המאבק הנוכחי בין השיעים והסונים בפקיסטן

אשאיר אתכם במתח בזמן הקרוב לקראת החלק הרביעי שלי על ארגוני הטרור בג'יהאד העולמי וארענן אתכם במידע חדש וקצר על המאבק הקשה בין השיעים והסונים בפקיסטן. במלחמה הזו נהרגו אלפי אזרחים חפים מפשע ולא נראה סוף לנקמות הדם המתחוללות באזור בעקבות המאבקים הדתיים.
רקע:

השיעים מונים כשלושים מליון איש מתוך 180 מליון אזרחים בפקיסטן. בעיר קארצ'י יש רוב שיעי ובו קבוצות טרור המנסות להתנקש ברופאים, עורכי דין, פרופסורים ובכירים במדינה ובעיקרה האליטה השיעית. ישנם שיעים אשר תוקפים סונים בחזרה אך בעצימות נמוכה יותר מאשר ההתקפה הנגדית אשר פחות מסוקרת. על פניו נראה שהטבח הוא חד צדדי, על פי הדיווחים 460 שיעים נהרגו בשנת 2012, כמות זו הכפילה עצמה פי 2 מאשר שנת 2011. המקור Forign Policy מדווח כי נהרגו עד כה 375 אזרחים פקיסטנים על רקע מאבקים עדתיים, מתוכם כ – 100 אזרחים מתוך המיעוט האזרי.

תגובת הממשלה ופעולת ארגוני הטרור:
הממשלה מצידה, מתקשה להגן על המיעוט במדינה – עדות לכך ניתן לראות בחודש מרץ 2012 כאשר נהרגו 50 שיעים בשעה שציינו את החודש הקדוש המכונה מוחארם.
השילוב שהתרחש השנה הפך להיות קטלני עבור האזרחים השיעים במידה – המתנגדים לשיעה והטאליבן הפקיסטני חברו יחדיו תחת ארגון הגג אל-קעידה והם נחושים להכות בפקיסטן במלוא העוצמה. עפ"י בכירים שיעים נאמר כי כרגע הם שותפים לאותה אג'נדה.

ההיסטוריה ומבט לעתיד:
המשטר בפקיסטן תמך במשך 30 שנה בקבוצות הג'יהאד כדי שישמשו כמתווכים באבק מול אפגניסטן והודו. אך בעקבות 9\11 פקיסטן עברה לצידה של ארה"ב ולאחר מאבק של הכוחות המיוחדים האמריקאים במדינה כוחות הג'יהאד החלו להיאבק במי שהיו מנהיגם ומורי דרכם בצבא ובמודיעין.

מתי יפסק הטבח?

כעת הכוחות המזויינים מבחינים בין קבוצות ג'יהאד "טובות" אשר פועלות עפ"י האג'נדה של הממשל הפקיסטני וקבוצות ג'יהאד "רעות" אשר תוקפות במדינה. בעקבות אינטרסים פנימיים בממשלה, המשטר יכול לסבול קבוצות ג'יהאד בתקופה שבה היא נמצאת במאבק עם גורמים נוספים, בקבוצות אלה נכללים ארגונים אשר קיבלו על עצמם את האג'נדה הכוללת של ארגון אל-קעידה.

ההנהגה של שני פלגי ארגוני הטרור "Lashkar-e-Jhangvi" והטאליבן הפקיסטני יושבים בצפון ווזיריסטן ומהווים מכשול בפני הממשל הפקיסטני.

על פניו, אני צופה את המשך שפיכות הדמים והאלימות במדינה. המיעוט השיעי ימשיך להיאבק על זכותו ויזעק, ארגוני הטרור ימשיכו להכות במיעוטים והממשל הפקיסטני, חסר האונים, ימשיך להביט מן הצד על הנעשה, אך אני מקווה שהוא יתעשת בשלב מסוים ויסיים למיעוט להלחם בפלגי הטרור, מכיוון שאנו כבר למדים כי כאשר אתה נותן לארגון טרור לפרוח, הוא יכה אותך במלוא עצמתו.
מקור: Economist, FP

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

שינוי המרחב קורא לשינוי בתפיסה - הביטחון הלאומי של ישראל

ביטחון, יודעים רוב אזרחי המדינה הוא התחום המוביל את סדר היום של מדינת ישראל מאז היווסדה ועד ימינו אנו. הדיון בנושא תקציב הביטחון הוא חלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי של ישראל כבר שנים רבות. תפיסת הביטחון של ישראל נשענה מאז ומעולם על הסובב אותה ועל הצורך של ישראל להרתיע את האויבים שלה תוך כדי שהיא מצליחה להחזיק ביכולת להתריע בזמן מפני תוקפנות ומחזיקה צבא חזק דיו בכדי להכריע את האויב במהירות באמצעות כוח מחץ.

