בבית הלבן (לפי דעתי מנשיא אפרו אמריקאי לאישה) -
ועדיין יהיו הטוענים שכל מי שיחליף אותו לא יהיה מספיק טוב למדינת ישראל.

שוב מהדורת החדשות תכנס באמצע שום מקום למבזק חדשות מיוחד -
ועדיין ידאגו לחזור על אותם פרטים בפעם המי יודע כמה רק כדי לשרוף זמן.

אנחנו חיים בתבנית מעגלית

איש תרבות יחזיר את נשמתו לבוא נשמתו וכולנו נצקצק ונגיד כמה טוב היה פה פעם -
ונחזור מיד לשמוע ולצרוך את הלהיטים החדשים של אותו הז'אנר, נתרפק על העבר ונחיה את ההווה.

קבוצת כדורגל ישראלית תעלה לגביא אופ"א - 
ושוב תזרק משם אחרי סיבוב (או שניים)

כולנו נצעק כמה המילקי\קוטג'\מוצר אחר יקרים בטרוף -
ויש אחר כך נלך לקנות אותו כי איזו רשת עשתה הנחה עליו.

כולנו נתמרמר במקום עבודתנו כמה אי אפשר לחיות במדינה הזו ואי אפשר לקנות דירה -
ואז נקח משכנתא מטורפת ונתחייב לאלף השנים הבאות שנשלם אותה.

שוב שעשועונים בטלוויזיה, שוב תוכניות שירה עם כוכב שיפרוץ,
שוב תוכניות ראליטי שיגחיכו את המגזר הזה או האחר.
שוב צעקות להסתה, שוב בכיר שהטריד מינית, שוב חשד לשחיתויות.


אני לא ממש יכול להגיד לכם מה יקרה בשנה הבאה, אבל קחו את התבנית הזו ותלבישו אותה על המדינה

אנחנו חיים בלופ אינסופי שלא משתנה כבר 25 שנה.


הכל הולך להישאר אותו דבר, ובעצם הולך להשתנות.

אז מי בא להפגין בכיכר גם השנה בכדי לצאת עם 0 תוצאות?


כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה בכיר לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

משחקי הכס והתודעה הישראלית

סדרת הפנטזיה הנפלאה משחקי הכס מעולם לא נראתה מציאותית יותר. בתקופה בה אפילו נשיא המדינה מחלק את אוכלוסיית מדינת ישראל ל - 4 שבטים ונשיא ארצות הברית מדגיש את היותו ידיד ישראל בערבון מוגבל, אין זה בדיוני להניח כי אנו חיים בעידן שנע בין סטגנציה לבין חשש למלחמה.

"הטפטוף" מעזה, אשר משמעו בעצם ירי טילים בודדים לעבר אזרחים נענית בשתיקה רועמת מצד ממשלת ישראל אשר מטרתה להעניק לחמאס מרווח נשימה מספיק בכדי להשתלט על פלגי הטרור בשטחה. ידוע כבר מספר עשורים כי אין אף גורם שיכול לאכוף את האלימות בתוך ממלכת החמאס, האנרכיה שם משנה את דפוסי המשחק כל פעם וכי מי שפרגמטי ומשחק על פי כללי המשחק, סופו לקבל לגיטימציה מעולם ובמקביל להיעלם. אין אופציה לחזור ולשלוט על גזרת עזה לאחר שעוצמת האלימות והפחד נעלמה. בישראל לא רוצים כמובן לראות את נציגי המדינה האסלאמית מדפקים על דלתות אשקלון, אך החמאס גם לא ימהר לגרור גופות נציגי דאעש ברחבי הרחוב מחשש שנציגי הארגון בסיני יבואו וירדפו אותו. החמאס אינו דומיננטי כמו החיזבאללה שאף הוא סופג מכות קשות בגזרת המאבק מול דאעש בגבול סוריה.
אי לכך, אנו נתקלים בשבטיות משתקת שבה רק "הנועזים" מפעילים את יכולות העצמה שברשותם ואין אף גורם שמתנגד לכך, זאת למרות ארסנל הנשק הנרחב.

מתאים כסט צילום במשחקי הכס?

