פח"ע עממ-מי?

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב משהו על ארועי הטרור "הרנדומלי" שמתרחשים בישראל על ידי מפגעים בודדים. חששתי בתחילה כי אני אפספס את המומנטום של כתיבת הפוסט, אבל התברר לי כי הארועים מתרחשים בתדירות גבוהה למדי ואני אוכל להשחיז קצת את המאמר עד שיצא מהודק וברור.

אולי בגלל פרשות אחרות שמעניינות את התקשורת ואף אולי בגלל שאתם עסוקים בחיי היום יום שלכם לא יצא לכם לעשות אחד ועוד אחד ולהסתכל על כל האירועים מפרספקטיבה טיפה שונה.
ארצה לסקור בקצרה את האירועים אשר התרחשו בחודשים האחרונים.

* זריקת אבנים על רכבים לכל אורך היום, עוד זריקות אבנים ועוד ארוע של אבנים (ועוד כמה קישורים בהמשך הכתבה)
* בת 9 שנפצעה קל מירי בפסגות
* הצתת עמדה ביטחונית בחברון
* ארוע טרור שסוכל על ידי הימ"מ והשב"כ שכלל חברי טרור סלאפי
* פלסטיני שרצח בדקירות סכין את החייל עדן אטיאס ז"ל

מה מתרחש בשטח
לא היה לי קשה לחפש את כל האירועים הללו ולקבץ אותם יחדיו. יש עוד עשרות אירועים שלא ציינתי, זאת רק דוגמה קטנה לכל האירועים הכוללים שהתרחשו, "במפתיע", בהדרגה מאז שחרור המחבלים בעסקת שליט ובעסקה האחרונה.
בואו נעשה שנייה פעולת חיבור פשוטה - ישראל שחררה מחבלים בעלי מוטיבציה רבה עם הרבה כעס על ישראל לתוך שטחי הרשות הפלסטינית פלוס נוער פלסטיני מתוסכל ואכול שקרים על יהודים פלוס מערכת חינוך שמטיפה לשנאה והרג, פלוס הבנה כי לא משנה איזה פעולת טרור תבצע (אם יתפסו אותך זורק אבן בערב, בבוקר כבר תשוחרר) אתה תקבל נוער פלסטיני משולהב שמעוניין לחסל אותך.

עדן אטיאס ז"ל

שמשחררים מחבלים עם דם על הידיים אתה לא רק מחזיר אנשי טרור מאומנים וחדורי שנאה בחזרה לאויב שלך, אלא אתה מחדיר מוטיבציה ופוגע בעוצמתך הביטחונית. אתה מערער את תחושת הביטחון של האזרחים שלך. למה ציפו במערכת הביטחון? הם חשבו שלא יהיו מפגעים בודדים?

רקע
פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) עממי לא קיים מאתמול, גם לא מלפני חודש וגם לא מלפני עשור. פח"ע עממי קיים מתחילת המאה הקודמת כאשר פלסטינים שחטו יהודים בסכינים ליד תחנות אוטובוס, ליד השדות, במרכזי קניות ואיפה לא. שלא נדבר על זריקות האבנים שהיו בדרך שיגרה.
התאכזבתי מהטור של רון בן ישי המכובד אשר הראה חוסר בקיאות משוועת כאשר ניסח את כותרת המאמר שלו "כזו לא אינתיפאדה שלישית. זה משהו חדש". אדון בן ישי וקוראי הבלוג, אין כאן מאפיינים חדשים, אין פה פעולות ללא מחשבה ואין פה צורך בדו-שיח עם הצד השני. יש מקום למעצרים נרחבים, השלטת עצמה בגדר ההפרדה ונטרול מוקדי הכוח שהתחזקו לאחרונה באזור יו"ע ועזה.

זריקת אבנים מקרית או לא?

טרור ואלימות ליד בית החולים והאוניברסיטה בירושלים (ובחיפה)
אז איך מסבירים לעולם שליד האוניברסיטה הכי טובה בארץ ובין הטובות בעולם, זורקים אבנים על רכבי הסטודנטים והאוטובוסים? זריקת האבנים "שגרתית" הפכה בימים האחרונים בתקשורת לפעולות טרור "והילדים" כונו חברי חוליית טרור, יותר נכון שתי חוליות טרור. לפי חקירת המשטרה, הנערים שייכו עצמם לארגון "החזית הדמוקרטית". ארגון זה הנו ארגון מיליטנטי פוליטי שכל מטרתו להתסיס את הלאום הערבי בישראל בכדי להובילו לאינתיפאדה שלישית אלימה וקשה יותר.
יש לציין בכל זאת לציין את המובן מאליו. יידוי האבנים וזריקת הבקטבי"ם הן פעולות מסוכנות שמבוצעות מידי יום מהכפרים סביב האוניברסיטה ומסכנות את העוברים והשבים, את החיילים ואת השומרים בבית החולים הדסה הר הצופים ובאוניברסיטת חיפה.
לא פחות מעשרה נערים בני 15-20 ביצעו את הפיגועים הללו בצורה מכוונת ומרושעת בכדי לפגוע ביהודים חפים מפשע. אותם חיות לא בוחלים באמצעים ומציבים תצפיתן על ההר בכדי לסמן לחבריו מתי מגיעה מכונית שניתן לרגום אותה. לאחרונה אף נפגעה תינוקת בת שנתיים חפה מפשע. אותם בני נוער טוענים שעשו זאת משנאה לישראל ומתוך רצון לפגוע ואף להרוג יהודים.
שלא תטעו, אין כאן מקום לטעון שאותם נערים באו ממצוקה וחיים במצב סוציו-אקונומי נמוך. אלו בני נוער אשר רוצים להתנתק מהחברה, לא רוצים שום קשר למדינה ומוכנים לפגוע באזרחים למען הערכים והאג'נדה שלהם.
זה כבר לא סוד שהאלימות בגדה המערבית זולגת לתוך ירושלים, זה רק עניין של זמן עד שתפרוץ מהומה תהומית ומסחררת שתגרור את כולנו למערבולת דמים.
לאחרונה גם בוצעו זריקות אבנים בחיפה והתופעה ממשיכה להתרחב ולהגיע עד לפתח דלתינו. 

אז מה צופן לנו העתיד?
אל לקורא לטעות ולחשוב כי אין אף גורם שמדרבן את אותם צעירים משולהבים עם אבן\סכין\בקט"ב ביד. הטפות במסגדים של אנשי הרוח המוסלמים רק מחזקת אותם, הקריאה לג'יהאד, מלחמת הקודש המפורסמת שלהם לא פוסקת ולא נחה לרגע, הם רק מחכים לניצוץ שיתחיל את האינתיפדה הבאה. אנו לא חוזים בהתפתחות תופעת זריקת האבנים והטרור העממי, אנו חוזים בריגרסיה! חזרה לתקופה מוקדמת יותר של הקמת המדינה, זהו מעגל, לא אבולוציה. כולם יודעים שאחרי האבנים והסכינים באים הרובים ואחריהם לאחרונה אף הטילים ונוצרת מלחמה.
בדרך כלל ידי כוחות הביטחון הישראלים הייתה על העליונה, אבל הערבים לא יפסיקו את מעגל השדים הזה עד שידם תהיה על העליונה. ואז הם לא ישתלטו עלינו וינהיגו את המדינה ואנו נחיה תחתם, אלא אנחנו נשחט ונברח. בואו נקווה שהיום הזה לא יבוא. האם יגיע היום שנפחד לצאת מהבית בגלל "ילדים" שזורקים אבנים?

