יפן בין פאסיביות למיליטנטיות

במהלך דיון ארוך במיכלי המחשבה שהקמנו, סקרנו מדינות וארגונים רבים בעולם נוכח המצב הבטחוני העולמי הרעוע ונוכח עליית האסלאם הקיצוני, ע"ע המצב הישראלי-פלסטיני. לאחר בחינה מדוקדקת רצינו להצביע על שינוי דפוס חדש בעולם שעוד ידברו עליו רבות, הגענו למסקנה כי ישנה תזוזה בעולם אשר אף גורם טרם שם עליו את הדגש בחודשים האחרונים ואנו סוברים כי זוהי חובתנו לפרטה בפניכם, זאת בכדי שבעתיד הקרוב, כאשר תשמעו על התרחשויות הללו באזור ההוא של הגלובוס, תזכרו היכן נחשפתם לזה ראשונים.

יפן, כמדינה הממוקמת במקום העשירי בעולם מבחינת גודל אוכלוסייתה נשארה רדומה במקצת בחמישים השנים האחרונות, נראה כי מאז שנות ה - 70 ההתרחשויות סביבה בכל הנוגע לצבא, חימוש והגנה עצמית היו בגדר ספקולציות רחוקות. אך בחודשים אלו אנו עדים לשינוי בפרדיגמת הפעולה ההגנתית של המדינה. שינוי חוקתי אל מול שינוי פורמלי-צבאי אשר בא לציין שחר של יום חדש, לפחות מבחינת העם היפני.

ראש הממשלה היפני שינזו אבה, החל לחזק את עמדות מדינתו התוקפנית מכמה סיבות. בראש ובראשונה בכדי לקבל הכרה בינלאומית, כמו גם לשמור על עמדותיה ואזורי הסכסוך שלה ולבסוף בכדי להגן על תושביה בעת הצורך. לשם כך הם ביצעו שינוי חוקתי ראשון מאז שנת 1967, אשר מרחיב את סעיף ההגנה העצמית בצורת התחמשות צבאית באופן גורף תוך קביעת העובדה כי הצבא היפני יגן על אזרחיו ויסייע לבעלות הברית בעלי אינטרס משותף, אולם הדגיש לא פעם ראש הממשלה אבה כי הצבא היפני לא ישתתף בפעולות צבאיות כגון "מלחמת המפרץ" או "מלחמת עיראק". כך לפי הפרוטוקולים, יפן תגביר את התמיכה הכלכלית בצבאה ב - 5% למשך חמשת השנים הקרובות אשר יכללו בין היתר מכ"מ נגד מזלטי"ם, מטוסי F-35 אמריקאיים ומערכות תקיפה חדשניות.

אז מה בעצם השתנה פה מאז מלחמת העולם השניה מבחינת יפן? עד אותה התקופה, התמקדה יפן ברוסיה בכדי שתוכל להתמודד כנגדה בעת המלחמה הקרה, כאשר אותה המלחמה תמה, יפן התאוששה והחלה ללטוש עיניים לאזורייה המערביים והדרומיים תוך רצון להתרחב למזרח סין בכסות של "הגנה עצמית", לכן נוצר שינוי בדפוס הפעולה המלחמתי של יפן בכל מה שקשור ברכישות נשק חדש, ניסוי כלים לכלי נשק חדשים בחסות חברת מיצובישי, פיתוח אמצעי לוחמה ושינוי מדיניות, כל זאת בכדי לשים את הצבא מאחורי הממשל הסיני כדי שברגע האמת יוכלו לספח לעצמם את אותם אזורים שנויים במחלוקת ולקחת אותם לעצמה.

שינזו אבה (במרכז) יחד עם ג'ון קארי (שני משמאל)

למרות היחסים הדיפלומטיים האיתנים בין יפן לארצות הברית, אותה אימפריה מתפוררת שציינתי במאמרי הקודם, היחסים הצבאיים אינם מצליחים להבשיל לכדי מצב של רכישה וקנייה של נשק אחת מן השניה, אזי המצב מוביל לכך שיפן צריכה להיות תלויה על מדינות אחרות, אשר שמחות כמובן לסייע לה בשינוי פרדיגמת הלחימה האקטיבית שלה. בעקבות כך מתחילים להרקם קשרים מיוחדים עם מדינות באזור אסיה-פסיפיק כגון אוסטרליה ואף הפיליפינים אשר קיבלו בברכה את רצון יפן לנער את האבק מעל הצבא המיושן שלה ולשדרג אותו בתמורה למידע צבאי חדשני. בתוך כך, מזכיר הממשלה האמריקאי, ג'ון קרי, במסיבת עיתונאים בשיתוף שר החוץ היפני אמר כי ארצות הברית מבטיחה להגן על יפן מפני סין בכל הקשור לשטחים הכבושים.