ראש הממשלה

השינויים שהביאו עמם אירועי ה"אביב הערבי" ועיקרם בכך שאין כיום צבא ערבי המאיים על קיומה של ישראל צריך להיות מבורך וחייב לתת ביטוי בתפיסת הביטחון העתידית של ישראל. אומנם, האיומים על מדינת ישראל לא פסקו ואולי אף גברו יחד עם זאת התצורה השתנתה והיא מחייבת יותר מדיון בתקציב הביטחון או רכישת טכנולוגיות מתקדמות ויתרון צבאי אסטרטגי. לא רק שהאיום לא פסק הוא אף קורא תיגר על תפיסת הביטחון של ישראל ומאיים בפעם הראשונה מאז קום המדינה באמצעים שונים ומשונים על היכולת להשיג ביטחון אך ורק באמצעות המטרות שהוזכרו זה עתה.
לדאבוני אני חש זה זמן רב כי תפיסת הביטחון של ישראל לא לוקחת בחובה את המציאות הגיאו-אסטרטגית של ישראל. בעוד מדינת ישראל טוענת קבל עם ועולם כי האיום הקיומי עליה הוא הנשק הגרעיני שמפתחת הרפובליקה האסלאמית של איראן ממשיכה ישראל "להתמרכז" בגוש אוכלוסיה אחד המושך אליו את מיטב המוחות ומרב האוכלוסייה היצרנית של מדינת היהודים. אינני מצליח להבין כיצד מרשה המדינה הקטנה והמאוימת על ידי נשק גרעיני לרכז את כל עצמתה במרכז אחד ויחיד שפגיע בו תוביל בהכרח לחורבן מוחלט של המדינה.

מעבר לכך, ל"התמרכזות" הזו ישנם השלכות רבות ועיקרן פגיעה באוכלוסיית הפריפריה ויצירת פער אדיר בין תושבי המרכז לבין שאר תושבי המדינה. אומנם, ממשלת ישראל הנוכחית פעלה רבות לצורך יצירת תשתיות אשר יסייעו לתושבי הפריפריה להגיע למרכז אך לדאבוננו התשתיות האלו שואבות את כוח האדם מהפריפריה למרכז ולא הפוך. תשתיות הן אמצעי חשוב לקיומה של מדינה מתוקנת ומסודרת, גרמניה לדוגמא ניצלה את כספי הסיוע של תוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה לצורך שיקום המדינה תשתיות אלו סייעו רבות להפיכתה של גרמניה למעצמה כלכלית. ניתן להשוות את התשתיות לעורקים בגוף האדם: ככל שהדם יעבור מהר יותר ובקלות יותר כך הגוף יתפקד טוב יותר. בגרמניה שלא כמו בישראל ניתן דגש על קיומם של מרכזי מסחר רבים ופיזור של העצמה על פני ערים רבות: המבורג כעיר נמל, ברמן עיר תעשייה, בפרנקפורט הוקם שדה התעופה הגדול באירופה המקשר את כל התעופה ביבשת, מינכן היא עיר התרבות והכלכלה, ברלין קוסמופוליטית ומרכזת את ממשל המדינה, אזור דיסלדורף/ גילזנקירשן/ דורטומונד מספקים את הפועלים ומכרות הפחם וערים כמו שטוטגרט, וולפסבורג מייצרות תעשיית פורה של רכבים. אף אחת מן הערים הללו לא עוברת את רף 3 מיליון התושבים וזאת במדינה של 80 מיליון תושבים , לכל עיר יכולת כלכלית שאינה תלויה ברעותה אך כל עיר מחוברת בתשתיות מפותחות לאחרת והיכולת של כל עיר לעמוד בעצמאות כלכלית מאפשרת לפריפריה סביבה להתקיים בצורה איכותית.