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

המאבק הנוכחי בין השיעים והסונים בפקיסטן

אשאיר אתכם במתח בזמן הקרוב לקראת החלק הרביעי שלי על ארגוני הטרור בג'יהאד העולמי וארענן אתכם במידע חדש וקצר על המאבק הקשה בין השיעים והסונים בפקיסטן. במלחמה הזו נהרגו אלפי אזרחים חפים מפשע ולא נראה סוף לנקמות הדם המתחוללות באזור בעקבות המאבקים הדתיים.
רקע:

השיעים מונים כשלושים מליון איש מתוך 180 מליון אזרחים בפקיסטן. בעיר קארצ'י יש רוב שיעי ובו קבוצות טרור המנסות להתנקש ברופאים, עורכי דין, פרופסורים ובכירים במדינה ובעיקרה האליטה השיעית. ישנם שיעים אשר תוקפים סונים בחזרה אך בעצימות נמוכה יותר מאשר ההתקפה הנגדית אשר פחות מסוקרת. על פניו נראה שהטבח הוא חד צדדי, על פי הדיווחים 460 שיעים נהרגו בשנת 2012, כמות זו הכפילה עצמה פי 2 מאשר שנת 2011. המקור Forign Policy מדווח כי נהרגו עד כה 375 אזרחים פקיסטנים על רקע מאבקים עדתיים, מתוכם כ – 100 אזרחים מתוך המיעוט האזרי.

תגובת הממשלה ופעולת ארגוני הטרור:
הממשלה מצידה, מתקשה להגן על המיעוט במדינה – עדות לכך ניתן לראות בחודש מרץ 2012 כאשר נהרגו 50 שיעים בשעה שציינו את החודש הקדוש המכונה מוחארם.
השילוב שהתרחש השנה הפך להיות קטלני עבור האזרחים השיעים במידה – המתנגדים לשיעה והטאליבן הפקיסטני חברו יחדיו תחת ארגון הגג אל-קעידה והם נחושים להכות בפקיסטן במלוא העוצמה. עפ"י בכירים שיעים נאמר כי כרגע הם שותפים לאותה אג'נדה.

ההיסטוריה ומבט לעתיד:
המשטר בפקיסטן תמך במשך 30 שנה בקבוצות הג'יהאד כדי שישמשו כמתווכים באבק מול אפגניסטן והודו. אך בעקבות 9\11 פקיסטן עברה לצידה של ארה"ב ולאחר מאבק של הכוחות המיוחדים האמריקאים במדינה כוחות הג'יהאד החלו להיאבק במי שהיו מנהיגם ומורי דרכם בצבא ובמודיעין.

מתי יפסק הטבח?

כעת הכוחות המזויינים מבחינים בין קבוצות ג'יהאד "טובות" אשר פועלות עפ"י האג'נדה של הממשל הפקיסטני וקבוצות ג'יהאד "רעות" אשר תוקפות במדינה. בעקבות אינטרסים פנימיים בממשלה, המשטר יכול לסבול קבוצות ג'יהאד בתקופה שבה היא נמצאת במאבק עם גורמים נוספים, בקבוצות אלה נכללים ארגונים אשר קיבלו על עצמם את האג'נדה הכוללת של ארגון אל-קעידה.

ההנהגה של שני פלגי ארגוני הטרור "Lashkar-e-Jhangvi" והטאליבן הפקיסטני יושבים בצפון ווזיריסטן ומהווים מכשול בפני הממשל הפקיסטני.

על פניו, אני צופה את המשך שפיכות הדמים והאלימות במדינה. המיעוט השיעי ימשיך להיאבק על זכותו ויזעק, ארגוני הטרור ימשיכו להכות במיעוטים והממשל הפקיסטני, חסר האונים, ימשיך להביט מן הצד על הנעשה, אך אני מקווה שהוא יתעשת בשלב מסוים ויסיים למיעוט להלחם בפלגי הטרור, מכיוון שאנו כבר למדים כי כאשר אתה נותן לארגון טרור לפרוח, הוא יכה אותך במלוא עצמתו.
מקור: Economist, FP

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

שינוי המרחב קורא לשינוי בתפיסה - הביטחון הלאומי של ישראל

ביטחון, יודעים רוב אזרחי המדינה הוא התחום המוביל את סדר היום של מדינת ישראל מאז היווסדה ועד ימינו אנו. הדיון בנושא תקציב הביטחון הוא חלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי של ישראל כבר שנים רבות. תפיסת הביטחון של ישראל נשענה מאז ומעולם על הסובב אותה ועל הצורך של ישראל להרתיע את האויבים שלה תוך כדי שהיא מצליחה להחזיק ביכולת להתריע בזמן מפני תוקפנות ומחזיקה צבא חזק דיו בכדי להכריע את האויב במהירות באמצעות כוח מחץ.

ראש הממשלה

השינויים שהביאו עמם אירועי ה"אביב הערבי" ועיקרם בכך שאין כיום צבא ערבי המאיים על קיומה של ישראל צריך להיות מבורך וחייב לתת ביטוי בתפיסת הביטחון העתידית של ישראל. אומנם, האיומים על מדינת ישראל לא פסקו ואולי אף גברו יחד עם זאת התצורה השתנתה והיא מחייבת יותר מדיון בתקציב הביטחון או רכישת טכנולוגיות מתקדמות ויתרון צבאי אסטרטגי. לא רק שהאיום לא פסק הוא אף קורא תיגר על תפיסת הביטחון של ישראל ומאיים בפעם הראשונה מאז קום המדינה באמצעים שונים ומשונים על היכולת להשיג ביטחון אך ורק באמצעות המטרות שהוזכרו זה עתה.
לדאבוני אני חש זה זמן רב כי תפיסת הביטחון של ישראל לא לוקחת בחובה את המציאות הגיאו-אסטרטגית של ישראל. בעוד מדינת ישראל טוענת קבל עם ועולם כי האיום הקיומי עליה הוא הנשק הגרעיני שמפתחת הרפובליקה האסלאמית של איראן ממשיכה ישראל "להתמרכז" בגוש אוכלוסיה אחד המושך אליו את מיטב המוחות ומרב האוכלוסייה היצרנית של מדינת היהודים. אינני מצליח להבין כיצד מרשה המדינה הקטנה והמאוימת על ידי נשק גרעיני לרכז את כל עצמתה במרכז אחד ויחיד שפגיע בו תוביל בהכרח לחורבן מוחלט של המדינה.