השטחים הכבושים של בין יפן לסין

לא רק בתחום רכישות הנשק יפן שמה דגש, אלא גם אותה המדינה מחזקת את יצוא הנשק שלה לראשונה מאז 1967, כעת היא מפתחת נ"מ בשדרוג מערכות אמריקאיות תוך הובלתן לקאטר. כמובן מכיוון שהם כל כך הומנים, הם מבצעים זאת בשלושה תנאים הראשון הוא בשקיפות תעבורת הנשק, חתימת חוזים המונעים מעבר למדינת צד שלישי ואי ביצוע עסקאות עם מדינות אשר מצויות בסכסוך על פי החלטות האו"ם.

העם היפני אינו מגיב בהתלהבות רבה להתרחשויות האלה, לפחות לא כעת, המספרים מראים כי 34% אמרו כי הם בעד המהלך הצבאי-חוקתי בעוד 50% מתגדים לכך. אנו משערים כי העם אינו רואה את הפריזמה כולם של המפה הפוליטית צבאית שעומדת מולו ואינו מבין את המשמעויות של חיזוק יחסי הגומלין, אולי הוא חושש מן הענק הסיני בכל מה שקשור לעוצמתה הצבאית של מעצמת העל בפוטנציה. כיאה לסין, היא מגנה את הפעילות הזו וקוראת לממשלה היפנית לפעול בדרכי שלום ולא להתחמק מעברה הקודר (WWII) בכדי לבנות עתיד שקט תוך שמירה על השקט האזורי.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

המאבק על עתידה של אוקראינה

בשבועיים האחרונים נכתבו שני מאמרים העוסקים בהשפעתן של המעצמות (רוסיה, ארצות הברית והאיחוד האירופי) על מצבה הפוליטי-בטחוני של אוקראינה. המאמר השלישי יעסוק בזהותה של אוקראינה ויכולתה לתפקד כמדינה.  
מדינה ריבונית מוגדרת כיישות לה קיים זכות בסיסית לשלוט בשטח אשר הוגדר מראש. כמו כן, ליישות זו יש את הזכות לסמלי מדינה היחודיים לה בלבד. עד לקריסת ברית המועצות לאוקראינה לא היתה זכות ממשית. לאחר התמוטטה של המעצמה הסובייטית, אוקראינה הגדירה לעצמה דגל, המנון, שפה וסמלים אשר יועדו למצוא מכנה משותף אצל כלל אזרחי המדינה ולשקף את היותה מדינה ריבונית. 
הארועים האחרונים כגון סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה, מקדמים דיון חשוב בנוגע לשימוש בסמלים מקומיים והזכות של אוקראינה לריבונות עצמאית. 

כידוע, חצי האי קרים ניתן במתנה על ידי ניקיטה חרושצ'וב ב-1954, שליט ברית המועצות דאז. מאז, חצי האי קרים היה מאוכלס ברוב של דוברי רוסית. כמו כן, מאז עצמאותה של אוקראינה, דובר על רצונה של רוסיה לספח את את חצי האי. יותר מזה, השפעתה של רוסיה הייתה כה גדולה עד שנשיא אוקראינה לשעבר, ויקטור ינוקוביץ', אישר שימוש רשמי בשפה הרוסית במדינה. כתוצאה מכך, כוחה של רוסיה  גדל והחליש את עוצמתה וסמכותה של אוקראינה בשטחה. נוצר מצב בלתי סביר בו מדינה בעלת גבולות ברורים, דגל ושפה עצמאית, איבדה את הלגיטימציה השלטונית בשטחה. 
יותר מזה, אוקראינה מעולם לא נראתה כמדינה ריבונית. במזרח המדינה גרים כעשרה מליון דוברי רוסית, אזור שסופח על ידי ברית המועצות על מנת להחליש את הלאומיות האוקראינית. 
למרות שמבנה זה לא היה אמור למנוע התגבשותה של אוקראינה למדינה עצמאית, העובדות מראות כי בעשרים שנים האחרונות, היא נכשלה לעשות זאת. הכשלון התבטא בשלטון רופף שלא הצליח להנחיל את השפה האוקראינית וההסטוריה לעשרות מליוני תושביה. 