האביב הערבי

גם ישראל יכולה לעבור ולבנות את עצמה על פי המודל הגרמני. תחילה צריכה להתבסס תפיסה שכדי לקיים פריפריה איכותית יש לייצר בה את מקומות עבודה איכותיים וכי יש לבזר את העצמה שנמצאת במרכז הארץ לשאר המקומות. תחילה צריכה הממשלה לוודא שצה"ל יעביר את מרבית עצמתו ממרכז הארץ כולל תשתיות המודיעין וכולל הקמתו המידית של עיר הבה"דים המדוברת בדרום. ישראל יכולה וצריכה להעתיק את מרכזי השב"כ והמוסד ממרכז הארץ לצפונה ולדרומה כך שמרבית העובדים של ארגונים אלו יעברו להתגורר באזורים אחרים ויחזקו אותם. אם זה יכול לעבוד ל - CIA בלנגלי זה יכול לעבוד גם למוסד בבאר שבע או בחיפה. ניתן וצריך להעביר חלק גדול מהמוסדות.

יהודה ושומרון והסכם עתידי עם הפלסטינים יכול להוות זרז של ממש בפיתוח הגליל והנגב. העברת האוכלוסייה שתפונה במסגרת הסכם עתידי תאפשר למתיישבים האידיאולוגים תחושה של שליחות אמיתית בהפרחת הנגב ויישוב יהודי חדש של הגליל. מספיק להעיף מבט קטן אל המפה ולהבין שהישובים היהודים בגליל נראים בדיוק כמו הישובים ביהודה ושומרון בודדים בין ישובים ערבים גדולים. פינוי עתידי מיהודה ושומרון יכול לסייע לחיזוק אזורים אלו ולספק למפונים תחושה שליחות חדשה ולא פחות חשובה.

יחד עם זאת דורש המעבר הזה את טיפוחם של ערביי ישראל. ה"אביב הערבי" חיזק בקרב רבים מערביי ישראל את התודעה כי מעמדם טוב הרבה יותר משל אזרחים רבים במזרח התיכון. ישראל צריכה וחייבת להשוות את מעמדם ומצבם הכלכלי והתברואתי של ערביי ישראל לזה של המגזר היהודי וחייבת לפעול על מנת לקיים את אזורי הספר שלה תוך כדי שהיא מספקת ביטחון שוטף לכלל האוכלוסייה וליצור מארג יחסי תלות הדדית בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסיה הערבית. זה עובד כבר שנים בצורה מצוינת בעירי חיפה, זה יכול לעבוד מצוין גם בגליל וגם בנגב.
צעדים אלו יובילו לחיזוקה של ישראל מבפנים תוך כדי שהיא בונה את המדינה ומשווה את מעמדן של ערי השדה לערי המרכז, מחזקת את גבולות הארץ ויוצרת תפיסת ביטחון שנשענת על חוזק פנימי לפחות מבחינה דמוגרפית.
כיום דורשת ממשלת ישראל מהפלסטינים להכיר בה כמדינה יהודית. ישראל לא צריכה הכרה כזו היא פשוט צריכה להיות כזו ולשם כך פיזור העצמה של המדינה היהודית צריכה להתבצע בכל שטחה של המדינה.
הגיע הזמן שתפיסת הביטחון של ישראל תחל מפנים ותפנה כלפי חוץ לאחר שנים רבות שהיא נבנתה בצורה הפוכה.
אם תשכיל ישראל לבנות את המדינה לאורכה ולרוחבה ותשווה את המעמד של אזרחי הפריפריה לאלו של תושבי המרכז היא תוכל לטעון לכך שהיא מדינה שווה בין שוות במדינות ה-OECD, ויתרה מכך היא תבסס את השליטה שלה במדינה ובכך תחזק את כלכלתה של ישראל ואת ביטחונה.
בשלב הבא או במקביל לטיפול בבעיה הגיאו-אסטרטגית אותה הצפתי כאן, צריכה ישראל לדאוג לנושא השינוי הדמוגרפי האסטרטגי אותו היא עומדת לעבור ב-30 השנים הקרובות העתיד להשפיע לא פחות על ביטחון המדינה ועתידה כמדינה יהודית-דמוקרטית.

פרסום ראשון של עוז גרטנר, בבלוג שלנו, עוז בעל תואר M.A בתכנית ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר B.A במדעי המדינה ויחסים בין לאומיים. מצטרף לצוות המוכשר והמעניין של הכותבים.