מעבר לכך, ל"התמרכזות" הזו ישנם השלכות רבות ועיקרן פגיעה באוכלוסיית הפריפריה ויצירת פער אדיר בין תושבי המרכז לבין שאר תושבי המדינה. אומנם, ממשלת ישראל הנוכחית פעלה רבות לצורך יצירת תשתיות אשר יסייעו לתושבי הפריפריה להגיע למרכז אך לדאבוננו התשתיות האלו שואבות את כוח האדם מהפריפריה למרכז ולא הפוך. תשתיות הן אמצעי חשוב לקיומה של מדינה מתוקנת ומסודרת, גרמניה לדוגמא ניצלה את כספי הסיוע של תוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה לצורך שיקום המדינה תשתיות אלו סייעו רבות להפיכתה של גרמניה למעצמה כלכלית. ניתן להשוות את התשתיות לעורקים בגוף האדם: ככל שהדם יעבור מהר יותר ובקלות יותר כך הגוף יתפקד טוב יותר. בגרמניה שלא כמו בישראל ניתן דגש על קיומם של מרכזי מסחר רבים ופיזור של העצמה על פני ערים רבות: המבורג כעיר נמל, ברמן עיר תעשייה, בפרנקפורט הוקם שדה התעופה הגדול באירופה המקשר את כל התעופה ביבשת, מינכן היא עיר התרבות והכלכלה, ברלין קוסמופוליטית ומרכזת את ממשל המדינה, אזור דיסלדורף/ גילזנקירשן/ דורטומונד מספקים את הפועלים ומכרות הפחם וערים כמו שטוטגרט, וולפסבורג מייצרות תעשיית פורה של רכבים. אף אחת מן הערים הללו לא עוברת את רף 3 מיליון התושבים וזאת במדינה של 80 מיליון תושבים , לכל עיר יכולת כלכלית שאינה תלויה ברעותה אך כל עיר מחוברת בתשתיות מפותחות לאחרת והיכולת של כל עיר לעמוד בעצמאות כלכלית מאפשרת לפריפריה סביבה להתקיים בצורה איכותית.

האביב הערבי

גם ישראל יכולה לעבור ולבנות את עצמה על פי המודל הגרמני. תחילה צריכה להתבסס תפיסה שכדי לקיים פריפריה איכותית יש לייצר בה את מקומות עבודה איכותיים וכי יש לבזר את העצמה שנמצאת במרכז הארץ לשאר המקומות. תחילה צריכה הממשלה לוודא שצה"ל יעביר את מרבית עצמתו ממרכז הארץ כולל תשתיות המודיעין וכולל הקמתו המידית של עיר הבה"דים המדוברת בדרום. ישראל יכולה וצריכה להעתיק את מרכזי השב"כ והמוסד ממרכז הארץ לצפונה ולדרומה כך שמרבית העובדים של ארגונים אלו יעברו להתגורר באזורים אחרים ויחזקו אותם. אם זה יכול לעבוד ל - CIA בלנגלי זה יכול לעבוד גם למוסד בבאר שבע או בחיפה. ניתן וצריך להעביר חלק גדול מהמוסדות.

יהודה ושומרון והסכם עתידי עם הפלסטינים יכול להוות זרז של ממש בפיתוח הגליל והנגב. העברת האוכלוסייה שתפונה במסגרת הסכם עתידי תאפשר למתיישבים האידיאולוגים תחושה של שליחות אמיתית בהפרחת הנגב ויישוב יהודי חדש של הגליל. מספיק להעיף מבט קטן אל המפה ולהבין שהישובים היהודים בגליל נראים בדיוק כמו הישובים ביהודה ושומרון בודדים בין ישובים ערבים גדולים. פינוי עתידי מיהודה ושומרון יכול לסייע לחיזוק אזורים אלו ולספק למפונים תחושה שליחות חדשה ולא פחות חשובה.

יחד עם זאת דורש המעבר הזה את טיפוחם של ערביי ישראל. ה"אביב הערבי" חיזק בקרב רבים מערביי ישראל את התודעה כי מעמדם טוב הרבה יותר משל אזרחים רבים במזרח התיכון. ישראל צריכה וחייבת להשוות את מעמדם ומצבם הכלכלי והתברואתי של ערביי ישראל לזה של המגזר היהודי וחייבת לפעול על מנת לקיים את אזורי הספר שלה תוך כדי שהיא מספקת ביטחון שוטף לכלל האוכלוסייה וליצור מארג יחסי תלות הדדית בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסיה הערבית. זה עובד כבר שנים בצורה מצוינת בעירי חיפה, זה יכול לעבוד מצוין גם בגליל וגם בנגב.
צעדים אלו יובילו לחיזוקה של ישראל מבפנים תוך כדי שהיא בונה את המדינה ומשווה את מעמדן של ערי השדה לערי המרכז, מחזקת את גבולות הארץ ויוצרת תפיסת ביטחון שנשענת על חוזק פנימי לפחות מבחינה דמוגרפית.
כיום דורשת ממשלת ישראל מהפלסטינים להכיר בה כמדינה יהודית. ישראל לא צריכה הכרה כזו היא פשוט צריכה להיות כזו ולשם כך פיזור העצמה של המדינה היהודית צריכה להתבצע בכל שטחה של המדינה.
הגיע הזמן שתפיסת הביטחון של ישראל תחל מפנים ותפנה כלפי חוץ לאחר שנים רבות שהיא נבנתה בצורה הפוכה.
אם תשכיל ישראל לבנות את המדינה לאורכה ולרוחבה ותשווה את המעמד של אזרחי הפריפריה לאלו של תושבי המרכז היא תוכל לטעון לכך שהיא מדינה שווה בין שוות במדינות ה-OECD, ויתרה מכך היא תבסס את השליטה שלה במדינה ובכך תחזק את כלכלתה של ישראל ואת ביטחונה.
בשלב הבא או במקביל לטיפול בבעיה הגיאו-אסטרטגית אותה הצפתי כאן, צריכה ישראל לדאוג לנושא השינוי הדמוגרפי האסטרטגי אותו היא עומדת לעבור ב-30 השנים הקרובות העתיד להשפיע לא פחות על ביטחון המדינה ועתידה כמדינה יהודית-דמוקרטית.

פרסום ראשון של עוז גרטנר, בבלוג שלנו, עוז בעל תואר M.A בתכנית ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר B.A במדעי המדינה ויחסים בין לאומיים. מצטרף לצוות המוכשר והמעניין של הכותבים.

האיש החדש בראש הטאליבן - מולא פאוזוללה

האמריקאים ממשיכים לחזק את ממשלת פקיסטן, מעלים מזלטי"ם לאוויר ומורידים בכירים. בתחילת החודש (1.11), יירט וחיסל אחד המזלטי"ם את מנהיג הטאליבן בפקיסטן חכימוללה מחסוד שעמד מאחורי נסיונות פיגוע נועזים כגון פיצוץ מכונית התופת בטיימס סקוור וחיסול בכירים בארגון ה - CIA אשר שהו באפגניסטן.

חכימוללה מחסוד אשר כבר לא נמצא איתנו יותר

כמובן שלאחר תהילת העולם ונסיונות החיסול הרבים, הארגון לא חיכה זמן רב וכבר ערב לאחר מכן הכריז על מולא פאוזוללה ליורשו ולא על חאן סעיד כפי שצוין באתר YNET אשר תפקידו הינו מפקד הטאליבן האזורי. לפאוזוללה מיוחסים ארועי טרור מכובדים ורצחניים בין השנים 2008-2009 שבוצעו על מנת להכיל את חוק האסלאם על האוכלוסיה בפקיסטן. במשך תקופה קצרה נמלט לאיסלאמבד באפגניסטן בעקבות רדיפת המשטר אחריו, דבר אשר לא מנע ממנו להפסיק את השתתפותו בטרור ולהיפך, לאחר מכן שב לפקיסטן והמשיך להוביל ולארגן את פיגועי הטרור בשטחי המדינה.