אז כאשר עונה נגמרת בתכנית מלאת התעוזה "משחקי הכס" תוך קריאות Winter is Coming, מתחילה עונה חדשה של מאבק בגבולות ישראל על בסיס Summer is Coming. רק שבמקרה הישראלי-פלסטיני הקיפאון הוא זה שמוביל את המערכה , לפחות מן הצד הישראלי.

נתקלתי לאחרונה באמרה מעניינת כי הוגים פלסטינים אינם מכלילים במאמרם פתרונות לסוגיית המאבק, אלא רק מציינים את הרצון למדינת "כלל אזרחיה" כתמה מוערכת לשוויון זכויות. עכשיו אין אני מצטייר כנביא או כאסטרטג שיכול לציין מה הן הפתרונות הסודיים לפתרון הסכסוך. אני כן יכול להגיד שעם שאינו מעוניין לקחת חלק במדינה שאינה שלו ולא מוכן לחיות לצד עם אחר או להכיר בו, אינו יכול לחיות במדינת כלל אזרחיה. אדרבא, מנהיגים ישראלים אשר קוראים להפרדה, הם מצויים בחלומות באספמיה, אין אפשרות ראלית לבצע זאת ללא השימוש בכח צבאי רב והסכמה בינלאומית נרחבת.

האכזריות שמציג דאעש תוך הניתוק מן המציאות של בכירי הממשל והמאבק של פשוטי העם בכל הקשור לצדק חברתי, השחיתות במשטרה והפגיעה במוסדות החוק, כל אלו מציגים לנו גרסה מרוככת של משחקי הכס ומראה שיכולה להציג בפנינו לאן עוד אפשר להידרדר אם נמשיך ללכת קדימה. לצד ווסטרוז, בית סטארק המתפורר ומשמר הלילה המתהווה נוכל למצוא את ממשלת ישראל, החמאס, המדינה האסלאמית וארצות הברית במאבק קצת יותר אקטואלי, אך בוא נודה בזה, משעמם ואולי טוב שכך.

אני מחכה כבר לעונה הבאה של משחקי הכס, רק חבל שאף אחד לא התחיל לכתוב ספר על עתידה של מדינת ישראל כדי שכולנו נראה אם יהיו עוד עונות לאחר המלחמה הקרובה.

ואל תשכחו קוראים יקרים - Summer is Coming.

פייסקו ממשלתי בדרך לקדנציה מלאה

נחשפנו בחמישי האחרון, במהלך השבעת הממשלה סוג של מאבק כוחות מדומה. הרי כולם יודעים כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו הפך להיות עצמתי בצורה חסרת תקדים בכניסתו לתוך כהונתו הרביעית לאחר זכייתו המפתיעה בבחירות. הקואליציה אותה בנה נתניהו מונה 61 חברי כנסת וכ – 20 שרים עד כה, תהיה יציבה ולו מהסיבה הפשוטה כי המפלגות הבונות אותה תפחדנה ללכת שוב לבחירות, כל אחת מסיבותיה שלה.

המינויים שהציג ראש הממשלה ביום חמישי הקרוב נעו בין הלא ראוי ללא הגיוני. המינוי של אבי גבאי, מנכ"ל בזק לשעבר בתור השר להגנת הסביבה, רגב כשרת התרבות וכמובן שקד כשרת המשפטים. אינני מתכוון להיכנס לניתוח המינויים לא מבחינת מין נבחרי הציבור וגם לא מבחינת תפקודם עד כה מהסיבה כי אין אני רואה סכנה בכניסת כל אחד מן אותם מועמדים לתוך משרדי הממשלה המיועדים. בכל תחום ינסו לבצע כמה שפחות כדי שיזכרו כמה שפחות וישכחו במהירות. הנטייה למנות שרים ללא הכשרה בסיסית בתחומי משרדם, לא החלה בממשלה האחרונה ובואו נודה באמת גם לא בזו שלפניה, אולם אין חשש כי האופוזיציה תעמיד את אותם חברי כנסת במבושם מול בית הנבחרים בעזרת הכלים הפרלמנטרים שברשותם, לכן אין סכנה כי הם לא יוכלו להעביר את הקדנציה הקרובה בצורה בטוחה ויעילה ואף ללא תקלות. אינני צופה משקד לפגוע ביסוד הדמוקרטיה ואף אני מצפה מרגב להיות משפיעה ופעילה כמעט כמו קודמתה בתפקיד, לימור לבנת.