האיש החדש בראש הטאליבן - מולא פאוזוללה

האמריקאים ממשיכים לחזק את ממשלת פקיסטן, מעלים מזלטי"ם לאוויר ומורידים בכירים. בתחילת החודש (1.11), יירט וחיסל אחד המזלטי"ם את מנהיג הטאליבן בפקיסטן חכימוללה מחסוד שעמד מאחורי נסיונות פיגוע נועזים כגון פיצוץ מכונית התופת בטיימס סקוור וחיסול בכירים בארגון ה - CIA אשר שהו באפגניסטן.

חכימוללה מחסוד אשר כבר לא נמצא איתנו יותר

כמובן שלאחר תהילת העולם ונסיונות החיסול הרבים, הארגון לא חיכה זמן רב וכבר ערב לאחר מכן הכריז על מולא פאוזוללה ליורשו ולא על חאן סעיד כפי שצוין באתר YNET אשר תפקידו הינו מפקד הטאליבן האזורי. לפאוזוללה מיוחסים ארועי טרור מכובדים ורצחניים בין השנים 2008-2009 שבוצעו על מנת להכיל את חוק האסלאם על האוכלוסיה בפקיסטן. במשך תקופה קצרה נמלט לאיסלאמבד באפגניסטן בעקבות רדיפת המשטר אחריו, דבר אשר לא מנע ממנו להפסיק את השתתפותו בטרור ולהיפך, לאחר מכן שב לפקיסטן והמשיך להוביל ולארגן את פיגועי הטרור בשטחי המדינה.

החבר החדש - מולא פאוזוללה

כמובן שכמו כל ארגון טרור שפוי, יום לאחר מינויו של פאוזוללה לראש הארגון, נשבעו בארגון לנקום את מותו. על פי הניתוח שלי, אני חושב כי פגיעה במיעוט השיעי ופיגועי התאבדות נגד חיילי הקואליציה - קרובים מאוד ואף נסיון פיגוע באחד השגרירויות במדינות ערב או באתר תיירות אירופאי - יהיו יעד סביר בהחלט כנקמה - הכל שאלה של כמה חזק יתברג פאוזוללה במרקם הטאליבן ותוך כמה זמן יוכל הארגון להתאושש ולהוציא פיגועי איכותי לפועל. הערכתי היא שתוך שנה (ואף שנה אחת בדיוק) לאחר חיסול מנהיג הטאליבן - יוציאו אדריכלי הטאליבן פיגועי איכותי כנקמה על מות מנהיגם.

מהלך זה, הוא צעד מאוד קריטי לג'יהאד העולמי ומוכיח פעם אחר פעם כי גם אם תחסל את ראש הארגון, יבוא אחריו מנהיג אכזרי ורצחני יותר אשר יעמיד למטרה לעלות על המנהיג הקודם בכדי להיות רדיקאלי ואוונגרדי יותר.

עד אז נוכל להמתין להרפתקאות חדשות מבית היוצר של הטאליבן.
שבוע טוב לכל קוראי המגזין.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

שחרור אסירים - פעימה ראשונה, שניה, שלישית... נמכר!

אני אחזור קצת לענייני ארצנו הקטנטונת אם יורשה לי.
אנסה לשכנע אתכם, אם אתם לא כבר משוכנעים, למה אסור לנו לשחרר מחבלים. אם עוד לא השתכנעתם אני מקווה שאוכל לפחות להכניס קצת הגיון בכל הטרוף הזה. 
אז בנט זה אח, לבני זאת אחות, לפיד הוא... מישהו יודע מה לפיד אמר על שחרור המחבלים? טוב זאת לא הסוגיה.

אני בטוח שראש הממשלה שקל בכובד ראש את כל הפרספקטיבות לשחרור האסירים. אך, היום נזכרתי בהרצאה של מזכיר הממשלה הנוכחי הטרי והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אביחי מנדלביט, ששוחח עם קבוצת סטודנטים במכון למחקרי ביטחון לאומי על סוגיית המחבלים המתאבדים. הוא אמר כי הכינוי "אסירים" הוא פגום מבסיסו. הפעולה הראשונה שהצבא צריך לעשות הוא לקחת את אותו "גורם טרור" ולהפוך אותו לשבוי, כך אוטומטית חלים עליו חוקים בינלאומיים שהם בסיסים ביותר וכל התהליך משתנה מיסודו. הוא כמובן הרחיב וניתח את התהליך והשלכותיו אך אין זה רלוונטי לנושא זה. בשורה התחתונה אני מסכים עם אמירה זו, אין סיבה לכנות את המחבלים שנעצרו ונאסרו "אסירים" ביצוע פיגועי טרור צריך לגרור סנקציות קשות. ולכן צריכים להיות משוחררים רק באופן חריג אותם מחבלים.