החבר החדש - מולא פאוזוללה

כמובן שכמו כל ארגון טרור שפוי, יום לאחר מינויו של פאוזוללה לראש הארגון, נשבעו בארגון לנקום את מותו. על פי הניתוח שלי, אני חושב כי פגיעה במיעוט השיעי ופיגועי התאבדות נגד חיילי הקואליציה - קרובים מאוד ואף נסיון פיגוע באחד השגרירויות במדינות ערב או באתר תיירות אירופאי - יהיו יעד סביר בהחלט כנקמה - הכל שאלה של כמה חזק יתברג פאוזוללה במרקם הטאליבן ותוך כמה זמן יוכל הארגון להתאושש ולהוציא פיגועי איכותי לפועל. הערכתי היא שתוך שנה (ואף שנה אחת בדיוק) לאחר חיסול מנהיג הטאליבן - יוציאו אדריכלי הטאליבן פיגועי איכותי כנקמה על מות מנהיגם.

מהלך זה, הוא צעד מאוד קריטי לג'יהאד העולמי ומוכיח פעם אחר פעם כי גם אם תחסל את ראש הארגון, יבוא אחריו מנהיג אכזרי ורצחני יותר אשר יעמיד למטרה לעלות על המנהיג הקודם בכדי להיות רדיקאלי ואוונגרדי יותר.

עד אז נוכל להמתין להרפתקאות חדשות מבית היוצר של הטאליבן.
שבוע טוב לכל קוראי המגזין.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

שחרור אסירים - פעימה ראשונה, שניה, שלישית... נמכר!

אני אחזור קצת לענייני ארצנו הקטנטונת אם יורשה לי.
אנסה לשכנע אתכם, אם אתם לא כבר משוכנעים, למה אסור לנו לשחרר מחבלים. אם עוד לא השתכנעתם אני מקווה שאוכל לפחות להכניס קצת הגיון בכל הטרוף הזה. 
אז בנט זה אח, לבני זאת אחות, לפיד הוא... מישהו יודע מה לפיד אמר על שחרור המחבלים? טוב זאת לא הסוגיה.

אני בטוח שראש הממשלה שקל בכובד ראש את כל הפרספקטיבות לשחרור האסירים. אך, היום נזכרתי בהרצאה של מזכיר הממשלה הנוכחי הטרי והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אביחי מנדלביט, ששוחח עם קבוצת סטודנטים במכון למחקרי ביטחון לאומי על סוגיית המחבלים המתאבדים. הוא אמר כי הכינוי "אסירים" הוא פגום מבסיסו. הפעולה הראשונה שהצבא צריך לעשות הוא לקחת את אותו "גורם טרור" ולהפוך אותו לשבוי, כך אוטומטית חלים עליו חוקים בינלאומיים שהם בסיסים ביותר וכל התהליך משתנה מיסודו. הוא כמובן הרחיב וניתח את התהליך והשלכותיו אך אין זה רלוונטי לנושא זה. בשורה התחתונה אני מסכים עם אמירה זו, אין סיבה לכנות את המחבלים שנעצרו ונאסרו "אסירים" ביצוע פיגועי טרור צריך לגרור סנקציות קשות. ולכן צריכים להיות משוחררים רק באופן חריג אותם מחבלים.

דבר נוסף, כיצד אפשר להחזיר את אותם "אסירים" לשטחים ביודעין שהם יוגדרו כאלילי נוער בצורת ג'סטין ביבר ויתקבלו בזרועות פתוחות הישר לזרועות הטרור שמחכה להם ולידע שצברו, בקוצר רוח. בתגובה לשחרור, אנו מקבלים בהתרסה פצצות מרגמה על ישובים בתחומי הקו הירוק ואיומים לסנקציות על ישראל מפי אבו מאזן. אם אין פרטנר לשלום, אז עדיף פשוט לא לשתף פעולה, לעשות פעולת מחווה כדי לרצות את האמריקאים או את השמאל, זה פשוט פגיעה במורל הלאומי, שלא נדבר על המשפחות השכולות ספציפית.

שחרור מחבלים - לא בכל מחיר

נקודה נוספת שברצוני לציין היא הסטטיסטיקה, שליש מהמחבלים ששוחררו "בעסקת ג'בריל" (1,150 מחבלים) בשנת 1985 חזרו לעסוק בטרור. מאות אזרחים ישראלים נרצחו על ידי אותם מחבלים משוחררים ומי לקח אחריות על פיגועים אלה? אני אתן לכם לענות לבד על השאלה. מי אמר שעכשיו המחבלים לא יחזרו לעסוק בטרור?

רוצים דוגמא נוספת עם מסקנה ברורה? בסדר. רוב משוחררי עסקת שליט שבו לעסוק בטרור. אתם לא צריכים אותי בשביל שתבינו את זה. תגגלו "עסקת שליט" ותראו מספר רב של כתבות על ניסיונות פיגוע וגלי מעצרים של המחבלים ששוחררו בעסקת שליט ששבו לעסוק בטרור ומתכננים כעת לחטוף חיילים. בעסקת שליט עוד קיבלנו הטבה כלשהי. כאן אנו פשוט מחזירים להם אנשים שעברו אימון בכלא והם כעת נחשבים לגיבורי הכפר.
בכל מקרה שאני מקווה שעד הפעימה הבאה, מזכיר הממשלה יכניס קצת הגיון בראש הממשלה שלנו וישכנע אותו ששחרור אסירים יוביל להסלמה של ארגוני הטרור, ולנו פשוט נותר לשבת ולחכות עד שהחייל הבא ילקח מאיתנו.

אז למה בעצם בנימין נתניהו רוצה כל כך לשחרר את אותם מחבלים? גם לכך יש מספר השערות.
אולי בגלל שהוא רוצה לחזק את אבו-מאזן שהוא במו ידיו החליש במהלך הקדנציה האחרונה בממשלה.
אולי כדי להצטייר מול העולם כהומני שמשיב את האסירים בחזרה לביתם ובכדי לקבל קצת הערכה.
אולי כי הוא רוצה לרצות את הימין והשמאל יחדיו כאשר מצד אחד הוא משחרר מחבלים ומן הצד השני מפשיר בנייה בשטחים וכדי להמשיך לבנות באותם שטחים במחלוקת.
בכל מקרה, ראשי השב"כ טוענים שניתן לעקוב אחרי המחבלים המשוחררים וניתן לסקל את תכניותיהם  אבל צריך לזכור שאנו לא יכולים להיות תמיד חסינים הרמטית ב - 100%. ואני צריכים לפעול לפעמים בצורה יותר אגריסיבית לצערי, בכדי לממש את האינטרסים שלנו אל מול שכננו.

בשורה התחתונה, אני כמובן לא בעד שחרור אסירים בטחונים אלימים ומסוכנים עם דם על הידיים. אני חושב שצריך לשחרר רק בתמורה אמיתית ובצורה הדדית ומלאת אמון בין הצדדים. כאשר המשא ומתן תקוע ואין לך מנהיג אמיץ, כריזמטי וסוחף לפלסטינים - כל פעולה שתבצע תחשב... בעצם היא לא תחשב, היא תעלם בתהום הנשיה עד חטיפת החייל הבאה או אסקלציית הפיגועים כפי שאנו עדים אליה כיום.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

מי אתם ארגון ג'בהת אל-נוסרה? כתבה שניה בסדרה

ארגון הטרור ג'בהאת אל נוסרה, אשר בתרגום לעברית נקרא "חזית התמיכה" , מקורו בסוריה. הארגון הכריז רשמית על הקמתו בינואר 2012, כאשר נאמר בסרטון שפרסם, שהארגון אחראי למספר רב של פיגועים שהחלו בהתקוממות נגד משטרו של אסד בשנת 2011. הם מגדירים את עצמם כלוחמי החופש ומטרתם להציל את האזרחים הסורים מידי השלטון העלוואי.