  
נוצר  מצב אבסורדי בו נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הביע דאגה לבטחונם ולזכויותם של תושביה דוברי הרוסית באוקראינה. השלב הבא עלול להיות קטלני יותר מן הצד הרוסי. לפיכך הפתרון המוצע של חיזוק הריבונות הרוסית על ידי בניית מוסדות מדינה חזקים, הפיכת השפה האוקראינית כשפה רישמית היחידה במדינה ולפעול בשיתוף פעולה עם תושביה על מנת לגרום להם להבין את הצורך להתנתק מזרועות הדוב הרוסי, הוא הפתרון המתבקש. הפעולה הראשונה שנעשתה לכיוון מטרה זו הוא חתימת הסכם כלכלי עם האיחוד האירופי, מהלך שחיזק את השלטון הנבחר באוקראינה והרחיק אותה מזרועותיה של רוסיה.   
לסיכום, אוקראינה כמדינה בעלת גבולות ברורים, שפה, המנון ודגל מוגדרת כריבונית. אולם, זה לא מספיק. שלטון רופף יחד עם מיעוט רוסי במזרח המדינה מאיים להפוף את אוקראינה למדינה נחשלת (Failed State). כמו כן כדי למנוע התערבות של שחקנים חיצוניים, אוקראינה חייבת למצוא את הנוסחא הנכונה לבסס שלטון חזק ויציב אשר יפנה לכלל המיעוטים במדינה. בחירתו של הנשיא החדש, שחתם על ההסכם הכלכלי עם האיחוד האירופי, ניראת החלטה טובה וחיובית לאוקראינה. אולם לאוקראינה עדיין דרך ארוכה ליציבות וגורלה רחוק מלהיות בטוח.

זיו ידוב, ראש ארגון בפתח, כעת נמצא בלימודי תואר M.A במסלול המחקרי באוניברסיטת חיפה בתחום יחסים בינלאומיים, בעל תואר B.A במדעי המדינה וגאוגרפיה. כמו כן היה מתמחה בכיר במסגרת תוכנית טרור ומלחמה בעצימות נמוכה במכון INSS.   

המלחמה הקרה - מודל 2014

מסוף מלחמת העולם הראשונה, היה ברור לכל העולם כי שתי מעצמות דומיננטיות בנוסף למעצמות ששלטו עד כה בעולם, מרימות ראש ותופסות את מקומן כמנהיגות העולם, כל אחת לפי הפריזמה שלה. הראשונה היא ארצות הברית הליברלית-קפיטליסטית והשניה היא ברית המועצות הקומוניסטית סוציליסטית. גודלן הפיזי אשר רומז על עצמתן הצבאית הגיע לשיאים שהאנושות לא נחשפה אליהם עד לאותו הרגע.
היינו עדים לעשורים מלאי מאבקי כח, שליטה ודומיננטית שהתחלפה בחוצפה. ברית המועצות אף פעם לא גברה על ארצות הברית, זאת למרות החשש האמריקאי מפיתוח סובייטי כלשהו שיאפשר לברית המועצות להוביל על הטכנולוגיה המערבית. התרגלנו למדיניות הדטאנט שהפכה להיות שגורה בפינו עד לעצם היום הזה עם שינויים כאלה.

כפי שאנו כבר רגילים לדעת מן המדע, כל מה שעולה - חייב לרדת, לכל אחד יש את המבנה, הגודל והמשקל שלו. ברגע שהעצם מגיע לעוצמתו המירבית מתחילה הדעיכה מטה במהירות כזו או אחרת. השוואה כזו היא קלאסית למדעי המדינה. זה קרה עם המעצמות הגדולות ביותר כגון האימפריה העתמ'אנית ואין שום סיבה שהמודל הזה לא יתאים גם לעת החדשה. זה קרה עם בריה"מ בשנת 1990 אשר דעכה, אך לדעתי היא לא חדלה מלהיות מעצמת על וכעת אנו רואים את מגמת הירידה גם אצל ארצות הברית. חולשה צבאית מובילה בסופו של דבר לחולשה כלכלית המובילה בסופו של דבר להתפרקות המעצמה בעידן הגלובליזציה, זאת למרות שאינני בטוח כי יתכן ודווקא בעקבות עידן הגלובליזציה, הכלכלה היא זו שתכריע את הכף.