דבר נוסף, כיצד אפשר להחזיר את אותם "אסירים" לשטחים ביודעין שהם יוגדרו כאלילי נוער בצורת ג'סטין ביבר ויתקבלו בזרועות פתוחות הישר לזרועות הטרור שמחכה להם ולידע שצברו, בקוצר רוח. בתגובה לשחרור, אנו מקבלים בהתרסה פצצות מרגמה על ישובים בתחומי הקו הירוק ואיומים לסנקציות על ישראל מפי אבו מאזן. אם אין פרטנר לשלום, אז עדיף פשוט לא לשתף פעולה, לעשות פעולת מחווה כדי לרצות את האמריקאים או את השמאל, זה פשוט פגיעה במורל הלאומי, שלא נדבר על המשפחות השכולות ספציפית.

שחרור מחבלים - לא בכל מחיר

נקודה נוספת שברצוני לציין היא הסטטיסטיקה, שליש מהמחבלים ששוחררו "בעסקת ג'בריל" (1,150 מחבלים) בשנת 1985 חזרו לעסוק בטרור. מאות אזרחים ישראלים נרצחו על ידי אותם מחבלים משוחררים ומי לקח אחריות על פיגועים אלה? אני אתן לכם לענות לבד על השאלה. מי אמר שעכשיו המחבלים לא יחזרו לעסוק בטרור?

רוצים דוגמא נוספת עם מסקנה ברורה? בסדר. רוב משוחררי עסקת שליט שבו לעסוק בטרור. אתם לא צריכים אותי בשביל שתבינו את זה. תגגלו "עסקת שליט" ותראו מספר רב של כתבות על ניסיונות פיגוע וגלי מעצרים של המחבלים ששוחררו בעסקת שליט ששבו לעסוק בטרור ומתכננים כעת לחטוף חיילים. בעסקת שליט עוד קיבלנו הטבה כלשהי. כאן אנו פשוט מחזירים להם אנשים שעברו אימון בכלא והם כעת נחשבים לגיבורי הכפר.
בכל מקרה שאני מקווה שעד הפעימה הבאה, מזכיר הממשלה יכניס קצת הגיון בראש הממשלה שלנו וישכנע אותו ששחרור אסירים יוביל להסלמה של ארגוני הטרור, ולנו פשוט נותר לשבת ולחכות עד שהחייל הבא ילקח מאיתנו.

אז למה בעצם בנימין נתניהו רוצה כל כך לשחרר את אותם מחבלים? גם לכך יש מספר השערות.
אולי בגלל שהוא רוצה לחזק את אבו-מאזן שהוא במו ידיו החליש במהלך הקדנציה האחרונה בממשלה.
אולי כדי להצטייר מול העולם כהומני שמשיב את האסירים בחזרה לביתם ובכדי לקבל קצת הערכה.
אולי כי הוא רוצה לרצות את הימין והשמאל יחדיו כאשר מצד אחד הוא משחרר מחבלים ומן הצד השני מפשיר בנייה בשטחים וכדי להמשיך לבנות באותם שטחים במחלוקת.
בכל מקרה, ראשי השב"כ טוענים שניתן לעקוב אחרי המחבלים המשוחררים וניתן לסקל את תכניותיהם  אבל צריך לזכור שאנו לא יכולים להיות תמיד חסינים הרמטית ב - 100%. ואני צריכים לפעול לפעמים בצורה יותר אגריסיבית לצערי, בכדי לממש את האינטרסים שלנו אל מול שכננו.

בשורה התחתונה, אני כמובן לא בעד שחרור אסירים בטחונים אלימים ומסוכנים עם דם על הידיים. אני חושב שצריך לשחרר רק בתמורה אמיתית ובצורה הדדית ומלאת אמון בין הצדדים. כאשר המשא ומתן תקוע ואין לך מנהיג אמיץ, כריזמטי וסוחף לפלסטינים - כל פעולה שתבצע תחשב... בעצם היא לא תחשב, היא תעלם בתהום הנשיה עד חטיפת החייל הבאה או אסקלציית הפיגועים כפי שאנו עדים אליה כיום.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

מי אתם ארגון ג'בהת אל-נוסרה? כתבה שניה בסדרה

ארגון הטרור ג'בהאת אל נוסרה, אשר בתרגום לעברית נקרא "חזית התמיכה" , מקורו בסוריה. הארגון הכריז רשמית על הקמתו בינואר 2012, כאשר נאמר בסרטון שפרסם, שהארגון אחראי למספר רב של פיגועים שהחלו בהתקוממות נגד משטרו של אסד בשנת 2011. הם מגדירים את עצמם כלוחמי החופש ומטרתם להציל את האזרחים הסורים מידי השלטון העלוואי.