ההצהרות כי הבחירות הבאות עומדות להיות קרובות משחשבנו עלולות להתבטל במהרה. האינטרס הראשון של ראש הממשלה היה להקים קואליציה התחלתית, לאחר מכן כל שינוי, תוספת או עדכון כחלק מסל המשרות שיש לראש הממשלה יכול להיות מפתה לכל מפלגה מהקטנה ועד לגדולה בממשלת אחדות. יכולת המשילות במספר חברי הקואליציה הקטנה, גדולה. בוודאי נתחיל לראות סדקים וקרעים בקואליציה הזו, אולם אני מצפה מראשי המפלגות להיפגש עם חברי הכנסת שלהם וליישר אתם קו בנוגע להמשך הקדנציה. להגיד להם שכל הפרת משמעת קטנה תענה בסנקציות ולו בשביל להשאיר את הקואליציה יציבה לפחות למשך החודשים הקרובים ולתת אווירה לנשימה לראשי המפלגות לאחר המרתון שעברו בשלושת החודשים האחרונים.

הנאום הניצי שהציג הרצוג הראה כי אנו עומדים בפני מערכה פושרת דווקא בה התלהמות באה לידי ביטוי מצד אחד, אולם מעשים לאו דווקא יצופו מעל פני השטח. חוץ מאמירות חלולות לא נתקלתי באף מעשה דינאמי\חיוני\מרענן של יצחק הרצוג וציפורה לבני. במסדרונות הכנסת בינתיים שוררת אי וודאות, כאילו אנו ממשיכים בקו ישיר את תחושות הכנסת הקודמת. גם הפעם, בהקמת הממשלה כולם באו לבושים יפה, כולם הכינו נאומים מושחזים וכולם ברכו ולחצו ידיים, אבל יכולתם להרגיש את תחושת המועקה באוויר, תחושה של חוסר רצון. זה נכון שכאשר אף צד לא מרוצה, אזי סימן שפעלו נכון, אבל אם אף צד לא מרוצה כולל הצד שמחלק את התיקים, פה מתחילה הבעיה.

אני רוצה להכריז על ליברמן וארדן כמפסידים-המנצחים. אין אנו יודעים מה הייתה כוונתם, אך יציאתם מהמסגרת הקואליציונית מעמידה את עצמתם ואת אמינותם במבחן. כמה זמן יוכלו להחזיק מעמד בשממה האופוזיציונית\אזרחית? האם אנו נזכה לראות אותם חוזרים לשולחן הממשלה כבר כעת? או שמא יציאתם מהמערכת היא תחילת סוף הקריירה הפוליטית שלהם?

לסיכום המאורעות האחרונים אני לשער כי אנו עומדים להיכנס למערכת שקטה בזמן הקרוב, אם לא יהיו הפתעות הכוללות מלחמה או ארועי דמוי מרמרה נוספים, אנו נזכה לחוות ממשלה שמוכנה לעשות הכל בכדי להשיב את השקט למשכן הכנסת, כמה שפחות חשדות, כמה שפחות טריקים מלוכלכים וכמה שיותר סטגנציה חברתית\כלכלית.

טוב, הבחירות ממש בפתח

הבחירות האלה על פי המדדים האחרונים ותוצאות הסקרים האחרונות, הולכים להראות כמו בלגן אחד גדול. לבחירות אשר עומדות בפתח יש מספר דפוסים שכדאי שנדגיש ונשים על השולחן. אלו נושאים שלא נראו לפני כן במחוזותינו בעקבות שינוי אחוז החסימה ובעקבות רצון העם לראות שינוי אמיתי במרכז המפה הפוליטית.