כמובן שרוסיה, אשר אף פעם לא נחלשה והובסה בצורה חד משמעית, תנצל את המצב ותנסה לאחזור בשטחים ועוצמה כחלק מהאינסטינקט הישן שטמון ב - DNA של אותה המעצמה, היא מזהה טוב יותר את חוסר האיזון המבצבץ, את חולשת אירופה, את הגירעון העצום של ארה"ב, את האסלאם הרדיקלי המרים את הראש בלב ליבן של מדינות ערב ואירופה ואת התחזקותן של הודו וסין צבאית וכלכלית. אני ארצה לחזק את דברי במידה והם לא היו ברורים עד כה, המלחמה הקרה חזרה ללב המאבק, היא לא נפסקה אף פעם, היא רק דעכה. אנו עדיין לא עדים לשינוי בצורה אינטנסיבית, מכיוון שתהליכים גלובליים מתפתחים לאט, אך יש לקרוא את המפה בצורה אחראית וביקורתית ולנתח זאת לעומק.

כאשר המאבק במזרח התיכון ישקוט, אירופה תתייצב וארה"ב תמשיך לאבד מאחיזתה, אנו נהיה עדים להמשך התפשוטתה של רוסיה מערבה, פיתוח דפוסי נשק חדשים ויצירת בריתות שישאירו אותנו בפה פעור וכל זה בכסות של זכויות מדומות כחלק מהרצון של רוסיה דווקא "להיטיב" עם אזרחי המדינה הנכבשת.

יש לשים לב, ההשתלטות על אוקראינה נערכת כמצעד עוצמתי המלא בפאתוס, בקושי כדור אחד נורה כחלק מן ההשתלטות, פוטין לא ממהר לשום מקום והוא כבר למד מן העולם הערבי כי בעזרת סבלנות אפשר להשיג דברים יקרי ערך כגון אדמה ומשאבים. רוסיה תמוטט את השלטון, תהפוך אותו לתלותי וכחלק "מהסיוע הנדיב" של אמא רוסיה, היא תשאב את התושבים לתוכה, במיוחד בעקבות המאמר של זיו מן השבוע שעבר, אשר בעקבות חתימת אוקראינה על ההסכם עם האיחוד האירופי, גינתה רוסיה את ההסכם ותהיו בטוחים כי היא תדאג לסכל אותו.

בינתיים בצד המערבי של המפה הגלובלית, אנו רואים נשיא חיוור אשר מאיים בנשק סרק ומבצע אפס פעולה - דיפלומטית או צבאית. אין מה לצפות מנשיא אמריקאי שעבר את מחצית הקדנציה שלו, אין לו שום סיבה להיזכר כנשיא שהחל עימות עם רוסיה, הוא מבקש לסיים את השנתיים האלה כדי שנשיא חדש "ישבור את הראש" על הנושא הזה. בינתיים יותר חשוב לו לפתור את הבעיות בתוך האימפריה המתפוררת שלו. כעת חשוב לאובמה לשמור על היחסים הטובים בין המדינות ולשמור על שלום הבית, תהיו בטוחים כי אם קיסינג'ר היה יושב עכשיו על כסא מזכיר הממשלה, הוא היה דואג לבצע את הסדר הנדרש בסוגיה זו.

לבסוף, אותנו מעניין לדעת איך כחלק ממאבק הענקים הזה, תתמודד רוסיה עם התקפות הטרור הצ'צ'ניות, כיצד יגיבו להתקפות האלימות מצד האסלאם ואיך הם יטפלו בבעיה זו.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל. בעל תואר B.A במדעי המדינה ומזרח תיכון ומתמחה לשעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

ההסכם בין האיחוד האירופי ואוקראינה והשפעתו על היחסים עם רוסיה

לאחרונה אוקראינה חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי, דבר שבתקווה יצעיד אותה לכלכלה מודרנית, איכות חיים גבוהה וקרבה למערב. חתימת ההסכם הובילה גם לתגובה מצד רוסיה כאשר נשיא המדינה, ולדימיר פוטין, אמר כי פעולה זו תאלץ את אוקראינה לבחור בינה לבין האיחוד האירופי. הקרמלין איים כי רוסיה תנקוט פעולות כדי להגן על כלכלתה, אם היא תושפע לרעה מההסכם שנחתם.

כזכור, הנשיא הפרו רוסי לשעבר של אוקראינה, ויקטור ינוקוביץ', דחה בנובמבר האחרון חתימה על הסכם מול האיחוד האירופי כדי להדק את קשרי אוקראינה עם רוסיה, מה שגרר חודשים של מהומות ומחאות שהובילו בסופו של דבר לעזיבתו מהמדינה. מיד אחר כך, רוסיה פלשה לחצי האי קרים שהיה בשליטת אוקראינה, ולאחר מכן גרר סנקציות מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי. 