בראש הארגון עומד אבו מוחמד אל-ג'אווני, הארגון נשבע אמונים גם כן, כמו ארגון אל-שבאב לאל-קעידה בראשות איימן אל-זוואהירי. הארגון ידוע ביכולת המשמעת הקפדנית שלו והפיגועים הרצחניים שלו וגם הוא נכלל ברשימה השחורה של ארגוני הטרור בממשל האמריקאי.

לפי מידע אשר ליקטתי ממספר גורמים אני יכול להגיד לכם בצורה לא רשמית כי נראתה תנועה של מנהיגי אל-קעידה לפני מספר חודשים בעיראק לכיוון סוריה, ככל הנראה כאשר הם מעבירים ידע חיוני בנוגע לדרכים שבהם ניתן לבצע פיגועי התאבדות. לכן דפוסי פיגועי ההתאבדות אשר מתרחשים באזור נראים דומים לזירות הפיגוע בעיראק. כמו כן אני יכול להוסיף כי ארגון אל נוסרה משתלט על אזורים נוספים בצפון סוריה, בעיקר אסטרטגיים כגון מקורות מים וערים מרכזיות כדי להוות חוצץ בין העם לבין דרישותיו הבסיסיות כגון מים ומזון, זאת בכדי לכפות על העם את דת האסלאם ולבצע סנקציות במידה והארגון לא יהיה מרוצה מהתנהגות התושבים. כמו כן, אני משוכנע שכבר הוקם בית דין שריע במספר ערים בסוריה שהחלו לכפות על התושבים לשמור על ערכי דת האסלאם.

האם משטרו של אסד יפול?

הארגון נוטל את האחריות למספר רב של פיגועים בעוד הממשל הסורי מנסה לטשטש אותם. הסיבות הן שונות והן נטועות על פי האינטרסים של הארגון ושל הממשל. במידה ובוצע פיגוע באזור הומה אדם, הארגון יעדיף לא לקחת עליו אחריות בזמן שהמשטר ירצה להראות כי ארגון הטרור פוגע בחפים מפשע ולהיפך. לכן קשה מאוד לקבוע כמה פיגועים התרחשו בסוריה ועל כמה מהם אחראי ארגון ג'בהאת אל-נוסרה.

לפני כמספר חודשים אמר דובר החזית הסורית החופשית (FSA), לואי מקדעד, כי הם לא תומכים באידיאולוגיה של אל נוסרה. אך העדכון האחרון מהשטח אומר כי המורדים החילונים דחו את ההצעה החיצונית לסיוע מקואליציה לאומית. באותה נשימה גם אמרו כי עשרות ארגונים מתאחדים תחת המטרייה האסלאמית בראשותה של ג'בהאת אל-נוסרה כחלק מהציר הג'יהאדיסטי.

עכשיו למה אני משתף אתכם בהתגלגלות הארועים עם אל-נוסרה? כי הפחד הגדול בממשל הישראלי הוא שהנשק הכימי (שהחל פרוקו) יגיע לידיים הלא נכונות. הידיים האלה הם של ארגוני טרור מוסלמי שיושבים לנו על הגדר, מזרחית לנו ומשקיפים עלינו בכדי לתקוף אותנו - שניה אחרי שאסד יפול. הצטברות הגורמים העוינים והתאגדות הפלגים השונים בסוריה צריכה להדיר שינה מעיני בכירי הממשל ומצריכה מאיתנו לחשוב ולהתארגן בצורה חדשה.

אני רוצה רק לציין לפני שאני חותם את הפרק השני של ארגוני הטרור בעולם, כי בסוריה לא מתחולל טבח ולא מתחולל רצח עם בפיקודו של אסד, אלא מתחוללת מלחמת אזרחים. קבוצות מיליטנטיות ומאורגנות שכל אחת מהן נתמכת בפטרון אחר (כדוגמת טורקיה, סעודיה והמערב) והן נלחמות על טרטוריות בסוריה ונוגסות בשטחה. אם הייתי יכול להמר איך תגמר המלחמה הזו, לפי דעתי - סוריה תיפול ותתחלק לקנטונות שרובו יהיה אסלאמי. חלקו יהיה אסלאמי סוני דומיננטי, חלקו שיעי וחלקו עלוואי - זאת במידה ולא יטבחו בהם לאחר נפילת אסד. כך תתחלק העוגה לפי דעתי וזאת החלוקה הכי רציונלית וכך זה צריך להסתיים.