• הקצנה - לא ניתן להתעלם מהאבחנה כי בחירות אלו מגיעות אלינו דרך המדיה הכתובה, דרך האינטרנט ודרך שלטי החוצות בצורה של משפטים קצרים וקולעים ודרך ססמאות אשר נראות חד משמעיות ואף ניתן להגדירן כאלימות. דוגמא אחת היא ססמתו של אביגדור ליברמן "עונש מוות למחבלים", של נפתלי בנט "לא מתנצל" ושל הליכוד והעבודה "אנחנו או הם" אשר מעיד על סוג של תוהו ובוהו אשר יתרחש במידה ואחד מהם יעלה לשלטון (או שמא שניהם כחלק ממשלת אחדות?!) . הצניחה החופשית במספר המנדטים של המפלגות נאלץ אותן להשאיר את גרעין בוחריהם בשיטות של איומים, הפחדה ואלימות מילולית. שבוע לפני הבחירות והמילה האחרונה טרם נאמרה.
• מאבק בין חרדי עיקש - אלי ישי מול אריה דרי בקרב ענקים של מי יותר קרוב למר"ן ז"ל. אנו רואים מאבקי ירושה קשים אשר לא ניתנים לגישור, לפחות לבחירות הקרובות, הפגיעה הקשה במנדטים תעלה לשני הצדדים ביוקר, בשניהם המרן היה מתבייש. אכן המסורת הפוליטית שבנה המר"ן מתפוררת מול עיניהם של מצביעי ש"ס אשר כידוע, נמצאים במצב סוציאלי קשה וזקוקים לסיוע של אותן המפלגות. בסוף מי שמפסיד זה העם שמאות אלפי הקולות שיזרמו למפלגות הסקטוריאליות ירדו לטמיון.
• פיצול ומחלוקת בימין - חוסר היכולת של מפלגות הימין (ישראל ביתנו, הבית היהודי, הליכוד) ליצור מארג אחיד ולהפנות את האש לכיוון המרכז והשמאל, יוצר בור מנדטורי עמוק שיעלה להם בכמה כסאות בכנסת הבאה ואף אומרים כי יעלה להם במקומם כקואליציה. אפילו ההסכמה השקטה בין נפתלי בנט לבנימין נתניהו לא להקניט אחד את השני, לא צולח בהצלחה. ושוב, הבחירה בקהל נישתי גורם למפלגות הימין לאבד את עצמן לדעת. אחרי הלקח שילמדו בבחירות הקרובות, אני צופה אחוד שורות שוב בימין.
• אחדות ערבית (על פי השטח) - על פניו כל המפלגות הערביות הסכימו על תוואי מסוים של איחוד, הם הגורם הפוליטי היחיד שהשכיל לקחת את חוק אחוז החסימה הגבוה ולנצל זאת לטובתם, כרגע הם נעים בין 12 ל - 15 מנדטים וככל הנראה יסתפקו ב 13. על אף הנאמר בשורות אלו, כרגע אנו נתקלים בכל מיני שמועות שאומרות כי גורמים בתוך המפלגות מתחילים לתסוס, אבל לוודאי הפרוק המפלגתי יגיע רק לאחר הבחירות. אני משוכנע שעוד ילמדו על האיחוד הזה בשיעור הדמוקרטיה בעתיד.
• השמאל מתחזק - לפיד הצהיר שהוא ימליץ על בוז'י, אין ספק כי ההתעצמות המפתיעה של השמאל יחד עם הגופים החיצוניים שמסייעים לה כגון V15, מפתחים יכולת מרהיבה שסוחפת על פניו את העם וזוהי בדיוק הסכנה בכסף חיצוני. רק ב - 17 לחודש נדע באמת מה גורלם של מפלגות אלו והאם מר"צ תעבור את אחוז החסימה לאחר שוויתרה על חתימת הסכם העודפים עם המפלגה הערבית המאוחדת.
• מפלגות מרכז דומיננטיות - כפי שציינתי בסוגיה הקודמת, יאיר לפיד ממשיך את מגמת ההתעצמות שלו בזמן שהוא חורך את הארץ בראיונות, נאומים ומענה על כל השאלות הקשות יחד עם החברים ברשימתו. כחלון אשר התייצב על 12 מנדטים דועך בינתיים לכיוון ה - 8 מנדטים. הוא לא השכיל להניף את המומנטום ולבנות לעצמו צוות מנצח בזמן הקצר שיועד לו. אולם בכל זאת, סוף סוף יש מפלגות מרכז אמתיות בישראל עם אלטרנטיבה אמתית של נוטה לקחת צד או להצהיר עם מי היא הולכת בבחירות. ניתן גם לישראל ביתנו את הלגיטימציה לעבור ממפלגת ימין קיצוני למפלגת מרכז - לפחות עד תום הבחירות.
• אחוז החסימה - החוק שהיה אמור להגן על הדמוקרטיה ובעצם להקטין את כמות המפלגות יצר פילוגים נוספים, כל מפלגה מכרסמת בחברתה וכולן בסופו של דבר הפסידו מנדטים חיוניים. אני עתידים לראות כנסת מפולגת - ויתכן - הכי מפולגת שהייתה לנו עד כה. כנראה שלא אחוז החסימה הוא זה שמפריע ליציבות והכנסת - ונצטרך לתור אחר פתרון אחר אשר יחזק את היציבות בישראל.