וכעת הנשיא הנכנס של אוקראינה, פטרו פורושנקו, אמר באירוע החתימה בבריסל כי החתימה על ההסכם זהו הארוע המשמעותי ביותר מאז כינון עצמאותה של אוקראינה משנת 1991. מנגד, הצד הרוסי אינו מרוצה מן ההסכם בלשון המעטה אשר בתגובה לכך אמרו מקורבי הנשיא פוטין כי "מוסקבה תנקוט צעדים על מנת להגן על כלכלתה". 

ההסכם של אוקראינה מרחיק את חזונו של פוטין להקים את האיחוד היורו-אסיאתי, ארגון כלכלי בה שותפות גם בלארוס וקזחסטן. הארגון נועד לספק משקל נגדי לאיחוד האירופי. יותר מזה, ההסכם עם האיחוד האירופי צפוי לבוא על חשבון הכלכלה והבטחון של רוסיה. ראשית, האיחוד האירופי מקווה באמצעות אוקראינה, להקים שער ראשי לסחורות שלהם על מנת לחדור לשוק הרוסי. כאשר הקרמלין הביע את נכונותו לעצור את התוכנית, באופן טבעי זה הכעיס את הצד השני שעבורם זה עלול לגרום לאובדן הכנסה חשוב. שנית, ההסכם עלול להבעיר מחדש את הסכסוך בין הבדלנים הפרו-רוסים לבין הצבא הרוסי. נכון לעכשיו קיים הסכם הפסקת אש, אולם כבר במהלכו נרשמו הפרות ונראה כי חשיבותו מוטלת בספק. כמו כן רוסיה עלולה לשחק תפקיד משמעותי יותר בהגנה על האינטרסים שלה והשאיפה של פוטין לבסס מחדש את ההשפעה הרוסית באזור גדולים מאי פעם.

לסיכום, ההסכם בין אוקראינה לאיחוד האירופי, הוא הפסד גדול לרוסיה. נראה שפוטין ניסה למנוע ככל יכלותו חתימת הסכם שכזה על ידי המהומות שהצית באוקראינה. אלא שתוצאות הפעולות שעשה הובילו למגמה הפוכה מבחינתו. כתוצאה מכך הוא דחף את אוקראינה לזרועות המערב יותר מאי פעם. לסיכום, נראה שההסכם צפוי לספק התנגשויות הדדיות בין רוסיה לאוקראינה הן בפן הפוליטי-מדיני והן בפן הכלכלי. השאלה היא האם אוקראינה תשרוד את המהלך והקרבה לאיחוד האירופי או שרוסיה ופוטין יעלו הילוך ונראה הסלמה אזורית בהיקף שעדיין לא ראינו?

זיו ידוב, ראש ארגון בפתח, כעת נמצא בלימודי תואר M.A במסלול המחקרי באוניברסיטת חיפה בתחום יחסים בינלאומיים, בעל תואר B.A במדעי המדינה וגאוגרפיה. כמו כן יידוב מתמחה בכיר לשעבר, יוצא מכון INSS.

הטלטלה בעיראק והפרדוקס המערבי

עם כל הכבוד הראוי לאירועים ביהודה ושומרון, עיני העולם והמזרח התיכון נשואות ברגע זה (מעבר למשחקי המונדיאל בברזיל) למתרחש בעיראק. המדינה שסועת הקרבות אשר 65% מתושביה הם שיעים ו-35% סונים נכנסת לשלב חדש כאשר ארגון "דעאש" - ארגון המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם, אותו ארגון אשר נלחם במשטר אסד ובחיזבאללה בסוריה החל לכבוש חלקים מעיראק תחת דגל אל-קאעידה ונלחם במשטר השיעי של נור א-מלכי אותו המשטר שהקימו ואימנו האמריקאים לפני יציאתם מעיראק. בתגובה להתקפות הללו החל הצבא האירני לפעול בשטח עיראק מתוך חשש למצוא תוך שבועות מספר את אל-קאעידה על גבול איראן-עיראק, בגלוי ויחד עם שיתוף פעולה – אמריקני(!). הדבר המדהים בכל זה הוא שמחד גיסא נלחמת ארה"ב כנגד הארגון בשטח עיראק תוך כדי שיתוף פעולה עם לא פחות מהמשטר האיראני ומאידך גיסא היא מסייעת לו במלחמת האזרחים בסוריה כנגד אותו משטר איראני. מדיניות הזויה, לא פחות של ארה"ב (משהו אמר געגועים לסדאם?).