מקור: BBC

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

מהיכן הגיע ארגון אל-שבאב הסומלי? - כתבה ראשונה בסדרה

אני משוכנע ששמעתם על הפיגוע בקניה של ארגון הטרור אל שבאב, מהיכן הגיע הארגון הזה פתאום? ולמה הוא מבצע פיגועים בניגריה אם מיקומו בכלל בסומליה?
בראש הארגון עומד מוחת'אר אבו-זובאיר הידוע גם כאחמד עבדי גודאנס. פרוש שם הארגון הוא "הנוער", אל-שבאב התפתח מפלג הנוער המוסלמי הקיצוני בשנת 2006. בתחילה מטרתם הייתה להאבק בצבא אתיופה אשר חדר לשטחה של סומליה במטרה לסייע למשטר להתמודד עם האיום המוסלמי. בפברואר 2012 נשבע מנהיג הארגון, אבו-זובאיר, אמונים למנהיג אל-קעידה, איימן אל-זואהירי, וחבר אליהם כזרוע רשמית של הארגון.
הארגון מונה בין 7,000 ל - 9,000 לוחמים וישנם עדויות כי חדרו בכירים בג'יהאד העולמי לאזור בכדי לסייע לארגון ולהעשיר אותו בידע. ובאזורים בו שולט הארגון נכפה שלטון שריע (החוק האסלאמי) בצורה קפדנית .
בעקבות סיועה של קניה לממשלה הסומלית, ארגון אל-שבאב החליט לנקום ולהעביר, לפחות זמנית, את הזירה לקניה בכדי להוכיח להרתיע ולאיים. יש לציין כי בפיגוע החוטפים לא ניסו לנהל משא ומתן ומטרתם הייתה להרתיע בלבד, טכניקת הפיגוע הזו נפוצה בפיגועים מסוג זה כאשר מספר רב של מחבלים חודר למקום מסויים והמאבק מסתיים רק כאשר כל המחבלים הרוגים.

אז למי שייכת סומליה?

כרגע נשיא סומליה הוא חסן שייח' מוחמוד. מוחמוד מתנגד לארגון אל-שבאב ויודע שמאבק בארגון יוביל לשפיכות דמים ואלימות. ארגון הטרור התנגד נחרצות לעמדותיו וכבר בתחילת הקדנציה שלו ביצעו מספר פיגועי התאבדות בקרבתו כאות אזהרה.
כעת בעזרת התמיכה ממדינות הקרובות אליה, סומליה מצליחה לשוב ולתפוס תחת שליטתה ערים מרכזיות במטרה להשיב את השקט חזרה לרחובות. נראה כי התקווה חוזרת לסומליה, אך ככל הנראה לפי הערכתי, ארגון הטרור יורד למחתרת כדי לארגן את עצמו מחדש לסיבוב חדש ואלים יותר.

אז למה החלטתי לפתוח דווקא עם סיקור הארגון הזה? ניתן לראות כי ארגוני טרור לא צומחים כך סתם מן השמיים, ארגוני טרור מוסלמים הם אלימים וחסרי רחמים או קו מחשבה רציונלי מערבי. אין אופציות לשיג ושיח עם ארגון טרור שרואה רק כיוון אחד דטרמניסטי מול עיניו, אם הייתי צריך לייעץ לממשלה הסומלית, הייתי ממליץ לה להיעזר עוד בשרותי המדינות הסובבות אותה, לבקש עזרה מהמערב ולחסל את כל לוחמיה במקביל להגדלת תחושת ביטחון האזרחים במדינה ובכלכלה.