טרום מלחמה לפני בחירות

התהליכים הצבאיים במזרח התיכון הובילו אותי לכתוב את הפוסט הזה. שינויי ראשי מנגנונים, שינויי סטטוס קוו ומהלכים אסטרטגיים יכולים להחשב ל GAME CHANGER בכל הקשור לבחירות בישראל. שסוקרים את תהליכי המאקרו, רואים תמונה מעניינת.

• אבו מאזן פונה לבית המשפט הבינלאומי בהאג לתבוע את ישראל על פשעי מלחמה לכאורה
• "המדינה האסלאמית" מתרחבת ונוקשת על דלתות לבנון וישראל
• פיגועי הטרור בצרפת והכוננות הגבוהה באירופה נגד מוסדות יהודים
• ישראל (לכאורה) תוקפת שיירה של רכבים ובתוכם בכירי צבא מלבנון ואיראן
• פיגוע דקירה במרכז תל אביב

אם מנתחים כל סיטואציה בנפרד, אולי לא נראה השפעה מיוחדת על מהלך הבחירות הקרוב. אולם כאשר מסתכלים על התמונה הכללית, בונים את תהליכי האסקלציה ומנתחים סיטואציות לעומק, רואים כי נוצר פה אפקט הדרדרות ביטחוני מטריד שיכול להשפיע בקלות על מהלך הבחירות הקרוב. 
תהליכי התסיסה מתוך המדינה ומחוצה לה דוחקים את ראש הממשלה בנימין נתניהו לחזית המאבק, גורמים לו להצטייר כמעורה בתהליך המאבק נגד הטרור והחשיפה התקשורתית שלה הוא זוכה מחזקת אותו פוליטית, ללא ספק. נתניהו מוכשר ככל שיהיה, יודע את חוקי המשחק ומשתף פעולה עם זה. אני משוכנע שהגורמים שהחליטו על התקיפה בלבנון ידעו בדיוק מי נמצא ברכב ומהי המטרה, האם זה היה מהלך פוליטי? בחיים לא נדע, אני רוצה להאמין שלא.

הגיבורים בפיגוע בתל אביב

"ביטחוניסט" כראש ממשלה
כאשר מדברים על המאבק בטרור, ראש הממשלה הוא המתאים ביותר בעל הידע הנרחב ביותר בטרור. למרות שכל מדינה מנסה לנכס לעצמה "ביטחוניסט" ברשימה, זה עדיין לא משכנע את קהל הבוחרים כי הם המפלגה המועדפת. אני משער, ללא כל בחינה מעמיקה כאמור, כי ישנם 4 מנדטים "צפים" שעדיין לא ידוע לאן ילכו. אם המפלגות לא ילכו על הקלף הביטחוני במקביל לקלף החברתי-מדיני, ולא רק במינוי כזה או אחר של אנשי ביטחון לשעבר, הם ימצאו את עצמם יורדים בכמות המנדטים ומאבדים גובה. ביבי יכול להיכשל במסגרת ההתנהלות הביטחונית הזו, אבל הוא עדיין יצטייר כנלחם בטרור, תואר אשר מקנה לו את היכולת לקבוע כי לא משנה מה הוא יעשה הוא עדיין לא יחשב כמפסיד בתהליכי האסטרטגיה הפנים ישראלית והחוץ מדינתיים.