רכב תופת כחלק מפיגוע רב נפגעים בבקובה, עיראק

ארגון "דאעש" שואף להקים מדינת "שריעה" אסלאמית סונית קיצונית בכל חבל הארץ מעיראק ועד הלבנון כולל חלקים מסוריה וירדן. למעשה, הארגון פועל להכיל על כל השטחים בהם מתגוררים סונים את אותה המדינה וקורא תיגר על כל ההסכמים שהובילו לחלוקת המדינות במזרח התיכון. הטלטלה הזו משסעת לקרעים את המזרח התיכון כולו. לא ניתן יותר להסתיר את המאבק האדיר בין השיעה לסונה. לא ניתן יותר להסתיר את החשש של הלאומנים במצרים מהאסלאמיסטים הקיצוניים. לא ניתן יותר להסתיר את החשש האדיר של הווהאבים בערב הסעודית מהשיעים באיראן או את החשש האדיר של המשטר הירדני האשמי מהתפשטות אל-קעידה בגבול הצפוני והצפת ירדן בגל הפליטים הסוריים. לבנון, גם היא קרועה כתוצאה ממלחמת האזרחים הבלתי נגמרת בסוריה מלחמה שמחדדת את הקרעים הפנימיים במדינה בין חיזבאללה השיעי לבין הארגונים הסונים שתומכים במורדים בסוריה.

ארגון המדינה האסלאמית בעיראק כחלק ממסע הרציחות

מילה קטנה על ההבטחה הגדולה לשלום עולמי, מר ברק אובמה שנמצא כבר באמצע הקדנציה השנייה שלו כנשיא. המדיניות האמריקנית במזרח התיכון נחלה כישלון חרוץ! קרוב ל - 5,000 חיילים איבדה ארה"ב על אדמת עיראק ועוד מאות טובים ורבים באפגניסטן. בן לאדן אומנם מת, אבל החזון של אל-קאעידה רק מתקרב להקמת מדינה. מילארדים של דולרים בוזבזו על מנת להפוך את עיראק לדמוקרטיה עם צבא גדול וחזק, בפועל ארגון מורדים מצליח לכבוש חצי מדינה ללא התנגדות, הממשלה העיראקית נתונה לחסות איראנית. בסוריה, האיראנים וחיזבאללה יחד עם אל-קאעידה עושים כבשלהם ואובמה? לא רק שלא עושה דבר אלא מזיק ומסכן את כל מה שקרוב לדמוקרטיה באזור.

רגע לפני שעיראק מסיימת את תפקידה כמדינה

כאמור, המזרח התיכון כולו בטלטלה אדירה. ללא תמיכה ברורה של המעצמות או התערבות צבאית כזו או אחרת מצידם שתטה את הכף לצד כזה או אחר ,יכולים לחלוף שנים ארוכות עד שתיפסק המציאות הכאוטית הזו עד שתיווצר מחדש תמונה ברורה של ריבונות במזרח התיכון.

עוז גרטנר בעל תואר M.A בתכנית ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר B.A במדעי המדינה ויחסים בין לאומיים.

צדק שיהיה פה!

אני גאה להגיד שכבשנו יעד ראשון, אנו גדלים מיום ליום וההתעניינות בנו גדלה גם כן. עכבר העיר עשה כתבה על הבלוג שלנו ובעקבות כך החלטנו לבצע מספר שינויים. דבר ראשון, שינינו ושידרגנו את דף הפייסבוק שלנו וגם את הבלוג, התחלנו לעצב לוגו לפייסבוק ולבלוג והחלטנו בהחלטה ראשונה לתת שם לתהליך המדהים הזה שאנו עוברים אתכם.
השם החדש של המודל ההתנדבותי-ארגוני שהחלטנו להקים נקרא בפת"ח, אשר משמעו: ביטחון, פוליטיקה, תיקשורת וחברה.
אנו בתור אגודת סטודנטים שאפתנים, מעוניינים להגיע לפתח כל בית, לאוזני כל סטודנט ולרענן את הפוליטיקה בעלת אותן הדמויות ולהזרים לה דם חדש של ידע, מידע ואמביציה, לעניין אתכם ולתת לך את המידע הרלוונטי ביותר שלו אתם זקוקים לשיחות הסלון ולידע הכללי וקצת מעבר לו.
אתם מוזמנים להצטרף אלינו לחווית קריאה שאין שניה לה במדיה הכתובה או לחילופין בניו-מדיה שקיימת היום ולהציע, לכתוב או ליזום כל רעיון אשר יעלה על דעתכם.
אנו חשים צורך לציין כי אנו לא ממומנים על ידי אף גורם פוליטי כזה או אחר ולא מונעים על ידי אף אג'נדה שמישהו מכתיב לנו מלמעלה. אנו פועלים אך ורק על פי צו מצפוננו אשר מכתיב לנו את הלך הרוח אשר מנשבת בין דפי הפייסבוק, אתרי החדשות והשיחות ביננו כקבוצות סיעור מוחין (Think Tanks).
וכראייה לכך, אנו מצרפים את הכתבה הראשונה (ואנו בטוחים כי עוד כתבות רבות יבואו לאחר מכן) בסדרת כתבות התדמית של תחילת שינוי הנוף הפוליטי כפי שהוא מוכר לנו כיום.