מקור: BBC News

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

נאום נתניהו באו"ם - זאב בעור של כבש

לאחר שהתחלתי לנתח את נאומו של נשיא ארה"ב באו"ם, החלטתי להישאר רלוונטי ולנתח את נאומו של ראש הממשלה הישראלי גם כן.
נתניהו פותח בתחילה בתהליך של מסע במן, לא כמו אובמה לתקופת מלחמת העולם, אלא לאבותינו: אברהם יצחק ויעקב וסיפור הגעתנו לישראל מימי התנ"ך. הוא ציין את הידידות הטובה בין ישראל לאיראן בעבר והידרדרותה עד כה. לאחר מכן הוא מגיע ישר לעניין, הוא ענייני ורלוונטי, נתניהו יוצר סיפור שקושר צעד אחד צעד את המוטיב המרכזי שאליו הוא מגיע שהוא כמובן פרוקה של איראן מנשק גרעיני.  בדקה ה - 8 דאג נתניהו לשלוף את הג'וקר של הסוכן הזר שנעצר בישראל, צעד נכון וטקטיקה מצוינת לביצוע לכל הדעות.
נתניהו מציין את ההתקדמות האיראנית - מתקני גרעין תת קרקעיים, כורי מים כבדים, צנטריפוגות מתקדמות - לא יודע מה אתכם - אותי זה מרתיע - עובדה. ניתן לראות כי הוא נלחם להשאיר את הסנקציות הקשות בצורתן הנוכחית, כי הסנקציות אכן מעיקות על הציבור ומפעילות את הלחץ הנדרש.
לאחר מכן ראש הממשלה מציין בארבע נקודות את התנאים שלאחר ביצועם יהיה ניתן להסיר את הסנקציות:

1. להפסיק את העשרת האורניום
2. להסיר משטחה של איראן את האורניום המועשר
3. לנטרל את יכולתה של איראן להשיג נשק גרעיני דרך סגירת כורי האטום שנבנו במדינה
4. להפסיק את העבודה בכורי המים הכבדים

אני בטוח שנתניהו לא חושב שאיראן תסכים לאופציות אלה כפי שהוא יודע שהפלסטינים לא יסכימו לאיזו פשרה מבחינה טריטוריאלית בשטחי ארץ ישראל, אך הוא מקווה שבשונה מהפלסטינים, האיראנים יהיו מוכנים ללכת לכיוון הפשרה ולקבל לפחות חלק מן התנאים גם אם לא בשלמותם המלאה.

נתניהו בא להפחיד, הוא לא מעוניין להצטרף לחגיגת הצטרפותה של איראן למשפחת המערב. גם אם אכן בסתר ליבו של רוחנאי הוא אכן רוצה להסיר את כל מתקני הגרעין ולקיים את תנאי נתניהו, עדיין תפקידו של נתניהו הוא לדחוף את המערב לפסימיות טוטאלית כדי להימנע מהסיכוי של איראן להשיג נשק גרעיני. הוא יודע שאיראן כבר קרובה לכניעה ועוד טיפה מאמץ והאיום הגרעיני-איראני יגמר. כולם יודעים כי זה ייקח עוד זמן. בינתיים כל עוד ישראל מוכנה מבחינה צבאית להגן על עצמה, הקהילה הבין לאומית תשקול בכובד ראש את הפסקת הסנקציות.

לקראת סיומו של הנאום נתניהו נוגע גם בבעיה הישראלית-פלסטינית. והוא בא לשאול בצורה עקיפה - כיצד אפשר לבצע וויתורים כואבים כאשר האנשים שעימם הוא מעוניין לחיות בשלום פשוט לא מוכנים להכיר בו?

לסיכום אני יכול להגיד כי נאומו של נתניהו נע "כמשחק על במה" הוא משתמש במשיכת מילים ואינטונציה עולה ויורדת כדי להימנע מהשבלוניות אליה נשאבים דוברים שאינם בקיאים ביכולות הדוברות. להגיד שהנאום היה "מייגע טרחני ומשעמם" כפי שצויין בניתוח של עיתון הארץ על ידי ברק רביד, זה כמובן שגוי בלשון המעטה. נכון שראש הממשלה שלנו לא שלף שום שפן מהכובע או זרק איזה מונח "סלנג" בעברית, אבל הוא הציב את העובדות בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה, אלא אם כן אתם קהל מנומנם באולם האו"ם.

רק כמשפט אחרון אני יכול להגיד שתגובת שר החוץ האיראנית הייתה מאוד בוגרת כאשר הוא אמר כי נתניהו שיקר לאורך כל נאומו וכי ישראל כבר שנים טוענת שאיראן קרובה ולפצצה גרעינית ודבר זה עדיין לא התרחש. ולי רק נותר לומר שאני שמח לשמוע על תולעים במערכת המחשוב של הכורים האטומיים ועל רכבים עם מדעי גרעין שמתעופפים בשמים.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.