השמועות אומרות כי ליברמן ומנסה לחבור לאחת המפלגות, אין ספק כי תקופת הזוהר שלו הולכת ומתפוגגת ויתכן כי הפילוג מהליכוד בשילוב האמבוש חקירתי עשו לו ולמפלגתו רק רע, שריון מתמודדים חסרי ניסיון פוליטי ברשימה רק ממשיכים להוריד אותו למטה בסקרים.

התקדמות המדינה האסלאמית לתוך לבנון

האם חיזבאללה יתקוף?
בשיחות סגורות אני נשאל מספר רב של פעמים האם חיזבאללה יתקוף וכיצד הוא יפעל. בתשובה לכך אני אומר כי חיזבאללה יתקשה להוציא פיגוע איכותי כעת בגבולה הצפוני של ישראל. מצבו הפוליטי בלבנון אינו יציב, המדינה האסלאמית יושבת על גבול המדינה ופוגעת קשות בצבא הארגון וכי החיסול של ג'יהאד מורנייה פגע במוטיבציה שלה לטווח הקצר. אולם ישנו הסיכוי כי הארגון יוציא לפועל מטח טילים (שכנראה ייכשל), או שינסה להחדיר מספר מחבלים לגבול המדינה, אולי לא בשביל לחטוף חייל אלא פשוט להתאבד בגבול ישראל, הם לא יכולים להסתכן בכניסת צה"ל ללבנון שוב, התשתיות שלהם עדיין לא השתקמו ב 100%. לכן או שיהיה אירוע סמלי כעת או שיהיה פיגוע ראווה בחו"ל ובעיקר באירופה, שספק אם יצליח בעקבות הכוננות העליונה אליה נכנסו מדינות אירופה בזמן האחרון בעקבות גרורות המדינה האסלאמית במדינה. 


משפט לסיכום
אנחנו עתידים לראות עוד נסיונות פיגוע בשטחי ישראל, עוד ספינים תקשורתיים, עוד נסיונות איחוד  בין מפלגות והמון המון פעילות מפלגתית. אולי זאת מערכת הבחירות צפויה ביותר, אבל ללא ספק היא לא מפסיקה לעניין ולהפתיע.

ליברמן ראש הממשלה הבא?

לפי ניתוח המפה הפוליטית, ישנו סיכוי ממשי שליברמן הוא רה"מ הבא של מדינת ישראל.
שלשום התפרסם סקר של תחנת הרדיו "קול ישראל". הסקר מראה מציאות עגומה. לו הבחירות היו מתקיימות כעת, הכנסת היתה מפוצלת לשברירי מפלגות. חלוקת המנדטים שפורסמה בסקר: הליכוד - 23, העבודה-התנועה - 23, הבית היהודי - 17, כחלון - 9, יאיר לפיד - 8, ישראל ביתנו - 8, ש"ס - 8, יהדות התורה - 7, בל"ד ורע"מ - 5, חד"ש וטיבי - 6.

הקישור לסקר

לכאורה, יש מצב של תיקו בין שני המתמודדים העיקריים לראשות הממשלה: בנימין נתניהו (מועמד הליכוד) ויצחק הרצוג (מועמד העבודה-התנועה) שמפלגותיהם קיבלו מספר זהה של מנדטים - 23 מנדטים. מפתה לדמיין שלו רק אחת משתי המפלגות היתה מקבלת שני מנדטים מעל יריבתה, אזי ניתן היה לומר שהבחירות הוכרעו. אך לאימותו של דבר, אין טעות גדולה יותר מזו. כדאי מאוד להיזכר כיצד מתנהל תהליך מינוי רה"מ. הנשיא הוא זה שמטיל על ח"כ מסויים להרכיב את הממשלה. החלטתו של הנשיא מי יהיה המועמד הנה טכנית לחלוטין: הוא נפגש עם כל הסיעות שנבחרו לכנסת, והנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על מועמד שהמליצו עליו מספר הגבוה ביותר של ח"כים. בשפה פשוטה: ראש הסיעה הגדולה בכנסת אינו בהכרח רה"מ. תעיד על כך הגב' ציפי לבני, שקדימה בראשותה בשנת 2009 קיבלה 28 מנדטים, אך מלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על מועמד הליכוד שהחזיק ב-27 מנדטים.