בראש הארגון עומד אבו מוחמד אל-ג'אווני, הארגון נשבע אמונים גם כן, כמו ארגון אל-שבאב לאל-קעידה בראשות איימן אל-זוואהירי. הארגון ידוע ביכולת המשמעת הקפדנית שלו והפיגועים הרצחניים שלו וגם הוא נכלל ברשימה השחורה של ארגוני הטרור בממשל האמריקאי.

לפי מידע אשר ליקטתי ממספר גורמים אני יכול להגיד לכם בצורה לא רשמית כי נראתה תנועה של מנהיגי אל-קעידה לפני מספר חודשים בעיראק לכיוון סוריה, ככל הנראה כאשר הם מעבירים ידע חיוני בנוגע לדרכים שבהם ניתן לבצע פיגועי התאבדות. לכן דפוסי פיגועי ההתאבדות אשר מתרחשים באזור נראים דומים לזירות הפיגוע בעיראק. כמו כן אני יכול להוסיף כי ארגון אל נוסרה משתלט על אזורים נוספים בצפון סוריה, בעיקר אסטרטגיים כגון מקורות מים וערים מרכזיות כדי להוות חוצץ בין העם לבין דרישותיו הבסיסיות כגון מים ומזון, זאת בכדי לכפות על העם את דת האסלאם ולבצע סנקציות במידה והארגון לא יהיה מרוצה מהתנהגות התושבים. כמו כן, אני משוכנע שכבר הוקם בית דין שריע במספר ערים בסוריה שהחלו לכפות על התושבים לשמור על ערכי דת האסלאם.

האם משטרו של אסד יפול?

הארגון נוטל את האחריות למספר רב של פיגועים בעוד הממשל הסורי מנסה לטשטש אותם. הסיבות הן שונות והן נטועות על פי האינטרסים של הארגון ושל הממשל. במידה ובוצע פיגוע באזור הומה אדם, הארגון יעדיף לא לקחת עליו אחריות בזמן שהמשטר ירצה להראות כי ארגון הטרור פוגע בחפים מפשע ולהיפך. לכן קשה מאוד לקבוע כמה פיגועים התרחשו בסוריה ועל כמה מהם אחראי ארגון ג'בהאת אל-נוסרה.

לפני כמספר חודשים אמר דובר החזית הסורית החופשית (FSA), לואי מקדעד, כי הם לא תומכים באידיאולוגיה של אל נוסרה. אך העדכון האחרון מהשטח אומר כי המורדים החילונים דחו את ההצעה החיצונית לסיוע מקואליציה לאומית. באותה נשימה גם אמרו כי עשרות ארגונים מתאחדים תחת המטרייה האסלאמית בראשותה של ג'בהאת אל-נוסרה כחלק מהציר הג'יהאדיסטי.

עכשיו למה אני משתף אתכם בהתגלגלות הארועים עם אל-נוסרה? כי הפחד הגדול בממשל הישראלי הוא שהנשק הכימי (שהחל פרוקו) יגיע לידיים הלא נכונות. הידיים האלה הם של ארגוני טרור מוסלמי שיושבים לנו על הגדר, מזרחית לנו ומשקיפים עלינו בכדי לתקוף אותנו - שניה אחרי שאסד יפול. הצטברות הגורמים העוינים והתאגדות הפלגים השונים בסוריה צריכה להדיר שינה מעיני בכירי הממשל ומצריכה מאיתנו לחשוב ולהתארגן בצורה חדשה.

אני רוצה רק לציין לפני שאני חותם את הפרק השני של ארגוני הטרור בעולם, כי בסוריה לא מתחולל טבח ולא מתחולל רצח עם בפיקודו של אסד, אלא מתחוללת מלחמת אזרחים. קבוצות מיליטנטיות ומאורגנות שכל אחת מהן נתמכת בפטרון אחר (כדוגמת טורקיה, סעודיה והמערב) והן נלחמות על טרטוריות בסוריה ונוגסות בשטחה. אם הייתי יכול להמר איך תגמר המלחמה הזו, לפי דעתי - סוריה תיפול ותתחלק לקנטונות שרובו יהיה אסלאמי. חלקו יהיה אסלאמי סוני דומיננטי, חלקו שיעי וחלקו עלוואי - זאת במידה ולא יטבחו בהם לאחר נפילת אסד. כך תתחלק העוגה לפי דעתי וזאת החלוקה הכי רציונלית וכך זה צריך להסתיים.

מקור: BBC

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

מהיכן הגיע ארגון אל-שבאב הסומלי? - כתבה ראשונה בסדרה

אני משוכנע ששמעתם על הפיגוע בקניה של ארגון הטרור אל שבאב, מהיכן הגיע הארגון הזה פתאום? ולמה הוא מבצע פיגועים בניגריה אם מיקומו בכלל בסומליה?
בראש הארגון עומד מוחת'אר אבו-זובאיר הידוע גם כאחמד עבדי גודאנס. פרוש שם הארגון הוא "הנוער", אל-שבאב התפתח מפלג הנוער המוסלמי הקיצוני בשנת 2006. בתחילה מטרתם הייתה להאבק בצבא אתיופה אשר חדר לשטחה של סומליה במטרה לסייע למשטר להתמודד עם האיום המוסלמי. בפברואר 2012 נשבע מנהיג הארגון, אבו-זובאיר, אמונים למנהיג אל-קעידה, איימן אל-זואהירי, וחבר אליהם כזרוע רשמית של הארגון.
הארגון מונה בין 7,000 ל - 9,000 לוחמים וישנם עדויות כי חדרו בכירים בג'יהאד העולמי לאזור בכדי לסייע לארגון ולהעשיר אותו בידע. ובאזורים בו שולט הארגון נכפה שלטון שריע (החוק האסלאמי) בצורה קפדנית .
בעקבות סיועה של קניה לממשלה הסומלית, ארגון אל-שבאב החליט לנקום ולהעביר, לפחות זמנית, את הזירה לקניה בכדי להוכיח להרתיע ולאיים. יש לציין כי בפיגוע החוטפים לא ניסו לנהל משא ומתן ומטרתם הייתה להרתיע בלבד, טכניקת הפיגוע הזו נפוצה בפיגועים מסוג זה כאשר מספר רב של מחבלים חודר למקום מסויים והמאבק מסתיים רק כאשר כל המחבלים הרוגים.

אז למי שייכת סומליה?

כרגע נשיא סומליה הוא חסן שייח' מוחמוד. מוחמוד מתנגד לארגון אל-שבאב ויודע שמאבק בארגון יוביל לשפיכות דמים ואלימות. ארגון הטרור התנגד נחרצות לעמדותיו וכבר בתחילת הקדנציה שלו ביצעו מספר פיגועי התאבדות בקרבתו כאות אזהרה.
כעת בעזרת התמיכה ממדינות הקרובות אליה, סומליה מצליחה לשוב ולתפוס תחת שליטתה ערים מרכזיות במטרה להשיב את השקט חזרה לרחובות. נראה כי התקווה חוזרת לסומליה, אך ככל הנראה לפי הערכתי, ארגון הטרור יורד למחתרת כדי לארגן את עצמו מחדש לסיבוב חדש ואלים יותר.