ולמי שלא הצליח לקרוא את האותיות הקטנות ורוצה לדעת עלינו טיפה יותר:

מהי היצירה: "פוליטיקה בינלאומית" - בלוג פוליטי מנקודת מבט "צעירה ומרעננת" בו אני מנתח מהלכים גיאו-פוליטיים ומדיניים אקטואליים, תוך הקניית ערכים מוסריים וידע בעל ערך מוסף בנוגע למזרח התיכון. הבלוג הינו שיתופי וסטודנטים מכל רחבי הארץ פונים בכדי שאשתף את הכתבות והמחקרים שלהם כפלטפורמה מוצלחת להתפתחות בתחומי מדעי המדינה.

קצת עלי: סטודנט לתואר שני (פוליטיקה ודמוקרטיה) באוניברסיטה העברית. בעל תואר הראשון במדעי המדינה ומזרח תיכון מאוניברסיטת חיפה ובוגר התכנית "שגרירים ברשת", אוניברסיטת חיפה.

שיווק היצירה: מעגלי החשיפה הינם דרך רשתות חברתיות, שם נמצא קהל יעד של הבלוג.

שאיפות: לסייע לעיר שלי ולקהילה בה אני חי בהתפתחות וקידום הצדק החברתי לצעירים תוך הוזלת מחירי הדיור ותנאי המחיה.

מוטו לחיים: " גם המובן מאליו צריך שייאמר לפעמים " (מנחם בגין) המוטו הזה מנחה אותי בעת כתיבת הבלוג וגם במהלך חיי. 

אתם מוזמנים לעשות לנו לייק בעמוד הפייסבוק ואף להרשם לעדכונים שוטפים בתיבת האי מייל, ממש פה למטה.

מאמר מערכת של בפת"ח - ביטחון, פוליטיקה, תיקשורת וחברה.

נשיא על הכוונת

אנו כעת נמצאים בשיאו של המרוץ לנשיאות המדינה. נשיא המדינה, התפקיד הממלכתי בישראל, תפקיד שכל כולו לנשק תינוקות, ללחוץ ידיים ולהופיע בארועים מכובדים. אנחנו בהחלט צריכים נציג כזה, מישהו ייצוגי, רהוט, חריף ופוליטקלי קורקט שידע איך לדבר עם העולם בגבוה העיניים ויחייך את החיוך המרוצה שלו. עם זאת, לאחרונה התעורר דיון ציבורי חריף יחסית הטוען כי אין צורך באושיה כזו אשר תייצג את ישראל. אני חושב כי מי שמעלה דיון שכזה חושב כי הבעיה נובעת מכך שאין מתמודדים ראויים לכס הנשיאות, ואותם מועמדים רואים בתפקיד הנשיא לא כתפקיד הממלכתי אשר מטרתו לשרת את התושבים ולייצג אותנו בעולם, אלא ככסא נוח ויוקרתי במיוחד אשר מטרתו לרפד את אותו נציג בבית הנשיא המאובטח והנוח. לפני כמה זמן ראיתי באחד מן הערוצים את קרובי משפחתם של המועמדים מסנגרים עליהם ואומרים כמה הם מתאימים לתפקיד, לא השתכנעתי.

ששת הנציגים אשר הגיעו לקו הסיום הם: רובי רבלין, דן שכטמן, בנימין בן אליעזר, דליה דורנר, מאיר שטרית ודליה איציק. איני רואה אף אחד מהם מטייל בעולם ורוכש כבוד למדינה, אלא ההיפך, רק הופך ללעג ולצחוק בפני האומה תחת אור הזרקורים החם וזכוכית המגדלת של "ארץ נהדרת". כאשר אני בא לבחון "מישהו אותו מועמד ראוי?" אני בוחן את רצינותו, טווח פעילותו לאורך השנים והמוטיבציה שיש ברשותו לתפקיד זה. כאשר אני מסתכל על אותם ששת המועמדים, איני רואה דמות שאוכל להתגאות בה, בעל רזומה פוליטי עשיר או לחילופין מישהו שאני מזדהה איתו.