בואו נסתכל על חלוקת התמיכה בין נתניהו להרצוג בהקשר להמלצה לנשיא (דיאגרמה: אפשרות א'). החלוקה הזו בנויה על שתי הנחות יסוד:

1. קשה לדמיין מצב בו לפיד ימליץ לנשיא על בנימין נתניהו, ולו רק בגלל "הפיצוץ" שבגללו הוקדמו הבחירות. אגו לא חסר שם.

2. סביר להניח שהמפלגות החרדיות יעדיפו לא לשבת בממשלה עם לפיד, ולכן ימליצו על בנימין נתניהו. במיוחד לאור השמועות על ה"דיל" עם ש"ס שנסגר לפני הקדמת הבחירות.

3. לליברמן אין שום עניין להיות מס' 5 או 6 בממשלה של הרצוג, כאשר הוא יכול להיות מס' 3 אצל נתניהו. 

אם כן, יצחק הרצוג יזכה לתמיכה של סיעתו, מרצ, יאיר לפיד וייתכן של המפלגות הערביות בלבד.

למה "ייתכן"? כי אפשרות סבירה שהללו, או חלק מהן, לא ימליצו על אף מועמד לנשיא. התוצאה היא שבנתניהו יתמכו 63 ח"כים, ואילו להרצוג יהיו בקושי 48 ח"כים. ניצחון ברור לנתניהו.

כאן נכנס "המוקש" של השיטה. טכנית, מועמד מפלגה קטנה יכול לקבל מינוי מהנשיא להרכיב את הממשלה אם יזכה לתמיכה של כמות הגדולה ביותר של הח"כים. ליברמן מבין זאת היטב. אם הבחירות נגמרות כפי שהתוצאות בסקר, ליברמן יציע לקואליציית "רק לא ביבי" הצעה מאוד מפתה: "הציעו אותי כמועמדות לראשות הממשלה, וביחד נחליף את השלטון". חישוב מתמטי פשוט מראה שליברמן יכול לגייס יותר "המלצות" מול נתניהו מאשר הרצוג ויש לו סיכוי ממשי לקבל את המינוי (אפשרות ב).

נתניהו יקבל את התמיכה של הליכוד והבית היהודי - 40 מנדטים. ליברמן יזכה לתמיכה של ישראל ביתנו, העבודה-התנועה ויאיר לפיד - 39 מנדטים. מרצ והערבים יבחרו לא להמליץ על אף מועמד. אך מה שמעניין הוא הפוטנציאל של ליברמן: הוא יכול בקלות יחסית להחליף את יאיר לפיד בסיעות החרדיות, וכך התמיכה בו תעלה ל-46 מנדטים. אם יחבור אליהם כחלון, הגוש הזה עולה ל-55 מנדטים. מה יקרה הלאה? לא ברור, אך מה שחשוב הוא שבשלב הראשוני ליברמן הוא זה שיקבל את המינוי מהנשיא. הלאה יתקיים המו"מ הקואוליציוני, ואני לא אתפלא אם נמצא חלק מהסיעות האחרות גם בתוך ממשלת ליברמן.

ומילה אישית לסיום. יבואו אנשים ויבקרו את השיטה שמעלה לראשות הממשלה נציג מפלגת מיעוט. טעות בידם. השיטה אינה הבעיה. את האשמה למצב יש לתלות בדפוסי ההצבעה של הבוחר הישראלי. וכן בתמיכה בסיסמאות "רק לא X" תוך התפשרות על עקרונות, חזון ודרך.

כותב המאמר הינו דויד גורביץ, פורסם במקור בדף הפייסבוק שלו.

וסרטון נחמד לסיום