אז למה החלטתי לפתוח דווקא עם סיקור הארגון הזה? ניתן לראות כי ארגוני טרור לא צומחים כך סתם מן השמיים, ארגוני טרור מוסלמים הם אלימים וחסרי רחמים או קו מחשבה רציונלי מערבי. אין אופציות לשיג ושיח עם ארגון טרור שרואה רק כיוון אחד דטרמניסטי מול עיניו, אם הייתי צריך לייעץ לממשלה הסומלית, הייתי ממליץ לה להיעזר עוד בשרותי המדינות הסובבות אותה, לבקש עזרה מהמערב ולחסל את כל לוחמיה במקביל להגדלת תחושת ביטחון האזרחים במדינה ובכלכלה.

מקור: BBC News

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

נאום נתניהו באו"ם - זאב בעור של כבש

לאחר שהתחלתי לנתח את נאומו של נשיא ארה"ב באו"ם, החלטתי להישאר רלוונטי ולנתח את נאומו של ראש הממשלה הישראלי גם כן.
נתניהו פותח בתחילה בתהליך של מסע במן, לא כמו אובמה לתקופת מלחמת העולם, אלא לאבותינו: אברהם יצחק ויעקב וסיפור הגעתנו לישראל מימי התנ"ך. הוא ציין את הידידות הטובה בין ישראל לאיראן בעבר והידרדרותה עד כה. לאחר מכן הוא מגיע ישר לעניין, הוא ענייני ורלוונטי, נתניהו יוצר סיפור שקושר צעד אחד צעד את המוטיב המרכזי שאליו הוא מגיע שהוא כמובן פרוקה של איראן מנשק גרעיני.  בדקה ה - 8 דאג נתניהו לשלוף את הג'וקר של הסוכן הזר שנעצר בישראל, צעד נכון וטקטיקה מצוינת לביצוע לכל הדעות.
נתניהו מציין את ההתקדמות האיראנית - מתקני גרעין תת קרקעיים, כורי מים כבדים, צנטריפוגות מתקדמות - לא יודע מה אתכם - אותי זה מרתיע - עובדה. ניתן לראות כי הוא נלחם להשאיר את הסנקציות הקשות בצורתן הנוכחית, כי הסנקציות אכן מעיקות על הציבור ומפעילות את הלחץ הנדרש.
לאחר מכן ראש הממשלה מציין בארבע נקודות את התנאים שלאחר ביצועם יהיה ניתן להסיר את הסנקציות:

1. להפסיק את העשרת האורניום
2. להסיר משטחה של איראן את האורניום המועשר
3. לנטרל את יכולתה של איראן להשיג נשק גרעיני דרך סגירת כורי האטום שנבנו במדינה
4. להפסיק את העבודה בכורי המים הכבדים

אני בטוח שנתניהו לא חושב שאיראן תסכים לאופציות אלה כפי שהוא יודע שהפלסטינים לא יסכימו לאיזו פשרה מבחינה טריטוריאלית בשטחי ארץ ישראל, אך הוא מקווה שבשונה מהפלסטינים, האיראנים יהיו מוכנים ללכת לכיוון הפשרה ולקבל לפחות חלק מן התנאים גם אם לא בשלמותם המלאה.

נתניהו בא להפחיד, הוא לא מעוניין להצטרף לחגיגת הצטרפותה של איראן למשפחת המערב. גם אם אכן בסתר ליבו של רוחנאי הוא אכן רוצה להסיר את כל מתקני הגרעין ולקיים את תנאי נתניהו, עדיין תפקידו של נתניהו הוא לדחוף את המערב לפסימיות טוטאלית כדי להימנע מהסיכוי של איראן להשיג נשק גרעיני. הוא יודע שאיראן כבר קרובה לכניעה ועוד טיפה מאמץ והאיום הגרעיני-איראני יגמר. כולם יודעים כי זה ייקח עוד זמן. בינתיים כל עוד ישראל מוכנה מבחינה צבאית להגן על עצמה, הקהילה הבין לאומית תשקול בכובד ראש את הפסקת הסנקציות.

לקראת סיומו של הנאום נתניהו נוגע גם בבעיה הישראלית-פלסטינית. והוא בא לשאול בצורה עקיפה - כיצד אפשר לבצע וויתורים כואבים כאשר האנשים שעימם הוא מעוניין לחיות בשלום פשוט לא מוכנים להכיר בו?

לסיכום אני יכול להגיד כי נאומו של נתניהו נע "כמשחק על במה" הוא משתמש במשיכת מילים ואינטונציה עולה ויורדת כדי להימנע מהשבלוניות אליה נשאבים דוברים שאינם בקיאים ביכולות הדוברות. להגיד שהנאום היה "מייגע טרחני ומשעמם" כפי שצויין בניתוח של עיתון הארץ על ידי ברק רביד, זה כמובן שגוי בלשון המעטה. נכון שראש הממשלה שלנו לא שלף שום שפן מהכובע או זרק איזה מונח "סלנג" בעברית, אבל הוא הציב את העובדות בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה, אלא אם כן אתם קהל מנומנם באולם האו"ם.

רק כמשפט אחרון אני יכול להגיד שתגובת שר החוץ האיראנית הייתה מאוד בוגרת כאשר הוא אמר כי נתניהו שיקר לאורך כל נאומו וכי ישראל כבר שנים טוענת שאיראן קרובה ולפצצה גרעינית ודבר זה עדיין לא התרחש. ולי רק נותר לומר שאני שמח לשמוע על תולעים במערכת המחשוב של הכורים האטומיים ועל רכבים עם מדעי גרעין שמתעופפים בשמים.

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

מי שמצביע-משפיע: כיצד ניתן לשנות את שיעורי הצבעת הצעירים בבחירות המקומיות

פוליטיקה של צעירים שונה מהמבוגרים. המבוגרים ראו כבר הכול, הם יודעים איך גלגלי המערכת פועלים ולרוב גם יודעים מראש כיצד יצביעו בבחירות, מה שנקרא גם "הצבעה מהראש". הצעירים לעומת זאת, מכירים את המשחק הפוליטי אבל "מצביעים מהבטן", כלומר לפי הלך רוח מסוים הקרוב לליבם ומניע אותם לבחור במועמד ללא שיקולים אסטרטגיים כאלה או אחרים*. כך גם ניתן להסביר את שיעור ההצבעה הגבוה ל'יש עתיד' בקרב צעירים: כשמועמד מבקש לקדם מאבק חברתי, בו הצעירים היו השותפים והיזמים המרכזיים, הוא למעשה ממנף את הנושא הבוער ביותר בקרבם. עכשיו נותר רק לשאול: האם המומנטום שצברה הצבעת הצעירים בבחירות הארציות ימשיך עד למועד הבחירות המקומיות?