אנו היינו עדים בתקופה האחרונה לשמועות רבות על מועמדים ושמות רבים של מועמדים לתפקיד הנשיאות. על פואד בן אליעזר, מועמד בעל סיכויים טובים להיכנס לתפקיד,  ניסו למצוא שבבי מידע אשר יוכלו לפגוע בו ולהוציא אותו מן המרוץ ללא הצלחה רבה, וכך על כל מתמודד שניסה להיכנס למרוץ וויתר על אופציה זו כגון סילבן שלום אשר נלקח לחקירה משטרתית על רקע "ניצול מיני" ובסופו של דבר יצא אמנם זכאי, אך עם כתם לכל החיים. ולעומת זאת אני שמח כי ישנם מועמדים אשר החליטו לא להיכנס בסופו של דבר למרוץ המוזר הזה כגון דוד לוי. מהלך שכזה היה בוודאות מעלה שוב את השד העדתי ופוגע בשמו הטוב, עדיף שינוח ויעשה לביתו מאשר יכנס לתפקיד אשר היה מחבל בעשרות שנים של תרומה למדינה.

בואו נקח דקה ונסתכל על יחסי רובי ריבלין-בנימין נתניהו. כאשר אנו בוחנים את יחסי נתניהו-ריבלין, אנו רואים יחסים אשר החלו בחיבוק חם בין השניים בתחילת הדרך והדרדרו לשפל המדרגה בעקבות כניסתו לתפקיד של ריבלין כיו"ר הכנסת אשר לדברי נתניהו זלזל בו כראש ממשלה ופגע בהתנהלותו במהלך תקופה זו. כעת נתניהו מנסה, באופן לגיטימי, לשקם את היחסים בינהם כחלק מהיותם חברים באותה מפלגה וזה אקט מקובל בעיני. הרי מי רוצה לראות נשיא פוטנציאלי וראש ממשלה מסוכסכים. נתניהו עשה חושבים, ניסה בתרגילים פוליטיים (אני מודה כי אינם מוצלחים) לתמוך במחליף ראוי לנשיא, כאשר הוא הסתכל שמאלה וימינה ראה כי אין כאלה ושהוא נמצא לבד במערכה. כאשר מנהיג חכם רואה שהוא לבד בשדה הקרב, הוא מעדיף להצטרף לקרבות שבהן הוא יודע שהוא לא הולך לנצח. על כן, הוא מחל מכבודו, יצר קשר עם ריבלין והודיע לו שיתמוך בו במרוץ לנשיאות, אין בכך שום דבר פסול שראש ממשלה מודה בטעותו ופונה לנציג הרוולנטי ביותר במרוץ באומרו שיתמוך בו במרוץ, אני בספק אם כמו שאומרים בתקשורת, מצב זה יפגע בו, זה יכול אך ורק לעזור לריבלין. ובכל זאת במקום לפרגן על המעשה האצילי של נתניהו, בחרו בתקשורת דווקא לצחוק עליו ולפגוע בו על כך, בצעד אווילי ביותר.

אני לפחות מרוצה מן העניין כי הבחירות לנשיאות, מתבצעות בצורה חשאית דרך בחירתם של 120 חברי הכנסת שלנו. היכולת ללכת עם הלב ולהצביע למועמד שחבר הכנסת חושב שהוא המתאים ביותר, מטיבה עם המועמדים לנשיאות ומשפרת את הסיכויים לבצע "מהפך" בנשיאות המדינה.
אנו נזכה לשמוע בוודאות לאחר הבחירות לנשיאות את נציגי הממשל שלנו קוראים לביטול המוסד היוקרתי ועתיר התקציב. אין ספק שמהלך מסוג זה יהיה אכן מועיל מבחינה כלכלית למדינה. אבל זה לא המקום לחסוך בו כעת, אפשר להתחיל משכר הבכירים במשק הציבורי, שכר חברי הכנסת, הוצאות חברי הכנסת וכן הלאה. חברי הכנסת איבדו את הצניעות ועוד לפני שהם רצים לבטל מוסדות אחרים, כדאי להם קודם כל להסתכל על עצמם ולראות כיצד הם יכולים להקל על העם.

ובינתיים המרוץ לנשיאות בשיאו!

וכעת, אתם מוזמנים לעשות לנו לייק בעמוד הפייסבוק ולהצטרף לעדכונים חמים ודיונים מעניינים - לחצו כאן כדי להגיע לדף הפייסבוק של "פוליטיקה בינלאומית"

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.