שיעור ההצבעה הנמוך בבחירות המקומיות בקרב צעירים אינו תופעה מיוחדת למדינת ישראל. ברחבי העולם נכתבו דוחות מפורטים המנתחים את הבעיה, סיבותיה והשלכותיה תוך ניסיון להבין כיצד ניתן לעודד צעירים (לרוב יוגדרו בגילאי 18-25) להצביע בבחירות המקומיות. הסיבות המרכזיות המתוארות בדוחות הינן קבועות: חוסר מודעות, אדישות פוליטית, חוסר השתתפות בפעילויות אזרחיות ותחושה של חוסר יכולת להשפיע באמצעות הצבעה. אם נפרק את ארבעת המרכיבים הללו לקראת הבחירות המקומיות הקרבות ייתכן וניתן יהיה לעודד הצבעה בקרב צעירים באמצעות ארבע פעולות פשוטות:

חוסר מודעות
חוסר המודעות למשמעות המועצות העירוניות מהווה אבן נגף משמעותית בדרך לאחוזי הצבעה גבוהים בקרב צעירים. מאז פיצול הבחירות המקומיות ב-1975 חלה ירידה כללית בשיעור ההצבעה בקרב כלל האוכלוסייה, מבוגרים וצעירים כאחד, ונוצרה מעין תפיסה שגויה של ראש העיר כ"שליט היחיד" ברשות המקומית. העברת המסר כי למועצה יש תפקיד משמעותי בחיי התושבים, ובפרט בחייהם של הצעירים יחד עם חינוך והסבר מעמיק כיצד המערכת המקומית פועלת, עשויות לעורר מודעות בסיסית של חשיבות ההצבעה עבור מועמדים שיקדמו את זכויותיהם ובכך מניעת עלייתם של מועמדים העלולים לפגוע בצורכיהם. 

אדישות פוליטית
SWITCH ID הינה קבוצת צעירים הפועלת ברובע דגנהאם בלונדון, אשר מציגה עצמה כ"קבוצת צעירים המבקשת לשנות תפיסות בקרב צעירים" וחרטה על דגלה את מטרת שינוי התפיסות השליליות שיש לצעירים ביחס לקהילה המקומית. קבוצה של כ-50 צעירים עברה מדלת לדלת ושאלה צעירים שאלות בסיסיות כמו "מיהו ראש הממשלה" או "מיהם ראשי המפלגות" ולאחר-מכן יצרה דיון קצר המעביר לצעירים מידע חשוב תוך ניסיון להעלאת מודעות. הצעירים שענו על הסקר דיווחו כי בעקבות הדיון הם רכשו בטחון גבוה ואף עניין רב בהתרחשות הפוליטית. בבדיקה שנעשתה בשני הרבעים בהם התקיימה הפעילות נמצא כי שיעור ההצבעה בבחירות המקומיות שהתרחשו היה גבוה באופן משמעותי מהבחירות הקודמות. ההסבר הוא אלמנטרי:  כשאתה צעיר, אם אתה לא טוב במתמטיקה סביר להניח כי זה גם יהיה השיעור ממנו תבריז הכי הרבה. פעילות המעודדת מודעות פוליטית יוצרת עניין ועשויה להביא לעלייה בשיעור ההצבעה בקרב הצעירים.

חוסר השתתפות בפעילויות אזרחיות
המחאה החברתית איננה בלעדית לדיור הציבורי. בכל עיר כמעט קיימות מחאות ציבוריות כנגד מדיניות עירונית הפוגעת בהם: מחאת הגולשים בהרצליה שביקשה למנוע סגירת חוף לרחצה, מחאת הצעירים בחדרה שקראה להארכת שעות פעילות של עסקים בלילה, ואף בכרמיאל גויסה בטוויטר מחאה כנגד העירייה אותה יזמו ארבעה צעירים ש"מאסו בשיממון התרבותי" בעיר. כל מחאה שכזו היא נקודת התחלה טובה: היא מעידה על רצון לשנות באמצעות השתתפות אקטיבית ויש צורך למפות את צרכי הצעירים ע"פ המחאות הקטנות הללו שמוציאות אותן מהבית.

תחושה של חוסר השפעה באמצעות הצבעה. 
המשוואה של עלות-תועלת בהתנהגות בוחרים עשויה להיות לא רלוונטית מרגע שהבוחר הצעיר מבין כי ייתכן והשפעתו היא אולי זניחה ביותר, אולם המצב יכול להיות גרוע יותר אם לא יצביע כלל. באם תתבצע פנייה אל הצעירים כקבוצה ולא אל הבוחר כיחיד ניתן יהיה ליצור תחושה של יכולת השפעה כמסה שמשנה את משקל המשוואה. גם כאן חשוב להיזהר מהגדרות כלליות מדיי כמו "קהל יעד". צעירים הם קהל יעד כשמדובר בשיווק מוצר מסחרי, אולם כאשר מנסים לשווק מועמדים בבחירות חשוב להדגיש את הערך המוסף של ההצבעה ולא את הערך המיידי אותו מקבלים בעת קניית מוצר. מצע המכוון לשיפור ולמענה אחר הצרכים הכלליים של צעירי העיר יכול בהחלט לשנות את התמונה באם ידגיש כי מדובר בשינויים שמתחילים בהצבעה ורק באם כולם ילכו להצביע. 

המסר המרכזי אותו חשוב להעביר הוא שהשתתפות פוליטית, מודעות ואקטיביזם חברתי חייבים להתרחש על-מנת שתתקיים הצבעה בבחירות המקומיות בקרב צעירים. אין כאן סיפור של "הביצה והתרנגולת". העלייה בשיעור ההצבעה בקרב הצעירים בבחירות הארציות האחרונות לא יכולה ולא תיצור מודעות פוליטית בקרב צעירים לקראת הבחירות המקומיות. מדוע? כשם שמחאת קיץ 2012 הדגימה זאת בצורה הטובה ביותר: היא לא הצליחה לשחזר את ההצלחה של קיץ 2011 משום שכאשר אנשים יצאו לרחובות הם דרשו סיסמה אבל לא לגמרי הבינו מהו הצדק החברתי אותו הם דורשים. אם רוצים לעודד צעירים לצאת ולהצביע גם בבחירות המקומיות צריך קודם כל להשתמש בכל הערוצים האפשריים על-מנת לגרום להם להכיר את המערכת המקומית, המועמדים, השיטה, ההשלכות, היתרונות והחסרונות, ולהבין מדוע הם מצביעים. לכל מועמד יש חצי שנה שלמה לעשות זאת וזה יותר ממספיק. כאשר יגיע יום הבחירות עצמו אותו בוחר 
או בוחרת צעירים יגבשו את ההבנה המושכלת האופטימלית ביותר של משמעות הצבעתם בבחירות המקומיות וילכו להצביע.

* אין הכוונה שמדובר בשיקולים לא רציונליים, אך הרציונל הוא מאוד פרטני לנושאים מסוימים ולעיתים מערב רגשות רבים כשיקול רציונאלי ("לא טוב לי עכשיו... אם אצביע יהיה לי יותר טוב").

כתבה שפורסמה במקור בגליון "פוליטיקאלי", עיתון הסטודנטים של בית הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה בתאריך 29.05.2013.

הכתבת מורין חיו-חמו בעלת תארים ראשון ושני בדיפלומטיה ויישוב סכסוכים מן המרכז הבינתחומי (בהצטיינות), זוכת פרס רבין על המאמר המצטיין במדע המדינה לשנת 2012 ופעילה חברתית.

קצת על החזון שלנו

אז הינה ההתחבטות היומית שלי על מה לכתוב. רציתי לכתוב על הגישושים אחר המר"ן הבא, בזמן שהרב עובדיה יוסף נע בין חיים ומוות, או אולי לשתף אתכם בהתקדמות היחסים בין איראן וארה"ב בנוגע לשיחות לפרוק הגרעין כביכול. או בכלל להעביר אתכם לצד השני של העולם ולספר לכם קצת על פני השטח מה לעזאזל קורה בפקיסטן ואפגניסטן בצורה קצרה ומעניינת.

אבל כל זה יכול לחכות לשבוע הבא. הפעם אני אשתף אתכם בחזון שלי. הבלוג הזה.

נכון בקושי יש בו מאמר אחד. אבל זו רק ההתחלה. הפוסט הזה מכוון אליך... הסטודנט, הסטודנטית. סיימתם כרגע תואר ראשון במדעי הרוח ומה אתם עושים איתו? לא הרבה בינתיים, נכון? התחלת תואר שני ומה אתה עושה בינתיים? בא לך ממש לפרסם משהו, בא לך לצבור ניסיון בכתיבה ואין לך איפה לעשות את זה. גם אני נתקלתי במחסום הזה, גם אני נתון במקום הזה בדיוק. אז התחלתי ברעיון יצירתי. איגדתי את האנשים הטובים ביותר שמצאתי, לאחר תואר שני, בעלי נסיון, אנשים שהכתיבה בוערת בהם, הרצון להצליח, להשפיע ולשנות משהו. 

אז אנחנו מבטיחים לכתוב על דברים שמעניינים את כולם, אנו מזמינים אתכם לקרוא, לפרסם ולהגיב. אם אתם תקראו פה הבלוג יצבור תאוצה, ולאט לאט נצבור מוניטין. נזמין סטודנטים מוכשרים לכתוב כאן מאמרי דעה.
אז נכון, אתם צודקים, עם מוניטין גם אי אפשר ללכת למכולת אבל זו רק ההתחלה כמו שאמרתי. אנחנו אמביציונים ואני יכול להעיד שאנחנו כותבים ומנתחים בצורה עניינים וחריפה לא פחות מאשר יתר הכותבים שהתרגלתם אליהם בידיעות אחרונות, מעריב והארץ. גם ככה כולם עוברים למדיה הדיגיטלית - הגיע הזמן שגם אתם תעברו למדיה החדשה ותתחילו לקרוא דעות חדשות ומעניינות יותר מאשר העיתון שנוחת לכם על סף הדלת בסופי השבוע. אז תתנו צ'אנס שבוע שבועיים ומי יודע? אולי תשארו איתנו.


יש לכם רעיון? בוער לכם לכתוב משהו? חושבים שיש לכם רעיון פורץ דרך? אל תהססו לכתוב לנו!

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.

תקיפה באיראן - האמנם?

אתמול (24.09.13) ברק חוסיין אובמה עלה לבמה זחוח, הוא התחיל רק בדקה ה - 8 לדבר על סוריה, זאת לאחר שהוא פנה לקהילה הבנ"ל ומנה בצורה מסודרת את התהליכים שהתרחשו החל ממלחמת העולם הראשונה ועד הקמת האו"ם לאחר מלחמת העולם השניה. הוא השתמש בקלישאות של חופש וחרות. נשיא ארה"ב חיפש מחיאות כפים, הוא לא זקוק להן, הוא בא להעביר מסר. הוא עלה בפרצוף פוקר, קר והגיע למטרה לאט ובזהירות לאחר ששקל ככל הנראה את מילותיו בקפידה.

ניתן לראות לפי נאומו כי יותר מהפחד מהתגובה מבית, לפי דעתי אובמה נרתע מהתגובה הרוסית ומהמלחמה החמה עם האויבת מהמזרח אשר שכחה לה כבר למעלה מ - 20 שנה. אובמה נכנס לתפקידו מלכתחילה כנשיא אשר מחפש להוציא את חייליו מאזורי האש חזרה לחיקה החם של מעצמת העל.

ניסיונותיו של אובמה עולים בתוהו כשאר הוא מדבר על המצב בסוריה והרצון לחופש של האזרחים והפסקת הלחימה. נראה כי ההתלחששויות באולם מעלות את החשש כי הנושא הזה בוודאי לא מעניין את הסובבים או שמא הם חוששים להכניס את ראשם המודאג גם ככה לתוך המיטה הסורית החולה. נראה כי אף אחד אינו מעוניין להקשיב למאבק\טבח אזרחי אשר מתחולל במדינה.

האשמה, כפי שמציין זאת אובמה, נתונה בידה של ארה"ב. היא זו שלטווח ארוך שלטה ביד רמה בתהליכים במזרח התיכון בכלל ובאיראן בפרט והוא זה שרוצה לפתור את הסוגיה הזו כדי למוסס את התסכול האיראני משלטון אימפריאליסטי במזרח התיכון. כאן נתונה בעייתו של אובמה. תחושת האשמה כי ידה של ארה"ב בכל, היא תחושת אשמה שצרובה בתודעה של מדינות המזה"ת מזה שנים והיא אינה הולכת להשתנות כפי הנראה בשנים הקרובות. במקום להסתכל אל תוך משטרם ולפתור את הבעיות בצורה דמוקרטית, בוחרים המשטרים הקיצונים להטיל את אשמת נחיתותם על גבם של ארה"ב וישראל ולהמציא אמונות שווא במצבם העגום.

שמחתי לשמוע כי אובמה אכן מכיר בישראל כמדינה יהודית, עובדה שהרבה אנשים מפלג השמאל בישראל מסרבים להכיר בה. ניתן לראות ללא ספק כי אובמה מבין בדיפלומטיה, אך אפשר להגיד שהוא לא מבין את הלך הרוח האזורי. כאילו הוא מבין אך ורק את הרובד אשר נראה על פני השטח ולא מנסה לקלוט את האינטרפרטציה ואת הרובד הפנימי של העימות משורשו כדי לנסות לפתור אותו. בכדי לסיים את הסכסוך, יש צורך לדון עם זקני הכפר ולא עם הנוער הישראלי והפלסטיני - ופה בדיוק הוא מפספס. המפגש "האקראי" שלו עם נוער ישראלי ופלסטיני היה מבוים וכך גם קלישאותיו האופטימיות של אובמה לאורך כל נאומו.

האם תהיה התערבות אמריקאית בסופו של דבר לאחר נאום של 43 דקות של הרבה מלל ומעט מעשים? אני בספק. כל עוד רוסיה תומכת במשטרו של אסד והיא נשארת נאמנה לשושלת המשפחתית משנת 1970, אובמה לא לתקוף, כמו כן הקונגרס לא יראה בעין יפה אם אכן חיילים אמריקאים מתים על אדמת איראן כפי שארע באפגניסטן ובעיראק. לבינתיים אסד ממשיך במאבקו נגד אוגדות האופוזיציה, חזית אל-נוסרה ממשיכה להתחזק ולתפוס עמדות בסוריה והמאבק עוד רחוק מלהסתיים.

יש לקחת בערבון מוגבל את דברי נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, ונשיא איראן, חסאן רוחנאי, כאשר הם מדברים על שלום עולמי ורצון להתפרק מנשקם הכימי\אטומי כמלכת יופי שכעת זכתה בתוארה. אני כולי תקווה שאובמה ויועציו אכן שוקלים בכובד ראש את הצעתם של אותם מנהיגים ואינם חושבים באמת כי אפשר לסמוך עליהם כדי שהם לא יוליכו את נשיא ארה"ב שולל.

קישור : 

נאומו המלא של ברק אובמה באו"ם - מתוך אתר הארץ

כותב המאמר הוא אדיר זנגי - סטודנט תואר שני באוניברסיטה העברית בתחום מדעי המדינה - פוליטיקה ודמוקרטיה בישראל.